במבט לאחור זה לא סיפור שמתפתח, אלא עלילה שמתפרקת – שלב אחר שלב – לתוך עצמה, תוך כדי שהיא סוחפת אליה אנשים תמימים שכוונותיהם טובות, אבל צועדים הישר לגיהנום.

זה התחיל לפני כארבע שנים עם פוסט אחד של אישה לא מוכרת בשם נחמה בוירסקי (תאנה). היא טענה לפגיעה מינית מצד רב מוכר, הרב צבי טאו. תוך דקות הפוסט הפך ויראלי – עם שיתופים, תגובות ולייקים בהמונים. מהר מאוד זה כבר לא היה עוד פוסט אישי, אלא סיפור ציבורי. ובדיוק שם, כבר בתחילת הדרך, עלו גם סימני השאלה: הקצב המהיר, ההדהוד, התחושה שיש מי שדוחף את זה קדימה.

ואז הגיעה מצטרפת נוספת – דורית לנג. גם היא עם טענות דומות. "הרב פגע בי לפני שלושים שנה", טענה. התקשורת החלה לגלות עניין, השיח התרחב, ואנשים רבים התחילו להאמין שיש כאן משהו. גם אני.

תלמיד של מנגלה

אבל אז, כמעט בלי התרעה, הסיפור התחיל לגלוש למחוזות אחרים. לא התפתח אלא הידרדר ללא שליטה. משפחת בויורסקי נכנסה בגלוי לתמונה, ומכאן העלילה קיבלה תפנית שאין דרך אחרת לתאר אותה מלבד הזויה: טענות על כך שהרב טאו הוא נאצי במסווה, שאינו יהודי, שהוא תלמיד של מנגלה; האשמות על ניסיונות הרעלה, תכנון פיגועים, סיפורים על בגידות ורציחות בתוך המשפחה עצמה (ילדי משפחת בוירסקי האשימו את אימם כאילו רצחה שניים מאחיהם בקטנותם). כל פרט נוסף לא חיזק את הסיפור – אלא ערער אותו עוד יותר.

ואז הופיע רפי פולק. צעיר שטען שגם הוא נפגע מידי הרב המוכר. מי שם את המילים בפיו? לא ברור, אבל הוא זכה לליווי צמוד של משפחת בוירסקי מההתחלה. והעדויות שלו? הן כבר נשמעו מנותקות לחלוטין מהמציאות – סיפורים לא קוהרנטיים, תיאורים חסרי היגיון. פרנויה וסכיזופרניה בכפיפה אחת. הוא גם סיפר שסירס את הרב. בשלב הזה כבר היה ברור שמשהו כאן חורג מגבולות השכל הישר.

משפחתו של רפי הצליחה להתערב, והוא אושפז וטופל – התברר שמדובר במתמודד נפש הזקוק לעזרה, לא בזירת פשע נוספת. משפחת בוירסקי, מצידם, רדפו אחרי הוריו של רפי ביציאה מבית המשפט, השפילו אותם וצרחו במרחב הציבורי שאימו של רפי בגדה באביו עם הרב טאו, ולכן ההורים מנסים להשתיק את הילד הפגוע. את ההיגיון הם שכחו איפשהו בדרך, כנראה.

תפנית בעלילה: פגיעות טקסיות

דורית נעלמה מהשיח. רפי טופל וחזר לשפיות. הסיפור, לכאורה, היה אמור לדעוך. אבל אז, כמו כדי להחיות אותו מחדש, נקלעה לעלילה שלא מטובתה דמות אנושית נוספת: שושנה סטרוק ע"ה. בחורה צעירה, טובת לב אך פגועת נפש. וגם בתה של שרה בממשלה, חובשת שביס, ממושקפת, שעברה רצח אופי ודמוניזציה על רקע פוליטי.

כאן הוכנס לעלילה המופרכת מושג חדש, שנועד לתת לסיפור נופך דרמטי ומסתורי, כזה שיגרום לאנשים להדהד אותו בצדקנות עסיסית מבלי שישימו לב שמדובר בעלילת דם מיובאת מארה"ב באיחור של עשרות שנים: "פגיעה טקסית".

משפחת בויורסקי חברה לנשים נוספות, חלקן מעורערות בנפשן, והנרטיב השתנה מן הקצה אל הקצה: לא עוד מקרים נקודתיים, של רב שפגע פעם או פעמיים לבדו בקורבן בודד, אלא קונספירציה עצומה, כמעט דמיונית, של כתות שטניות שמפעילות רשת רחבה של פגיעות שמתרחשות בבתי כנסת ובתי קברות, וכוללת מעורבות של דמויות ציבוריות נוספות.

