שלושת השקרים של התחקיר
כתב התביעה, המשתרע על פני 25 עמודים, מתמקד בשלושה מוקדים מרכזיים שהוצגו בכתבה. ראשית, נטען כי ברקת עדיין מעורב בחברת BRM ובחברות שבהן היא משקיעה. האמת היא שברקת מנותק מהחברה כבר 24 שנים, ומניותיו הועברו לאחיו, אלי ברקת. כל הקשר שלו לחברה מתנהל רק דרך נאמנות של מנכ"ל משרד מבקר המדינה לשעבר, כפי שאושר על ידי ועדת ההיתרים.
השקר השני נוגע להשקעה כביכול באתר החדשות "פוש". התביעה מוכיחה כי לחברת BRM אין כל השקעה באתר, לא במישרין ולא בעקיפין. בגלל זה, הטענה כי האתר שימש כצינור להעברת כספים או להשפעה פוליטית פשוט לא מחזיקה מים. יותר מזה, הוכח כי החברות שפרסמו באתר עשו זאת עוד לפני שנטען על "הרכישה" המדוברת.
הנקודה השלישית עוסקת במקור הונו של השר. בניגוד למה שפורסם, ברקת עשה את הונו בהייטק ובחו"ל ולא בעסקים מקומיים שיוצרים ניגודי עניינים. בתביעה מוסבר כי השר ברקת הגיע למעמדו ללא סיוע כלכלי מאף איש עסקים בארץ, ולכן הוא אינו מחויב לאף גורם ואינו רגיש ללחצים חיצוניים.
"כשל עיתונאי מדרגה ראשונה"
לדברי השר ברקת, לא מדובר בטעות מקצועית רגילה אלא בכוונת מכוון. "כתב התביעה חושף מסכת של שקרים וזדון מכוון מצד חדשות 12", הוא אומר. לדבריו, מדובר בכשל עמוק שמכתים את העיתונות בישראל. בכתב התביעה מצוין כי מדובר בסיפור שנבנה כדי להתאים לדפוס רדיפה אישי ואובססיבי כלפי השר.
עורך הדין אמיר רוזנברג, שהגיש את התביעה, מדגיש כי מדובר באחד המקרים החמורים ביותר של מתקפה תקשורתית שיטתית. לדבריו, בבדיקה פשוטה וזמינה היה אפשר לגלות שהפרסומים שקריים. הוא מוסיף כי התחקיר קיבל 22 דקות שידור למרות שמדובר באוסף טענות שלא נבדקו ולא אומתו כנדרש.
View this post on Instagram
התביעה מתייחסת גם לפרטים נוספים שהוצגו כ"פרשיות", כמו הדחת הממונה על התחרות או מינויו של אבי בלשניקוב ליו"ר מכון היצוא. בכל המקרים הללו, התביעה מציגה עובדות הפוכות מאלו שפורסמו, ומראה כיצד הוסתרו פרטים מהותיים מהציבור כדי להציג את השר באור שלילי. חופש העיתונות, כך נכתב, הוא לא חופש להכפשות חסרות בסיס.
כעת הכדור עובר לבית המשפט, שם יצטרכו בחדשות 12 להסביר איך התפרסם תחקיר שכל טענותיו המרכזיות קורסות מול מסמכים ועובדות.
נראה כי הפעם הערוץ בחר ב'קורבן' הלא נכון.
