במסכת אבות חוזר כמה פעמים הביטוי "הוא היה אומר", והפרשנים מבארים שהכוונה היא שהאומר הוא אותו רב שנזכר קודם לכן. גם כאן הדברים שנביא מלמדים מה היה אומר הרב אלישע, שכך פעל וכך חינך. כמובן, איננו יכולים לגעת בהכול, אבל ננסה לגעת בטיפה מהים הגדול של תורתו.

מי אנוכי

הקב"ה מבקש את משה רבנו ללכת לגאול את ישראל. משה, העניו מכל אדם, שואל: "מי אנוכי", והקב"ה עונה לו: "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך". הפרשנים מתקשים: מה האות לכך שה' שלחו? הרב אלישע היה מביא את דברי המשך חכמה, שמבאר שהאות הוא שמשה אמר "מי אנוכי", כי כשיראה עם ישראל שהוא בעל ענווה, יבינו שהוא שלוחו של הקב"ה.

הרב אלישע הוציא כמה ספרים בחייו, ובכולם צריך לחפש מי הכותב. לא תראו מאחורי הספר תיאור של הישגי המחבר וכדומה. כתוב: עיצוב פלוני אלמוני, כתיבה ועריכה: אלישע וישליצקי.

הענווה של הרב אלישע הייתה מיוחדת במינה והייתה אומר חייו. בעת הקבורה בהר הזיתים, כאשר פנינו מול מקום המקדש, פרצה מהקהל שירת "ענווים ענווים". הרב אלישע היה מדגיש שכשהמשיח יגיע, הוא לא יאמר "צדיקים צדיקים" אלא "ענווים ענווים", כי זה מה שהקב"ה מחפש באמת. והיה מוסיף שבמדרש יש עוד מילה ששוכחים לשיר: "ראו באורי שזורח עליכם". האור הגדול אינו זורח בשמיים בקולות וברקים, אלא זורח עלינו, ועלינו מוטל לראות זאת ולהאמין באור שיש בכל אחד ואחת.

סיפורי מופתים

הרב אלישע לא אהב שעושים עניין מיכולות מופתיות של רבנים גדולים, שכן היכולות האלה אינן מגדלות את התלמידים, ובכל סיפור מופת כזה היה מספר את הסיפור השלם, כדי שגם אנחנו, האנשים הפשוטים, נתגדל מהם. נביא שני סיפורים שהיה מספר.

מופת מפורסם מספר על הבבא סאלי, שנגמר לו הדלק בנסיעה, ואמר לנהג למלא מים במקום דלק, והרכב נסע. הרב אלישע סיפר שהמעשה הזה קרה בחג הסוכות, והבבא סאלי לא היה יוצא מהסוכה, כמנהג המקובלים. לפתע אמר למשמש שלו שצריך לנסוע לתקן נשמה גדולה בשדה בוקר (דוד בן-גוריון). עמד הבבא סאלי והתפלל זמן מה, ובחזור נגמר להם הדלק. הרב אלישע היה מדגיש שהמופת הגדול אינו הנסיעה ללא דלק, אלא שהבבא סאלי יצא מהסוכה כדי לתקן נשמה כלל-ישראלית כמו בן-גוריון.

כמו כן מסופר על הרב מרדכי אליהו שאיחר לאוטובוס האחרון, וכשהגיע לתחנה ראה שהאוטובוס מחכה שם. שאל הרב אליהו: אפשר להיכנס? והנהג ענה שאין מה לטרוח, כי האוטובוס מקולקל. אמר לו הרב אליהו שהוא רוצה להיכנס בכל זאת, ולאחר כמה דקות אמר לנהג לנסות להתניע שוב, ואכן, האוטובוס הונע.

הרב אלישע היה מחבק תלמידים וקורא להם "אחי". ה"אחי" הזה לא היה שפת רחוב חלילה, אלא הרגשה עמוקה ופנימית שכולנו אחים.

