איתן מור, שחזר מהשבי אחרי שנתיים של בדידות ותופת, עמד הערב (ראשון) על הבמה בכנס של תנועת 'המילואימניקים דור הניצחון'. הוא שיתף בזיכרונות מהמנהרות, ודיבר על האתגרים שבחזרה לשגרה ועל הכוח שהוא שואב מהמפגשים עם עם ישראל.
"המחבל אמר: או שאני הורג אותך או שאתה בא לעזה"
הסיפור של איתן התחיל בשבת השחורה, כשהוא וחברו הטוב אליקים ליבמן ז"ל ניסו לחלץ פצועים. "הפעם האחרונה ששמעתי מאליקים הייתה ביום הטבח", נזכר איתן בכאב. השניים ניסו לברוח ברגל כדי לא להפוך למטרה בתוך רכב, עד שקפצו עליהם שלושה ערבים "בלתי מעורבים". אלו לא הגיעו בידיים ריקות – הם היו חמושים בפטיש ובמסור והחלו להיאבק באיתן.
אחרי מאבק פיזי קשה, המחבלים השתלטו עליו. "המחבל העמיד אותי בפני בחירה: או שאני הורג אותך עכשיו, או שאתה בא איתי לעזה", שיתף איתן את הרגע שבו גמל בליבו לשרוד בכל מחיר. "אמרתי לו – יאללה, לעזה. החלטתי שאני עובר את זה".
"זיו ברמן עודד אותי להמשיך"
הימים הראשונים בשבי היו בצל הלחץ הצבאי המסיבי. איתן מספר על הפצצות בלתי פוסקות של חיילנו, שהרעידו את הקירות. ביום ה-21 למלחמה, בניין סמוך קרס מהפצצה. "המחבל הצמיד אלי נשק וצעק לי 'רוץ אחרי!'. אחז בי פחד נוראי", הוא משחזר. מי שעזר לו באותם רגעים היה החטוף זיו ברמן, שעודד אותו להמשיך ולא להישבר.
המתח הגיע לשיא אחרי 'מבצע ארנון'. המחבלים, שהיו בלחץ מהתקדמות צה"ל, הצמידו לאיתן חגורת נפץ. למרות הסכנה המוחשית לחייו, איתן שמר על קור רוח. "אמרתי לעצמי שאם אני אמות – שיהיה. אני פשוט מודה על זה שאני עדיין בחיים".
הגאווה באבא והתקווה מטראמפ
בתוך השבי, המידע שהגיע היה מסונן ומגמתי. איתן צפה ב'אל-ג'זירה' וראה את המסרים נגד הממשלה ואת ההפגנות ברחובות, מה ששימש ככלי ללוחמה פסיכולוגית של השובים. הוא לא ידע על 'פורום הגבורה' שהקים אביו, צביקה מור, אבל פיסת מידע אחת הפיחה בו חיים. "כששמעתי שאבא שלי עושה מילואים, התמלאתי בתקווה וברגש של גאווה".
אפילו המחבלים עקבו אחרי החדשות מהעולם. איתן מספר כי ברגע שדונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארצות הברית, הטון של החוטפים השתנה. הם החלו לדבר על משא ומתן כי "כולם ידעו שטראמפ לא משחק משחקים", וזה נתן לאיתן שוב פתח של תקווה בתוך החושך.
איתן סיכם את דבריו בהסבר למה הוא בוחר לעלות שוב ושוב על במות ולספר את סיפורו. "אני מספר את זה קודם כל כי זה משחרר אותי, אבל גם כי זה נותן לאנשים כוח".
