זה היה חודש של עבודה בלי הפסקה. משעות הבוקר המוקדמות ועד לאחר חצות הלילה צבאו מאות אנשים על החנות הקטנה לממכר מזון מהיר שנפתחה רק כמה חודשים לפני כן באחד היישובים בבנימין. בעל המקום, בחור צעיר בן 21, התרוצץ סביב השעון כדי לעמוד בעומס ולענות על הביקוש הרב לאכילת חמץ מחוץ לבית בימים שלפני חג הפסח. בלילות הסתפק בשינה קצרה, ואת ההכנות לחג בביתו שלו נאלץ לעשות ברגע האחרון באפיסת כוחות.
כשהתיישב לאחר החג לספור את הכסף שנאסף בקופת העסק באותו החודש, החליפה תחושת סיפוק חמימה את התשישות שאפפה את גופו. סכום לא-מבוטל הצטבר בקופה, ובעל העסק הצעיר קיווה שיוכל סוף סוף להשקיע בשדרוג המקום ואפילו להותיר קצת בצד לחסכונות. בכל זאת, 50,000 שקלים יכולים להיות מקפצה רצינית לעסק שכזה. שמח וטוב לב הוא שב לביתו שבגבעה הסמוכה והשאיר את הכסף ברכבו, מתכנן להפקידו בחשבון הבנק בהזדמנות הראשונה שיגיע לעיר.
כל פריט רכוש שנתקלו בו הכוחות נרמס ונהרס
החלומות שרקם התנפצו באחת לרסיסים. כוח מיוחד בפיקודו של רכז השב"כ המכונה שלומי פשט על הגבעה, עטוי מסכות שחורות למניעת זיהוי. העילה הרשמית הייתה כביכול אכיפת שטח צבאי סגור, כלי דרקוני שהומצא לצורך מניעת התיישבות, אך אנשי השב"כ ושוטרי מג"ב שהתלוו אליהם פחות ניסו להקפיד על היצמדות לחוקים או לעילות כלשהן.
חברי גרעין הבחורים בגבעה הורחקו מהמקום באלימות, ולאחר שהשטח 'נוקה' ניתן האות. על מה שהתחולל בגבעה באותן דקות העידו רק מראות ההרס והחורבן שחזו בהם התושבים לאחר עזיבת הכוחות. אוהל המגורים הושחת בסכין, שמיכות ומזרנים נקרעו, גלגלי הרכב נחתכו בברוטליות, וכל פריט רכוש שנתקלו בו הכוחות נרמס ונהרס.
רק לאחר חצי שעה התגלה לפתע גודל האירוע. סכום הכסף הגדול שאוחסן ברכב נעלם כלא היה. האם זו הייתה תאוות בצע רגעית של אחד השוטרים, ששלשל את השטרות לכיסו, או שמא הכוח כולו קיבל מסר ברור לפי העיקרון ההלכתי "מתוך שהותר גופם הותר ממונם"? אם נשפוט על פי האירועים הבאים שהתרחשו, נראה למרבה הצער שמדובר באפשרות השנייה.
תפילין מתחת להריסות
צרות אחרונות משכחות את הראשונות, אמרו חכמינו במסכת ברכות, ותמצתו היטב את הנטייה הטבעית שלנו, בני האדם, להכיל ולנרמל תופעות רעות שמתרחשות בתכיפות גבוהה. התרגלנו למצב שבו נקודות התיישבות חלוצות נהרסות אחת לכמה זמן, מפגיני ימין מוכים באלימות ונערים נעצרים במרתפי השב"כ ומשוחררים לאחר כמה שבועות כשהעלילה קורסת בבית המשפט. האירועים הללו הפכו בעשורים האחרונים לחלק מחיינו. זו אכיפה בררנית, והכלים הדרקוניים נתפרו בדיוק למידותיהם של פעילי ההתיישבות, אך כולם העדיפו לשתוק.