הרב אלישע היה מספר את הסיפור המלא: הרב אליהו הרגיש שיש קטרוג גדול על עם ישראל, ולכן נסע לרבו הבבא סאלי בנתיבות, דפק על הדלת, והרבנית אמרה לו שטוב שבא, כי הבבא סאלי אינו מקבל קהל, והוא מסתגר כבר שבועיים בחדר ואינו אוכל.

ישבו שניהם בחדר (הרב אלישע העיר שהיה רוצה להיות זבוב בחדר הזה), ולאחר שעתיים יצאו ממנו מחויכים, ואמר הבבא סאלי לאשתו שתכין סעודה חגיגית, כיוון שהיה קטרוג גדול על עם ישראל, והוא התבטל.

אמר הרב אלישע: מה המופת הגדול, שהרב אליהו תיקן את האוטובוס או שדאג לכלל ישראל עם רבו? ממה אנחנו התלמידים נבנים יותר, ממעשי ניסים או מדאגה לעם ישראל?

מרכז הארץ: עיירות פיתוח

הרב אלישע היה שואל: מי הגדיר שמרכז הארץ פירושו היכן שיש יותר כסף? אולי מרכז הארץ זה היכן שיש הרבה קדושה כמו ירושלים? אולי מרכז הארץ זה היכן שיש מידות טובות?

לעיירות שנמצאות רחוק מהכסף היה קורא "ערים טבעיות", והיה מסתובב שם רבות. "עיירות פיתוח" היה קורא לערים שצריכות פיתוח רוחני.

שמירת הלשון

הרב אלישע היה מקפיד מאד בשמירת הלשון, והיה מזכיר רבות את דברי הרב צבי יהודה שיש ללמוד חצי שעה ביום שמירת הלשון.

הוא היה מספר פעמים רבות שהיה פעם תלמיד במרכז הרב שהתחיל לנאום נגד תלמידי חכמים שאינם מאמינים בגאולה, כפי שהיה מדבר רבם, הרצי"ה, אך הרצי"ה קם ונזף באותו תלמיד בטענה שלא כל מה שמותר לרב לומר בגדלותו, מותר לתלמיד לומר בקטנותו.

אחים

הרב אלישע היה מחבק תלמידים וקורא להם "אחי". ה"אחי" הזה לא היה שפת רחוב חלילה, אלא הרגשה עמוקה ופנימית שכולנו אחים.

הוא היה מביא את דברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים שכל עם ישראל קרויים אחים, שהרי כולנו בנים של אותו אבא שבשמיים. ואם בין כך ובין כך קרויים בנים, ממילא בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושים רצונו של מקום, קרויים אחים.

האהבה לא ניצחה?

היה מי שאמר על הגירוש מגוש קטיף "האהבה לא ניצחה, גם לא הרוח". הרב אלישע, שפעל רבות תחת הכותרת "באהבה ננצח", לא אהב את משפט החולשה הזה, ושאל: האם אהבה שאינה תלויה בדבר מחפשת ניצחונות?!

כוונת הביטוי "באהבה ננצח" אין פירושה שננסה להתחבק, ובכך נביס את הצד השני, אלא פירושו שעל ידי אהבה שאינה תלויה בדבר ושאינה מחפשת ניצחונות נעשה את העם שלנו נצחי.

דתיים וחילונים

הרב אלישע לא אהב את ההגדרות החיצוניות דתי וחילוני. הוא חזר על דברי הרב קוק (מאמרי הראי"ה), שהיה מכנה שמות אלה "שמות הבעלים". וכי מרדכי היה דתי? מרדכי היה יהודי. ובכלל, הוא היה שואל מה ההגדרה של דתי, מי שמקיים מספר מצומצם של מצוות כמו שבת, כשרות ונידה? מי קבע שדווקא אלו המצוות שצריך לשמור? מה עם עוד 610 מצוות?

למה אדם דתי מוגדר רק ביחס שלו להקב"ה ולא ביחס שלו למצוות שבין אדם לחברו? מדוע על טישו כתוב שהמפעל שומר שבת ללא חשש גניזה, ולא כתוב שהמפעל משלם בזמן לפועלים שלו? וכי 'לא תלין' קל יותר מגניזה?

