בכניסה לעיר החרדית בני ברק, כמה אירוני, נמצא מפעל של מותג איקוני בתרבות הנהנתנית-מערבית: קוקה קולה. רומז בלי מילים שגם חומות גבוהות של תורה ופשטות אינן יכולות להגן לחלוטין מהעולם שמסביב ומפני מה שהוא רוצה לקחת ממך.
לעיר אני נוהג לסור דרך קבע כדי לקנות גרעינים מסוימים. עכשיו הרחובות נראים לפעמים כמו אחרי פיצוץ גרעיני. מצד אחד עליצות סואנת מבצבצת מכל חנות 'הכול בשקל', ומצד שני קשה להתעלם מאלמנט סוגיית הגיוס, המטלטלת את המגזר החרדי, סוגיה הנוגעת לקיומיות המגזר, לתפיסתו, לא פחות ממאבקי שמאל-ימין ומערכת המשפט למשל, אולי אפילו יותר. על ההיסטריה הרגשית יעידו חוברות הדרכה חינמיות המדריכות נערים כיצד להתנהל לנוכח האפשרות שרשויות החוק יעצרו אותם. סוגיית הגיוס עומדת כיום במחלוקת גדולה בעולם התורה, בין המגזר הדתי-לאומי, שרואה בגיוס מצווה, ובין העולם החרדי, שרואה בחובת הגיוס פגיעה בלומדי התורה. הפעם יצאנו לרחובות בני ברק לשיחה בלי פילטרים ובלי יותר מדי ויכוחים. יצאנו כדי בעיקר להקשיב.
מתחת לפני סערת הגיוס
"אתה לא מוציא דברים מהקשרם!" מזהיר אותי שימי מבני ברק לפני שהוא ניאות לשוחח איתי על המצב בעיר. "הוציאו פייקים שחיילים לא יכולים להיכנס לבני ברק. זה שקר וכזב. בסיפור החיילות, כפי שפורסם לפני כמה שבועות על חיילות שהותקפו בעיר, באו להביא צו מעצר. אנשים פשוט מפוחדים ולא נתנו למעצר הזה לקרות. פחד ממעצר – זה מה שהיה.
שימי: "אם יימשך הדבר הזה של המעצרים, אנחנו נראה את מה שהיה בבני ברק בכל מקום
"בסיטואציה כזאת בלב בני ברק אוטומטית אנשים נדלקים. לא זרקו אבנים. צעקו עליהן, וגם לא כולם, אלא חלק מהאנשים. הציבור פשוט מאוד רותח", אומר שימי ומצייר את תמונת המצב הרגשית הכללית. "הרבה בחורים צעירים מפחדים ולא יודעים מה לעשות. מפחדים לצאת מהבתים, לצאת מהישיבה. יש הרבה פחד".
איך פותרים את המצב המורכב הזה?
"משטרה צבאית – שלא תיכנס לשום מקום לקחת בחור ישיבה", אומר שימי בהחלטיות. "אם יימשך הדבר הזה של המעצרים, אנחנו נראה את מה שהיה בבני ברק בכל מקום. אם הצבא לא יורד מבחורי הישיבות, נראה עוד דברים כאלה, וגם שום בחור לא יתגייס ככה. תהיה רק ירידה בגיוס. הרי הכול מלחמה תקשורתית ופוליטית, יש דיבורים על חוק גיוס ומנסים להגיע להסדר כלשהו. מה פתאום קופצים? גם הצבא לא באמת צריך חרדים. הכול פוליטיקה, והציבור מיתמם.
"התקשורת מוכרת פייקים", הוא מטיח. "השמאל ניסה להוביל את הפלת הממשלה עם החטופים, עכשיו עם הגיוס, אחר כך ימצאו משהו אחר. אנשים תמימים. רואים איך השמאל מביא הקלטות כדי להפיל את הרב ההוא ואת הרב ההוא כדי להפיל את הממשלה בסוף. אסור להיתמם. התקשורת לא רוצה שלום.
יוסף חי מיימון: "הרחוב מאוכזב כי ביבי לא מספק את הסחורה לציבור החרדי. הוא מספק אותה רק כשהוא דחוק לקיר"
"התקשורת החרדית והדתית – ערוץ 14, קול ברמה, קול חי – הם צריכים להשתדל להביא יותר את האחדות. להתעמק בה ולהתעסק יותר בדברים שאין עליהם מחלוקת. מהתקשורת הכללית אני לא מצפה, כי הכול פוליטי, ופתי מי שמאמין. לפעמים אני רואה פרשנויות על מקרים שהייתי נוכח בהם, ואתה רואה עד כמה הפרשנות והניתוחים שקריים".