נוצר מין סטטוס-קוו רע, שבו מצד אחד הבליג הציבור שהוכה שוב ושוב, ומהצד השני הקפידה המערכת שלא לחצות את הגבול יותר מדי. הכוחות שנשלחו לביצוע משימות ההתנכלות היו אומנם עוינים תמיד, אבל הקפידו להיצמד לנהלים ולחוקים כלשהם, גם אם אלו כופפו באילוץ כדי להכשיר את השרץ. המערכת ידעה היטב: אם הרדיפה תחרוג מפרופורציה ותסתיים בתוצאות קשות כמו מותו של אהוביה סנדק, בלון הזעם יתפוצץ.
אחרי עשרות אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים אין מנוס מלקבוע שמשהו מדאיג מאוד קורה פה. אירוע רודף אירוע, והתמונה הולכת ונעשית ברורה ומדירת שינה: הנהלים והפיקוח המינימלי שעוד ריסנו את המערכת עד היום הוסרו, והרסן הותר לגמרי. לפני שננסה להבין מדוע זה קרה ובהוראתו של מי, אתן כאן על קצה המזלג כמה דוגמאות.
ההבדל בין אכיפה לרדיפה
בכל פגישה שערכתי בשנים האחרונות עם גורמים רשמיים, הסברתי את ההבדל בין אכיפה לרדיפה. איש אינו מצפה משוטר להימנע ממתן דו"ח תנועה לנהג שעקף בפס לבן במהירות כפולה מהמותר. לעומת זאת הצבת שלוש ניידות משטרה בפתחו של יישוב מסוים וחיפוש פח שחסר ברכב שיטיל על הנהג קנס של 250 שקלים, זו רדיפה. הדוגמה הזאת, אגב, ממש לא-היפותטית. היא התרחשה לא-פעם ולא-פעמיים ביישוב יצהר, שגדלתי בו. אלא שפה מדובר עוד על רדיפה בחסות החוק. מה שמערכת הביטחון עושה בתקופה האחרונה הוא עבריינות ובריונות לשמה, שדורסות את החוק ברגל גסה.
בחוות כוכב יהודה, שהוקמה לאחרונה בגוש עציון, החליטו השוטרים לזרז הליכים. כדי להחרים את הציוד נדרשו שוטרי מג"ב להוציא צווים שחלים רק בתנאים מסוימים, אולם בעיניהם לא היה בכך כל צורך. הכוחות פשטו על החווה הטרייה, עצרו את מי שפגשו, ולאחר מכן פשוט הציתו באש את הציוד. מה שסירב להידלק נחתך בסכין חדה. הג'ריקנים של מי השתייה נשפכו בזה אחר זה על הרצפה, ומצרכי המזון הושחתו גם הם. האירוע חזר ונשנה כמה פעמים לנגד עיניהם הנדהמות של התושבים, שאפילו את האפשרות לתעד מנעו מהם השוטרים.
באחת הפשיטות בחוות אחרת, בצפון השומרון, שהתרחשה סמוך לכניסת השבת, שמו השוטרים את עיניהם על תבניות האוכל שהובא למקום זמן קצר לפני כן ורוקנו את תכולתן על רצפת העפר. בסעודות השבת נאלצו הבחורים להסתפק בחלות ובסלטים שנותרו לפליטה, נושאים את עיניהם השמיימה בתפילה שחלום הביעותים הזה יגיע אל קיצו.\
קברו את התפילין וגנבו את כרטיסי האשראי
אירוע השיא המזעזע התרחש לפני כשלושה שבועות בהרס נוסף בחוות כוכב יהודה. לפי הנהלים, הכוחות נדרשים בכל פעם לפנות את הרכוש האישי אל מחוץ לבית המיועד להריסה בטרם יימחץ בכף הדחפור, אך לאחרונה בעוד ועוד מקרים המנהל האזרחי מוותר על הפרט השולי הזה. כך קרה גם בפעולת ההרס הזו, שנערכה בבוקר יום שישי. השופל שהובא למקום עלה בלי היסוס על הבית ומעך תחתיו את הרכוש כולו.
