במבט ראשון, המרכז בכפר קרע נראה כמו התגשמות חלומו של השמאל הליברלי. מקום שמזמין ישראלים ללמוד על "האסלאם האמיתי", שמדבר על שלום, אחווה וקירוב לבבות. בתי ספר תיכוניים, ואפילו קציני משטרה, הגיעו לשם לסיורים כדי ללמוד על שכנות טובה. אלא שסדרת הדוקו החדשה של היוצר אברהם שפירא בערוץ 14, "אשרף מרואן – שם בדוי", קורעת את המסכה מעל פניו של ארגון "דאר אל-אסלאם" וחושפת תעשיית שמד מתוחכמת, הממומנת בכספי טרור ומכוונת היישר אל הלב היהודי.
הסוכן מתוך המסגד
הסדרה מבוססת על סיפורו של מקור מסתורי המכנה את עצמו "אשרף מרואן" (כשם המרגל המצרי המפורסם), שהחל להדליף מתוך הארגון מסמכים, הקלטות ומידע פנימי לאנשי "הקול היהודי" וארגון להב"ה. המידע שנחשף מגלה כי מה שנראה כלפי חוץ כפעילות חברתית תמימה, הוא למעשה זרוע של ה"דאווה" – הפעילות האזרחית של התנועה האסלאמית וחמאס, שמטרתה הכשרת הלבבות לקראת השלטת האסלאם.
השיטה עובדת היטב: "הם לא אומרים לך ישר 'בוא תתאסלם'. הם אומרים: בוא תכיר, בוא תלמד", מתארים המעורבים. באמצעות מילים רכות, חלוקת סלי מזון לנזקקים וסיוע כלכלי, הם צדים נשמות תועות. "הם עשו פרופיילינג", מתאר אחד החוקרים בסרט, "הם יודעים מה נעים לך לשמוע… זה מוחק אותך לאט לאט".
מ"שלום ואחווה" לדגל של דאע"ש
אחד הסיפורים המזעזעים ביותר שנחשפו בתחקיר הנלווה של אלחנן גרונר באתר "הקול היהודי", הוא סיפורה של צעירה יהודייה מאחת הערים הגדולות במרכז. היא הגיעה להתאסלם בשנת 2013 אצל השייח' של "דאר אל-אסלאם", ובסופו של דבר נישאה לתושב כפר קרע.
הסיפור, שהתחיל ברומנטיקה ו"קירוב", הסתיים בסוריה. הבעל הואשם בפעילות בדאע"ש, ברח מהארץ יחד עם הצעירה היהודייה, ומשם הגיעו תמונות מחרידות: התינוק שלהם, יהודי על פי ההלכה, מצולם כשהוא עטוף בסרט של דאע"ש ומוקף בכלי נשק. זהו קצה הקרחון של התופעה: המדרון החלקלק שמתחיל בביקור תמים בכפר קרע ונגמר בלב הטרור העולמי.
המסמכים שנחשפו בסדרה מגלים גם את הצינור הכלכלי: כספים המגיעים מאגודות צדקה המזוהות עם חמאס ("ועדת הצדקה של ירושלים" – זכאת אל-קודס) ומארגונים של האחים המוסלמים בטורקיה ובבריטניה. כל מתאסלם מתוקצב, לכל אחד יש "תעריף", והכל מנוהל כמו מפעל יצרני שהמוצר שלו הוא מחיקת הזהות היהודית.
"השייח' היהודי" שחזר הביתה
שיא הדרמה בסדרה הוא חשיפת זהותו של המקור, "אשרף מרואן". מתברר כי מדובר ב'עוז' (שם בדוי), יהודי שהתאסלם, טיפס בסולם הדרגות של הארגון עד שהפך בעצמו לשייח' המטיף לאסלאם, ולבסוף – החליט לחזור הביתה.
בראיון מיוחד ל"קול היהודי", מספרת ענת גופשטיין מארגון להב"ה על הליווי הצמוד שליוו את עוז ומשפחתו לאורך השנים. "בנצי (גופשטיין) הכיר את עוז עוד בתחילת הדרך… אמא שלו פנתה לבנצי והייתה איתנו בקשר רציף", היא מספרת. "הוא התקדם בארגון והפך לדמות מרכזית שמאסלמת בנות".
הרגע שבו החליט לחצות את הקווים חזרה היה דרמטי. "זה היה מאוד מרגש… ממש יום אחרי שהוא יצא מהכפר הוא הגיע אלינו", משחזרת גופשטיין. עוז עבר תהליך של "שיבה ליהדות" בבית הדין הרבני, תהליך שגופשטיין מתארת כרגע רוחני ועוצמתי שנעדר מעט מהסדרה עצמה.
לא אהבה, שליטה
תופעת ההתבוללות, כפי שעולה מהתחקירים, אינה נובעת רק מסיפורי אהבה תמימים. גופשטיין מחדדת נקודה כואבת: הבנות שנופלות ברשת אינן בהכרח "נוער שוליים". להפך, מדובר בבנות מבתים טובים, מסורתיים ואף דתיים, בנות אולפנה ומדרשה. "זה קורה דווקא בגלל התמימות", היא מסבירה. העדר השיח על זהות ועל סכנת ההתבוללות במוסדות החינוך משאיר אותן חשופות מול מתקפת החיזור האסלאמית.
"זו לא אהבה, זו שליטה", מבהירה גופשטיין. "יש להם עניין לפגוע ולאנוס את ה'כופרים'… ראינו את זה בשביעי באוקטובר". החיבור בין הטרור הלאומני לבין ההתבוללות הוא ישיר – מה שלא מושג בחרב, מושג באמצעות "דאר אל-אסלאם" והשתלטות על הרחם היהודי.
נקודות של אור
למרות התמונה הקשה, יש גם תקווה. הסיפור של ב', צעירה נוספת שחולצה מהארגון ומופיעה בסדרה, הוא דוגמה לשיקום. "היא לקחה את הלימון ועשתה ממנו לימונדה", מספרת ענת, ומתארת רגע מרגש בנופש שעשו לנשים שניצלו: "ב' מנגנת על פסנתר שממוקם בגובה על אחד העצים… היו לי דמעות בעיניים. לראות איפה היא הייתה בעבר ואיפה היא היום".
הסדרה בערוץ 14 והגילויים ב"קול היהודי" מניחים זרקור על חזית שלעיתים נשכחת במלחמה הכוללת של עם ישראל. הם מזכירים לנו שמול ה"דאווה" והג'יהאד השקט, התשובה חייבת להיות חיזוק הזהות היהודית, עבודה עברית, ובעיקר – פקיחת עיניים לכך שגם מילים יפות על שלום יכולות להסתיר מלחמה דתית אכזרית.
הכתבה מבוססת על תחקיר "הקול היהודי" וסדרת הדוקו של ערוץ 14 "אשרף מרואן – שם בדוי".