מעכשיו כולם עבריינים
"המדינה לוקחת צעירים ועושה אותם עבריינים", מנתח ישראל שפירא מאתר כיכר השבת את סבך הרתיחה האמוציונלי המורכב. "המדינה – הכוונה האופוזיציה, הקואליציה, החרדים, סמוטריץ' וכל מי שנמצא במעגל מקבלי ההחלטות. כרגע אין חוק, והתוצאה היא שבחורי ישיבה מוגדרים עבריינים. הם לא יכולים ללכת למשטרה. "שמעתי סיפור על פגיעה מינית שבחור נפגע, והוא לא יכול להתלונן. למה? כי הוא נחשב עריק ומפחד שיעצרו אותו. עזוב לצאת לחוץ לארץ, אין רשיון – זה שטויות. כשהמשטרה עושה אנשים עבריינים אין מי שיגונן עליהם, לפעמים קורות טרגדיות. כששומעים 'עריק' כבר קופץ הדם לראש ונהיה בלגן".
כשאני שואל את שפירא איך פותרים את המשוואה המורכבת הזאת, הוא מעניק מבט מעבר למשקפיו. "פשוט צריך לחוקק חוק ש-95% מגדולי ישראל רוצים, מה שראשי ש"ס, דגל התורה ואגודת ישראל ורוב חברי הקואליציה רוצים, וזה מה שיפתור את הבעיה".
ראש בראש ברישיון
"האווירה ברחוב החרדי קשה ביותר", אומר לי נתי מאשדוד. "מרגישים שכל מפלגה בימין קיבלה וקידמה דברים חשובים לה, ומנגד אצלנו כמעט אין הישגים, ובחורי הישיבה במגזר נרדפים כפשוטו כקבוצה. הציבור מרגיש רדוף לחלוטין. 'דוקטור לימון' ממש עובר סעיף סעיף לדעת היכן עוד יש לקצץ ולא קיצצו".
יוסי חי מימון: אם לפיד יחתום שלא יהיו גיוס וסנקציות, שהמעונות יהיו בסבסוד, אז החרדים יכולים ללכת איתו, כי בסוף זה כמו עסק.
גם יוסי חיים מימון, איש תקשורת מהתחנה החרדית קול חי, סבור כמו נתי. "הרחוב מאוכזב כי ביבי לא מספק את הסחורה לציבור החרדי. הוא מספק אותה רק כשהוא דחוק לקיר", הוא אומר בנוגע לפירוק גוש הימין. "כן, הגיע הזמן לפרק את הגוש, כי יש הסדר פוליטי שלא מתקיים. שהוא פייק."
"בסוף גם חרדי עובד לא רוצה שהילד שלו יתגייס אלא יהיה בישיבה, לפחות בשנים הראשונות של הנערות, ועכשיו הממשלה מפריעה לו. הוא מרגיש שמצרים את צעדיו. הבן שלו עריק, וזה מעורר כועס על ביבי. אנחנו השותפים שלך, אז תעשה הכול כדי שלא יזיזו חוקים. אם אתה לא מתמודד WITH בג"ץ, לך הביתה. המצב נהיה גרוע יותר ויותר, ולא רק החרדים סובלים מזה שלא עומדים מול בג"ץ. זאת הזיה".
לפיד יהיה טוב יותר?
"לא, לא. אבל אם יש ילד שמרביץ לך בכיתה, קודם כול תתרחק ממנו. אתה אומר: ואם גם הילד השני מרביץ? מי יודע מה יהיה? החרדים לא אמרו שנלך עם לפיד. אבל קודם כול מפרקים את הגוש. אם לפיד יחתום שלא יהיו גיוס וסנקציות, שהמעונות יהיו בסבסוד, אז החרדים יכולים ללכת איתו, כי בסוף זה כמו עסק. עזוב את המריבות ומה נאמר, יש שותפות חדשה, ולא משנה מה היה. יש יותר סיכוי להאמין למישהו שלא היית איתו. אולי לא לפיד, ליברמן".
אם כי גם הם מצהירים שהם בעד הגיוס.