הרב אלישע היה מדגיש שכשהמשיח יגיע, הוא לא יאמר "צדיקים צדיקים" אלא "ענווים ענווים", כי זה מה שהקב"ה מחפש באמת.

כשהגיע אליו אדם ואמר לו שהחליט לחזור בתשובה, שאל אותו הרב אלישע: אתה מתנהג יפה יותר לאשתך? חזרה בתשובה אינה רק במצוות שבין אדם למקום אלא גם במצוות שבין אדם לחברו.

תקשורת

פעם נפגש הרב אלישע עם אנשי תקשורת, ולרב לא היה הרבה מה להגיד להם מלבד ביקורת, ולכן התחיל להגיד להם שהם מביאים את הגאולה. מובן שהם היו קצת מופתעים.

ואז אמר הרב: משיח בא בהיסח הדעת, ואתם מסיחים את הדעת של הציבור מהמציאות הטובה והאמיתית שמתרחשת בשטח.

אחכה לו

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו". יכול אדם להאמין בכל ליבו שהמשיח יבוא ואף לחכות בפסיביות ללא מעש.

הרב אלישע סיפר שהלך פעם לכינרת וראה דייג יושב ודג דגים. שאל אותו: מה מעשיך? ענה לו: אני מחכה. מחכה למה? שאל הרב. מחכה שייתפס דג, ומייד אמשוך את החכה. למד מכך הרב אלישע: לחכות אין פירושו להמתין ללא מעש, לחכות פירושו לזהות שעת כושר ולפעול למען קירוב הגאולה.

ענווה

לפני 13 שנה נערך מעמד כתר תורה במצפה רמון, שבו אנשים רבים ממגוון גילים עושים סיומי מסכת. למעמד הוזמנו סבים וסבות, ובתוכם רבנים חשובים. הרב אלישע הוזמן אף הוא לדבר על הבמה, אבל לא היה מוכן לעלות לבמה בטענה שלא סיים שום מסכת ואינו ראוי לעמוד במדרגה של המסיימים ולא במדרגת הרבנים הגדולים שדיברו לפניו.

לפני כעשר שנים הגיע הרב אלישע לשיעור בקדומים, וכאשר נכנס לבית הכנסת פתחו הנוכחים בשירת "ימים על ימי מלך תוסיף". ברגע ששמע הרב את השירה הסתובב אחורה עד שהשירה נפסקה, ורק אז נכנס.

המיוחד בסיפורים אלו הוא שלא היה בכך אפילו לא מעט משחק, והמעשים נבעו מענווה אמיתית שהייתה מורגשת סביבו.

ברחבי הארץ

לפני 12 שנה הלכנו קבוצת בחורים לחזק את ישיבת ערד, שהייתה שלוחה של מצפה רמון, והרב אלישע היה מגיע לבקר אותנו מדי חודש. הוא היה מרים טלפון לראש הישיבה, הרב דוידי שרים, וגם כשהיה הרב שרים אומר לו שיש מעט בחורים, היה הרב אלישע אומר לו: אני מגיע גם אם יש בחור אחד. הוא היה מגיע ומחבק אותנו כאילו אנחנו חברים שלו, ועוד קורא לנו "אחי".

אחת הנקודות שבלטו לי כתלמיד היא שבכל פעם שהיה מגיע להעביר שיעור בישיבה, תמיד היה פותח במעלת ראש הישיבה, שהיה תלמיד שלו במרכז הרב, ומשבח אותו שבחים גדולים. אצלנו זה העצים את מעלת הרב. לימים הבנתי שהוא היה עושה את זה בכל מקום שהגיע אליו, כנראה כדי שלא להחליף את הרב המקומי אלא להעצים את המקום שהגיע אליו.

חשבנו שרק בנו הוא משקיע ורק לנו הוא נותן יחס חם כל כך, ואפילו בימיו האחרונים הגיע כשהוא על כיסא גלגלים ובקושי מצליח לדבר. חשבנו שבשבילנו הוא מתאמץ במיוחד, ורק לאחר פטירתו הבנתי שבימיו האחרונים, גם כשהיה חלש מאוד, הסתובב בעוד הרבה מקומות. יהי זכרו ברוך.