השרה אורית סטרוק היא לא מהאנשים שיושבים הרבה זמן במקום אחד. בנסיבות טרגיות נבלם פרץ העשייה שלה לתקופת האבלות על בתה, ומאז הצליחה סטרוק לקום מהכאב ולשוב למשרד, שעמוס לדבריה במשימות שהיא רוצה להספיק לפני הבחירות, תהיינה בזמן שתהיינה.

המשפחה שלך עברה תקופה לא-קלה. טוב לראות אותך שוב בעשייה.

"באמת עברנו ואנחנו עדיין עוברים תקופה לא-פשוטה בכלל, שהייתה גם סוף של תקופה קשה ועמוסה באופן כללי של לא-מעט שנים קשות. בעיקר השנה האחרונה, שהייתה קשה במיוחד", היא אומרת בכאב. "אנחנו מקבלים המון חיזוקים מ‫הרבה מאוד אנשים בציבור, ‫קרובים ורחוקים, גם מ‫אלה שבכלל לא קרובים אלינו ‫פוליטית או מגזרית ‫אבל רוצים ‫לבוא ולחזק ולכבד, ‫וזה מאוד מחזק".

חזרת לפול גז בעבודה, כמו שאת רגילה. זה לא קשה?

"זה הצריך תהליך", היא משתפת. "אני מקבלת מהציבור אין-ספור פניות בנושאים שאני מטפלת בהם, זה מכריח אותי לחזור לעבודה ולהיות שם בפול גז. זה או שאני חוזרת לעבודה ועושה את כל מה שאני צריכה ומחויבת לו כשליחת ציבור, או שאני אומרת שאני לא יכולה ואני רוצה להפסיק להיות שליחת ציבור ולעסוק באבל הפרטי המשפחתי שלי. זה לגיטימי, אבל לציבור מגיע שיהיו לו שליחי ציבור שיטפלו בו באופן מלא.

"סמוך לקימה שלנו מהשבעה ביקר אצלנו הרב שמעון לפיד, ראש ישיבת ההסדר אור עציון. הוא אמר לי משפט אחד שמאוד עזר לי לקום ולחזור לעבודה. זה היה בדיוק בפרשת שמיני, והוא דיבר על הפסוק שבו משה רבנו אומר לאהרן אחרי האבל שלו על בניו, 'בקרוביי אקדש'. הרב לפיד הסביר שזו הסיטואציה המיוחדת של כוהן גדול, שלמרות האבל הוא צריך להמשיך בעבודתו כרגיל. זו סיטואציה של אנשי ציבור שמוכרחים להמשיך בעבודתם למרות הקושי האישי והמשפחתי. ואני משתדלת, בעזרת ה', למלא את תפקידי באמונה למרות הקושי".

במעבר חד, אולי חד מדי, אנחנו עוברים לסוגיה הבוערת ביותר בשבוע האחרון, חוק הגיוס, ששוב ושוב עולה על שולחן הדיונים הציבורי לאחר שהפיל ממשלות בזו אחר זו, ומאיים כעת להפיל גם את הממשלה הנוכחית. גם אם בכל מקרה סיום כהונתה קרב, גורל גוש הימין נמצא בסכנה לקראת הבחירות הבאות.

הציבור נוטה לראות בחוק הזה חוק שאין בו בשורה. המחיר בצד השני הוא בחירות ואולי פירוק גוש הימין כפי שמאיימים החרדים. יש שאומרים שבסיטואציה הזו מדובר דווקא בחוק היסטורי. איפה את בדבר הזה?