"אז יכול להיות שהחרדים יהיו מחוץ הממשלה. הם לא מפחדים מזה. אם ממילא הם נמצאים בממשלה שלא מקבלים בה את מה שהם רוצים, למה לפחד? כשאבא עשיר ולא נותן כסף זה הרבה יותר מתסכל מאבא עני שלא נותן כי אין לו. פה העלית את ראש הממשלה, הקמת גוש, היחסים טובים ומדובר בציפור נפשך – ובכל זאת אתה לא מקבל – אז אתה עוזב. הרי בסופו של דבר אי אפשר לגייס אנשים בכוח. אפשר לגייס בכוח כמות גדולה כזאת של אנשים?!" תמה יוסי ועובר להגדיר את פעימת התחושות ברחובות.
"חלק מהציבור מרגישים רדופים וחושבים שברמת השרון נפגשים עשרה חילונים, 'טובי המוחות', וחושבים איך מחלנים את בני ברק ואת קריית ספר", הוא מחייך. "לדעתי זה יותר מדי סיפורי 'חבורת מצוות' וזה לא באמת נכון. אני לא חושב שהמדינה נגד חרדים במיוחד. היא צריכה דברים שחרדים לא עושים, זה הכול".
י': "יש לי אחיין שתכף יהיה בן 17. הוא יקבל צו ראשון ויהיה עריק. הוא בחור עדין וצדיק שיושב ולומד ברצינות, ומלחיץ אותי שהוא יכול למצוא את עצמו בכלא"
לדבריו של יוסי, גם הפחד מהסנקציות – אחת המילות המעוררות רעד קל – אינו מאיים יותר מדי. "I לא יודע אם פוחדים מהסנקציות. זה יותר העניין שלא מבינים אותנו ומוכנים ללכת כל כך רחוק כדי לגייס. בוא, כמה כבר נוסעים לחו"ל? זה לא יפריע ברמה שהרבנים יגידו ואו. רשיון רכב אולי קצת יותר נוגע. זה מפריע, אבל גם לא ברמה גבוהה".
כל אחד ובית הגידול שלו
"יכולתי לומר לך שמי שלא לומד, שיתגייס", אומר יוסי בכנות, אך מסייג: "תבין, הפחד של חרדי שהילד שלו שיתגייס ירד מהדרך זה חשש נכון. יש סיכוי כזה, וגם דתיים-לאומיים יודעים את זה. עבדתי בישיבה תיכונית כעשור. חרדים כשמם כן הם, פוחדים וחששים לעניין, ולכן כל דבר שהם עושים כדי למנוע גיוס – מובן.
"יש הרבה שלא מתקלקלים, אבל יש גם הרבה שכן, וזה בציפור נפשם של החרדים שהילד שלהם לא יתקלקל. כשהייתי עיתונאי בתחילת דרכי הייתי מביא הרבה סיפורים על אוכל לא-מהדרין שנכנס לצבא או על חילול שבת שלא לצורך ועל חיילות. אי אפשר להגיד לחרדי: אתה סתם חושש. זה שיש מי שבעיניהם מצוות יישוב הארץ גוברת או שאומרים 'אין מה לעשות' – הכול טוב. כל אחד ודרכו. אבל להגיד שקלקול לא יקרה, זה לא נכון להגיד לחרדי".
מה לדעתך צריך לעשות בכל האמוציות נגד הציבור החרדי?
"יש שיח שאין מה לעשות בו. אי אפשר להסביר לדתי-לאומי, שגדל על צבא ותורה ורואה את הדוד שלו ואת אבא שלו איך הם הולכים לצבא ושומרים על עצמם, למה חרדי לא עושה את זה. זה הכול עניין של איך גדלת.
"תגיד, מה גורם לילד ללכת ולמסור את הנפש אם לא מה שהוא גדל עליו? מה גורם לחרדי לשבת וללמוד כל הזמן בלי לצאת? קשה מאוד ללמוד, אבל אנשים גדלים על זה, ולכן הם מצליצים לעשות את זה. אנשים לא רואים מעבר לעולמם ולא יכולים להיכנס לנעליים של האחר".
מפחד על האחיין שלי
י' הוא אברך חצי יום בכולל בבני ברק, וחצי יום הוא עובד. "אנשים מאוד מקצינים את דעתם. אנשים עקשנים. ככל שעוצרים יותר עריקים, אנשים לא מוכנים לקבל את זה יותר. כל הזמן מדברים על ביזיון התורה. אין אנשים חד-צדדיים. מי שאח שלו היה בכלא או בן דוד – קיצוני יותר.
