בבחירות 2022 אילץ נתניהו את סמוטריץ' ובן גביר להתאחד לרשימה טכנית אחת. זה קרה ממש ברגע האחרון, ללא חיבה גדולה וללא אשליות של אחדות אמיתית, וכצפוי התפרק לרסיסים הראשוניים שנייה וחצי אחרי סגירת הקלפיות – ובכל זאת הצליח להביא לפלח האוכלוסייה המסוים הזה הישג יפהפה וחסר תקדים של 14 מנדטים כמעט בלי להתאמץ. 

מאז זרמו המון מים בוואדי עזה, הארץ היטלטלה במלחמה נוראה, ציבור הבוחרים של הרשימה הזו שילם את המחיר היקר ביותר מכל מגזרי החברה הישראלית, צדקת טענותיו הוכחה שוב ושוב לעומת גמגום ותעייה אצל כל היתר, לא רק בשמאל אלא בייחוד במפלגה המתיימרת להוביל את גוש הימין. יש סימנים שאחרי שנתיים של מלחמה, שברשימה הזו חזו מראש, המניה שלה היא בפתח מסלול נסיקה אל על – בתנאי אחד: שמרכיביה יבחרו להתנהל נכון. 

הרי גם במיקרוסקופ קשה לאתר הבדלים ניכרים בין השקפות העולם של עוצמה יהודית לזו של הציונות הדתית ובין שתי אלה ל'זהות' של פייגלין. כולם בעד ניצחון מוחלט וחד-משמעי במלחמה והתיישבות יהודית בעזה, וכולם בעד הגירת תושביה הנוכחיים ממנה – תפיסת עולם שגם נשיא ארצות הברית כבר התיישר עימה. כולם בעד ריבונות ביהודה ושומרון, דיכוי המרד במערכת המשפט וחופש פולחן בהר הבית. 

אם כן, מדוע הנשמה יוצאת בטרם שלושת הגורמים הללו מוכנים להידבר זה עם זה? מדוע נדרש התיווך של נתניהו בישורת האחרונה לפני הקלפי למטרה שכל נער חובש כיפה סרוגה מבין את נחיצותה הקריטית? לשלושת הללו, צריך לומר, בהחלט ראוי לצרף גורמים נוספים שהתבלטו באורם בריק המנהיגותי הגדול בשנתיים האחרונות, עופר וינטר וצביקה מור למשל. 

לכל המרכיבים, אגב, הישגים גדולים מאוד בכהונה הנוכחית, ההולכת ומסתיימת. בן גביר דאג לאפשר לאזרחים הטובים להתחמש בקנה מידה גדול לנוכח האיומים, וזאת למרות אין-ספור גורמים עוינים מבית שתקעו מקלות בגלגלים. הוא שם סוף לחגיגה של המחבלים בבתי הכלא, גרם למחוז ש"י במשטרה להילחם באויב במקום בנערי גבעות והביא לשינוי המציאות בהר הבית באופן שלא היה כמותו לפחות אלף שנה. 

בה בעת הובילו סמוטריץ' וסטרוק למהפכה בהתיישבות. גבעות שפונו חדשים לבקרים הצליחו בשנים האחרונות להתרחב, להתפתח ולפרוח ואף ליצור שלוחות. 

הרי גם במיקרוסקופ קשה לאתר הבדלים ניכרים בין השקפות העולם של עוצמה יהודית לזו של הציונות הדתית ובין שתי אלה ל'זהות' של פייגלין

לא מעט לזכותם של שר האוצר ושרת ההתיישבות נזקפת מהפכת 140 החוות ביהודה ושומרון, ששינתה בשנתיים האחרונות את המציאות בשטחי C ב-180 מעלות, מהשתלטות פלשתינית זוחלת לנסיגה והתקפלות של המאחזים הבדוויים שם אל ערי המוצא מפני הגבעות והחוות היהודיות. ולבסוף – הפיכת עוד ועוד מנקודות האחיזה הללו ליישובים מוכרים וביטול למעשה של מהלך ההתנתקות בצפון השומרון בדמות הקמתם מחדש של ארבעת היישובים שהוחרבו. ופייגלין, הוא התברר מאז פרוץ המלחמה כגורם שחזה באופן בהיר את השבר הזה וכבר צירף לכך לפני שנים רבות גם את הפתרונות הדרושים. 

לכל מרכיב בתצרף האמוני-לאומי הזה לחלוטין אין במה להתבייש. הם היטיבו ראות ופעלו באופן מופתי נגד כיוון הרוח הרעה. אם כן, מדוע כל אלה אינם מתאחדים? 

בליכוד – לשם השוואה – מסתדרים היטב בעלי תפיסות מנוגדות לחלוטין בשלל תחומים. למעשה זה סוד כוחה של המפלגה הזו ומה שהפך אותה לאורך כמעט יובל למפלגת שלטון: היכולת לשתף פעולה למען מטרות משותפות למרות הבדלים, לא פעם תהומיים, בין גורמי הכוח השונים בתנועה. 

הליכוד איננו במיטבו היום. אם נודה באמת ולא נטמון את הראש בחול, ראשו, ראש הממשלה, מכוון לעבר יעדים שונים. נתניהו איננו חותר ברצינות לריבונות ביהודה ושומרון, לא להכרעה סופית בעזה, בלבנון, בסוריה ובין הים לירדן, ודאי שלא להתיישבות בעזה ("לא ריאלי"), וגם לא לנטרול הגיס החמישי במערכת המשפט, אלא בעיקר להסכמים מדיניים שיעניקו לו תשואות בבמות בין-לאומיות – לא פעם במחיר מסוכן מנשוא. 

אם הימין האמיתי יהיה חזק דיו לאחוז בהגה, הוא יוכל להטות את כיוון התנועה שנתניהו מוסיף להתבוסס בו. אם לא, נוסיף לחסות בצילו של אטד ולשלם מחיר כבד, גם מחיר דמים. בידינו ההחלטה.