"חרב בידם של שונאינו": תגובה לרב מדן

גם שמו של הרב שמואל אליהו, רב חשוב שפועל במשך שנים נגד פוגעים מיניים מהמגזר הדתי, הוכנס אל תוך המערבולת הזו. למה? כי הוא תמך בחזקת החפות של הרב טאו.

איפה הראיה?

אבל למרות ההיקף ההולך וגדל של ההאשמות – דבר אחד לא השתנה: לא הופיעה ראיה אחת שניתן לאחוז בה. בוירסקי הבטיחו מסמכים מטלטלים ועדויות מובהקות. אבל לא סיפקו דבר: לא עדות קוהרנטית, לא מסמך, אף לא בדל הוכחה מוצק שתומך בסיפורים המופרכים.

סופרו סיפורים מעוררי אימה על טקסים שכוללים כל פנטזיה מופרכת – שתיית דם נחשים, קבורה בחיים, קניבליזם, מה שתרצו – אבל לא הייתה אפילו ראיה אחת. ככל שהטענות נעשו קיצוניות יותר, כך הן גם התרחקו יותר מהיגיון בסיסי.

בינתיים גם המלחמה שפרצה הפכה לחלק מהעלילה. היא החלה, כמובן, כדי למנוע את גילוי ה"אמת" לגבי הרב טאו והרב אליהו. והעובדה שלראשות השב"כ נבחר קצין דתי בשם דוד זיני גם היא נבללה פנימה, שהרי זיני הוא תלמיד של הרב טאו. נו, זה בוודאי מעיד כאלף עדים על משהו אפל. זה לא מקרי. גם שאלת החנינה של בנימין נתניהו איכשהו נקשרה לסיפור, כי השר יריב לוין הפקיד את הדיון בעניינה ביד השר עמיחי אליהו, בנו של הרב שמואל אליהו. מקרה? מה פתאום. יש פה ניסיון סחיטה לא ברור שנועד לסכל את החקירה נגד הרב שמואל אליהו (אין כזו). בתפיסה המעוותת של המתלוננת הראשית ועדת מעודדיה, אפילו הפרקליטות, בית המשפט ולהב 433 פועלים נגדם ודוחים את ההכרעה והמשפט כדי להגן על הפוגעים. הרי יש רשימת פדופילים שמוגנים בידי הרשויות (אין), בטח ידעתם, אז מה זה להגן על רב מזוקן אחד או שניים.

לא תתפלאו לשמוע שגם היעלמותה של היימנוט קסאו, הילדה מצפת, נכנסה פנימה לעלילה. נו, היא התגוררה בצפת. ומי הרב של צפת? הרב שמואל אליהו. בום. הנה הוכחה! למה? מה זה משנה, זה נשמע קשור, די בזה. וכך הכול נבלל למין עיסה דביקה של שברי רעיונות וצירופי מקרים שמוחזקת היטב על ידי תחושת רדיפה והמחשבה שנחמה ועוזריה חשפו סוד אפל ובגדול. מי לא ירצה להצטרף לצייד המכשפות הפומבי, שבו אנחנו הטובים והם הרעים? המזוקנים הם בני החושך ואנחנו כוחות האור שמנקים את העולם מרוע?

מהמחשב התקול ועד לראש השב"כ

לאנשים נורמלים, כל הקשרים המפורכים הללו לא מובנים – מי מספיק טיפש כדי להאמין בזה? – אבל אצל מי שחי בתודעה של קונספירציה כוללת, הכול אפשרי והכול סובב סביבו. גם ראש השב"כ, גם ראש הממשלה, ואולי עוד מעט גם יגלו איך טראמפ קשור לסיפור.

אבל זה לא רק ראש הממשלה וראש השב"כ, זה גם המחשב התקול של האבא של נחמה. באמת. כי כשאתה חש רדוף, כל דבר הוא סימן לכך שאתה נרדף. "קלקלו לאבא שלי את הפייסבוק, פרצו לו לבית, קלקלו לו את המחשב", טענה נחמה בפני עוקביה, "אצלי דופקים באלימות. דירשו מחברי הכנסת: התיחסות דחופה למשפחת בוירסקי!".