כשהחלו לאחר מכן בפינוי ההריסות, נחרדו התושבים לגלות כי זוג תפילין של אחד הבחורים הושחת לגמרי ונחצה לשניים. האירוע המזעזע חזר ונשנה בשתי גבעות נוספות בגזרת בנימין. באחת מהן קבר הטרקטור את התפילין עמוק בתל עפר והריסות. אחד התושבים תיאר באוזניי השבוע את המציאות המטורפת: "קברו לנו את התפילין מתחת סלעים ועפר. אין לנו דרך לחלץ את זה באופן ידני, אבל גם להביא טרקטור משלנו אין אפשרות, כי יחרימו אותו מייד".
גם אירוע גנבת הכסף שהבאתי בתחילת הטור ממש לא היה היחיד. באחת הפשיטות של שוטרי מג"ב בגבעת בית ענות בהר חברון החליטו השוטרים לבצע חיפוש בתיקים שאוחסנו בחדר השינה. לאחר החיפוש גילה אחד הבחורים ש-700 שקלים שהיו בארנקו נגנבו עם כרטיס האשראי. הוא דיווח מייד לחברת האשראי, והיא התקשרה עוד באותו היום לעדכן שמישהו ניסה לבצע רכישות בכרטיסו דרך האינטרנט, ונחסם.
מרדף פרוע לצורך זימון, כל שכן שימוש בירי, פשוט אינו קיים
בפשיטה הבאה, אגב, הסתפקו השוטרים בהוצאת המפתח מאחד הרכבים שהיה מונע באותה העת ובהשלכתו לעבר השיחים הסמוכים. בעל הרכב היה משוכנע שהם לקחו את המפתח, אך אחד התושבים הבחין בו במפתיע יממה לאחר מכן בסבך הקוצים. ונדליזם לשם ונדליזם.
ונקנח באירוע שהוא אולי החמור מכולם, משום שהמרחק בינו ובין פגיעה בחיי אדם קטן מאוד. לפני כשבוע הגיע לגבעת תל תלפיות בשומרון רכב משטרתי מטעם המפקדה המשימתית המשולבת, שנפתחה לאחרונה לטיפול ב"אלימות המתנחלים". השוטרים הבחינו בנער כבן 16, בחור ישיבה שהגיע להתנדב בגבעה, כשהוא עובד בדיר, והחלו לדלוק אחריו ברגל בצעקות. הנער נבהל ונמלט, ובתגובה שלף אחד השוטרים את אקדחו ואיים כי יירה בו אם לא יעצור.
תושבים נוספים שחשו למקום קראו לשוטר לחדול מכך ולהימנע מירי, והוא השיב את האקדח לנרתיק, אך שלף אותו בשנית כעבור כמה רגעים. בהמשך טענו השוטרים כי הנער היה דרוש לחקירה, ולפיכך איימו בירי, אך לאחר מכן התברר כי זה אפילו לא היה הנער שחיפשו. רק כדי להבהיר למי שלמזלם לא נפגשו בהתנהלות משטרתית בחייהם, זימון לחקירה הוא הליך שמתבצע באופן רשמי ובנחת, בזימון פיזי, שנמסר ביד, או בשיחת טלפון מחוקר שמבקש מהנחקר להתייצב בשעה מסוימת בתחנת המשטרה. מרדף פרוע לצורך זימון, כל שכן שימוש בירי, פשוט אינו קיים.
"אל תעשה חשבון"
אירועים כאלו מתרחשים לאחרונה כמעט מדי יום, ואפילו אני, שמתגורר בגבעות, איני נחשף לכולם. זו לא רק התנכלות, אלא פשוט פריצה מוחלטת של גבולות החוק על ידי מי שאמורים לשמור על החוק. שום שוטר או חייל שהשתתפו בפעולות הוונדליזם הללו לא הועמד לדין, ודובר צה"ל אף מסרב להגיב על בקשות עיתונאים בחלק מהמקרים.