"לגבי פירוק הגוש, יש כאלה שאומרים: בואו נחזור לשמאל, כי תמיד היה שם טוב, ויש כאלה שאומרים שצריך להתעקש להיות עם הימין כי יש עוד דברים חשובים, ואי אפשר לוותר על ענייני קדושה וללכת עם השמאל. אחד כמוני, שעדיין אין לו במשפחה מישהו שהוא עריק, נוטה יותר להישאר בימין. הכול זה לפי מה שאתה רואה. מי שקרוב לאש מתרחק".
איך מקבלים את הסנקציות?
"יש בחורי ישיבות שלחוצים בגלל הסנקציות, כי בלי רשיון זה קשוח. נוסף על כך התקווה של האברכים לקבל דירה במחיר זול הייתה מחיר למשתכן, ופתאום אתה מוציא אותם מזה. כן, זה נוגע ומלחיץ, אבל הרבנים לא יישברו בגלל זה. תוציא את זה מהתמונה. חד-משמעית. למרות שהקטע של היציאה מהארץ מסבך משפחות. I מכיר מישהו שנמצא עכשיו במקסיקו ואחותו התחתנה בארץ, והוא לא יכול להגיע לארץ כי הוא נחשב כאן עריק".
איפה זה פוגש אותך?
"יש לי אחיין שתכף יהיה בן 17. הוא יקבל צו ראשון ויהיה עריק. הוא בחור עדין וצדיק שיושב ולומד ברצינות, ומלחיץ אותי שהוא יכול למצוא את עצמו בכלא".
אתה באמת חושב שזה יקרה?
"לך תדע, יתפסו אותו ברמזור או ששוטר יעצור אותו לביקורת. תשמע, כעת גם אם מישהו נותן לחרדי בעיטה, הוא לא יכול להתלונן אם הוא עריק. יש סיפור על חרדי שתקפו אותו בתחנת דלק והוא פחד להביא את המשטרה. המצב הזה הזוי. מה שצריך זה להעביר את חוק הגיוס. גם על זה אפשר להתווכח, ויש מחלוקת בציבור, ולא כל הרבנים מסכימים לחוק הגיוס, אבל זה לפחות משהו".
לא לפרק, לבנות חומה
"הרוב בעד חוק הגיוס מתוך אין ברירה", מסכם נתי. "מתוך ייאוש. כי בעצם מצביעים בעד לגייס כמעט חצי מהחרדים בתוך כמה שנים, ובמקביל מטילים סנקציות דרקוניות שאין על שום מגזר ועל שום משתמט פרטני. לגבי פירוק הגוש יש המון קולות שאומרים: האם מגיע ליועמ"שית פרס? האם השמאל למד שיטה להציק לחרדים ולהשתמש בחרדים ככלי שרת?
"נוסף על כך השמאל דאז, בתקופת פרס, היה מוכן לשלם גם בזהות המדינה כדי לשלוט, לא כמו השמאל של היום. לכן אני שומע עוד ועוד קולות שאומרים לשמור על הגוש, אבל לפני כניסה לממשלה הבאה לעמוד כחומה שחוק הגיוס יעבור, ואם לא, לתקוע לממשלה חוקים על ימין ושמאל כבר מההתחלה, כלומר לא ללכת עם השמאל, אך למרר את חיי ממשלת הימין".
הרחוב משתנה מעצמו
בד בבד, בצידי המלחמה בתקשורת נמצאת המציאות, והיא עושה את שלה בדרכה בלי דרמות ומדון. "יש הרבה חרדים שהתגייסו אחרי שמחת תורה", אומר יוסי. "אני רואה בחורים ממשפחות שלא האמנתי שזה יגיע לשם, כולל אחיין שלי. העולם החרדי התפתח. פעם היינו הרבה פחות במספרים, ועכשיו הציבור גדל ואי אפשר שכולם יהיו באותו גוון שלומד מהבוקר עד הערב.
"בגדול השינויים קורים מעצמם. כמה חרדים עובדים ראית לפני 15 שנה? מוכרים בסופר, נהגי אוטובוס וכו' לא היו הרבה, כי עבודה פעם הייתה כמו צבא. אבל נפתחו מסגרות של עבודה עם אופי חרדי, וזה קרה. בצבא זה יכול לקרות אם באמת ישמרו את רוח התורה ולא את רוח המפקד. אולי בעוד 15 שנה. מצד שני הצבא לא יוותר על רוח המפקד, לכן אני לא יכול לחתום שזה יקרה".