בוירסקי הצליחו אפילו לגרום לוועדה בכנסת להתכנס. אבל לישיבה הבאה הם כבר לא הוזמנו. מישהו כבר הבין עם מי יש לו עסק. גם אוריה מבורך, סופרת וחוקרת תרבות, הפעילה בתחום מיגור הפגיעות המיניות, הלכה אחרי בוירסקי בתחילה. היא האמינה להם בכל והייתה מהמובילות המאבק נגד הרב טאו, עד שהבינה את אורח החשיבה הקונספירטיבי של הבוירסקים.

"איבדתם את חזקת האמינות שלכם", כתבה, "נקלעתם לצורת חשיבה פרנואידית ומסוכנת. צורת הסקת המסקנות שלכם רעועה ומפחידה. אין אמינות לדבריכם יותר בעיניי. הכל התהפך אצלי; גיליתי שאי אפשר לסמוך על מה שאתם אומרים, על מה שאתם מציגים כעובדות. אני מצטערת על האמון שנתתי בכל הדברים שהצגתם בפניי אי פעם".

"חשד דל ביותר"

אבל בוירסקי מצאו את שושנה סטרוק. היא הייתה קלף מפתח. בת של שרה ימנית ששנואה על השמאל ("קודם כל חג שמח", "תקופה של נס"). כלי משחק יעיל לרתימת ההמונים. הקלשונים נשלפו, העדר יצא לכיכר העיר, ה"משפט" הפומבי החל.

וכך, המציאות האנושית שמאחורי הסיפור המשונה הלכה והפכה כואבת יותר ויותר. מי שתל את ה"זכרונות" על ה"פגיעה הטקסית" אצל שושנה? לא ברור, אבל גם כאן, משפחת בוירסקי ליוותה אותה צמוד-צמוד למן ההתחלה.

התלונה שלה נחקרה. השופט קבע שאין להסיר את צו איסור הפרסום על פרטיה, שכן "החשד דל ביותר". סתירות בעדויות שלה, פרטים לא הגיוניים, חוסר עקביות פנימית – כל אלו הובילו את הפרקליטות לגנוז את התיק. היועמ"שית בהרב מיארה אף הציעה לפרסם הודעה לאחר עדותה השנייה של שושנה ע"ה שמסירה את החשד מעל השרה סטרוק. גם עיתונאים שחקרו לעומק את הפרשייה, כאלו שיש להם אינטרס להכפיש את שמה של השרה הימנית, בהם עיתונאי הארץ ג'וש בריינר וחיים לוינסון, הגיעו למסקנה שמאחורי התלונה נגד ההורים עומדות מחשבות שווא של נפש שסועה. לא יותר.

בינתיים, משפחתה של שושנה ניסתה להציל אותה – להעניק לה טיפול, לבלום את ההידרדרות, לעזור לה להתמודד עם תחושות הרדיפה והניתוק. השרה סטרוק אף טסה לאיטליה כדי לחלץ אותה ולהביא אותה לטיפול מאזן. אבל היא כבר הייתה עמוק בתוך הסיפור שבלע אותה. מבודדת, נודדת, משוכנעת שרודפים אחריה – עד שלבסוף שמה קץ לחייה.

וגם זה, למרבה הצער, לא עצר את העלילה. להפך. בתוך אותה מערכת של טענות, גם המוות הטרגי הזה גויס מיד: לא עוד התאבדות – אלא "רצח", לא פחות, חלק מאותה קונספירציה. שמועות על מצלמות כבויות, על זוג רוצחים שנצפה סמוך לביתה, על כך שעמדה לגלות עוד סוד – שוב שמועות ותיאוריות קשר לא מבוססות כל הדרך למטה.

קן קוקיה על סטרואידים

וכך, מה שהתחיל כפוסט אחד, כואב ומעורר אמפתיה, הפך עם הזמן למבנה שלם של האשמות רחבות, מופרכות יותר ויותר, נטולות בסיס, שניזונות זו מזו. סיפור שלא נבנה על ראיות – אלא על "מאמינה לך"; לא על בירור – אלא על עדריות. בסופו של דבר, במקום אמת – נותרת תחושה קשה של עלילה שיצאה משליטה, ושל מציאות שבה הגבול בין כאב אמיתי לבין סיפור שקרי ומנופח הלך והיטשטש, עד שנמחק כמעט לחלוטין. קן הקוקייה על סטרואידים.

בסוף עוד יעשו מזה סדרה בנטפליקס, שתנסה להסביר איך אלפי אנשים הלכו בעיוורון מוחלט אחרי משפחה אחת.