הגיבוי שבשתיקה מצד מערכת הביטחון צורם כפליים, משום שהוא מתבצע בשעה שלוחמי הגמ"ר מההתיישבות מודחים רק כי העזו לחרוג במעלה אחת מהנהלים. המסר שעובר לכוחות אינו משתמע לשתי פנים: אנשי ההתיישבות החלוצית הם אוכלוסייה סוג ב'. עשו להם מה שתרצו, ותקבלו גיבוי. במילים אחרות, כמו שהורה מפקד מרחב נגב במשטרה ניסו שחם לפקודו בגירוש מגוש קטיף: "שישרפו, *** עליהם. אל תעשה חשבון".
לו התרחשו האירועים הללו לפני שלוש שנים, הם היו מזעזעים את אמות הסיפים של התקשורת הימנית, והרשתות היו סוערות. אבל בתקופה הזאת אנחנו נוטים משום מה, גם אם לא נודה בכך, להתייחס לזה בסלחנות. יהיו אפילו מי שיגידו זאת בקול: "תראה כמה דברים טובים קורים פה, ההתיישבות בפריחה, הממשלה עושה דברים שאיש לא חלם עליהם, ראשי מערכת הביטחון כיום טובים בהרבה מקודמיהם, למה להתמקד ברע? המציאות לעולם אינה מושלמת, גם את זה נתקן בעז"ה בבוא היום".
צריך לא לאפשר רדיפה מכל גורם גם אם הוא כהניסט
לצערי האמירות הללו הן גם מסוכנות וקצרות רואי, אך בעיקר הן בדיוק מה שנותן כוח לגורמים עוינים במערכת להתיר כל רסן. אנשי המחלקה היהודית בשב"כ יודעים היטב שכשזיני עומד בראשות השב"כ למשל, יש לגיטימציה ציבורית גדולה לפעול נגד מתיישבים יותר משהייתה בכהונתו של רונן בר. אין דבר מסוכן יותר מהאתרוג האוטומטי הזה. כולנו זוכרים עד היום את התוצאה של ראש ממשלה ימני שזכה לארבעים מנדטים וחש חסין מביקורת ציבורית. ולכן חובה עלינו, עם השבחים והברכות על המהלכים החיוביים, שלא לאפשר שום רדיפה מצד כל גורם באשר הוא, גם אם יהיה בעצמו מתיישב, ימני וכהניסט.
בפעם האחרונה שחשו במערכת הביטחון שדמם של המתיישבים הותר, זה עלה לנו בנער שנותר משותק ברגליו לכל חייו לאחר שנורה בידי שוטר מתחנת אריאל. על הטירוף של ימ"ר ש"י שהסתיים במותו המזעזע של אהוביה סנדק שלוש שנים לפני כן אין צורך להרחיב. כל מי שעוקב אחרי ההסלמה ברדיפה בשבועות האחרונים מסתובב בתחושה קשה שאנו נמצאים ערב אהוביה סנדק 2. כמה פעמים זה נגמר בנס; השוטר הבא כבר ייקח את זה צעד אחד קדימה.
ועוד לא דיברנו על הממשלה הבאה, שתיבחר בקרוב. כולנו מקווים ומייחלים להקמתה של ממשלת ימין נוספת, אך אם חלילה תיבחר ממשלת שמאל, כל צעד שנורמל בימים אלו יוכפל וייהפך לתוכנית עבודה מסודרת. אנו בכדור שלג מתגלגל שאת השלכותיו המסוכנות קשה לצפות. זה הזמן של נבחרי הציבור ומנהיגי הימין לקום ולהגיד בקול ברור: עצרו! נשק מפנים רק כלפי האויב.