"השאלה הראשונה היא שאלת חוק הגיוס עצמו", היא מסבירה. "אני לא חושבת שיש אדם אחד שאומר שהחוק הוא שוויוני או צודק או יביא את ‫כל החרדים לשרת בצה"ל. ‫ממש לא. ‫החוק הזה משקף את תפיסת העולם ‫של החרדים, שלפיה מי שלומד תורה לא צריך להתגייס. ‫אנחנו לא מאמינים כך. מי שייצג אותנו בגאון בטקס ‫הדלקת המשואות היה הרב זרביב, תלמיד חכם ודיין בישראל ‫שגם שירת מאות רבות של ימים במילואים, ‫וכמוהו גם רבים רבים מתלמידי החכמים ‫מהציבור שלנו. ‫

"אני עצמי חברה בוועדה ‫למינוי דיינים, וכשהתקשרתי לבשר לדיינים על היבחרם חלקם ענו לי כשהם על מדים בסוריה ובעזה וכדומה. לכן אני לגמרי לא-שלמה עם החוק הזה בהיבט העקרוני שלו וגם לא בהיבט המעשי שלו, אבל עם זה אני לא רואה פתרון מספק אחר למחסור האדיר שיש בצה"ל בכוח אדם ולעומס הבלתי אפשרי שהמחסור הזה מטיל על המשרתים, אנשי המילואים ומשפחותיהם.

"אם חלילה תקום ממשלת שמאל, כל המטרות האלה, שרבים כל כך מהציבור שלנו מסרו את הנפש למענן, כולל פצועים והרוגים, כל ההישגים שהשגנו בדם, יזע ודמעות, עלולים להימחק"

"אין פתרון אחר", היא קובעת, "כי אני לא מאמינה בפתרונות דמה ובחזיונות שווא, שלפיהם אם רק יכו את החרדים, ישליכו אותם לבתי הכלא ויטילו עליהם סנקציות, הם יבואו בהמוניהם לצה"ל וישרתו שם כחיילים מועילים. אני לא מאמינה בזה ולא מוכנה להונות את הציבור בחזיון השווא הזה. הציבור החרדי הוא ציבור אמוני, יש לו השקפת עולם שנשמעת לדעת התורה שלהם, ואני יודעת איך הציבור שלנו היה מתנהג, והתנהג גם בעבר, למראה סנקציות, מעצרים, מכות. כשניסו לכופף אותו בנושאים שבאמונה – הוא לא נשבר.

"כמו שאנחנו לא נשברנו למראה מכות ומעצרים, גם הציבור החרדי לא יישבר. זו לא הדרך שבה נצליח להביא לידי שיפור ממשי בכוח האדם בצה"ל ולהקלה של ממש מעל הנטל של המשרתים. הדרך היחידה לעשות את זה היא באמצעות החוק, משום שהחוק הזה, גם אם הוא לא-צודק בעיניי, יאפשר לאותם חרדים שאינם לומדים להתגייס. גם זה תלוי כמובן בצה"ל, אם יכשיר מסגרות מתאימות, אבל זה יאפשר להם להתגייס, וזה צורך השעה".

חברי כנסת בקואליציה וגם במפלגה שלך כנראה לא מבינים את זה ומאשימים אותך בהפקרה של המשרתים.

"לטעמי בדיוק הפוך. מי שחשוב לו ביטחון המדינה ומי שחשובים לו המשרתים חייב לאשר את חוק הגיוס, כי ביטחון המדינה ממש תלוי בזה. הדברים שאמר חבר הכנסת פינדרוס בערוץ 14, שמי שלא לומד צריך להתגייס, הם המפתח. אם חברי כנסת חרדים נוספים יתבטאו באופן הזה, ורבנים חרדים יתבטאו באופן הזה בפומבי, זה המפתח לגיוס רחב יותר של חיילים מהציבור החרדי, ובעיניי במצב הקיים היום זה מספק.

"במצב כזה אני יודעת שלא נקבל את כל הצעירים החרדים לצה"ל, וזה בוודאי לא-צודק ולא-שוויוני, אבל נקבל מסה ממשית שתביא לידי שינוי שהוא בבחינת אוויר לנשימה. ולכן לטעמי, בדיוק להפך מהקמפיין המפורסם, מי שחשוב לו שמדינת ישראל תוכל להתמודד עם המערכה הרב-זירתית שאנחנו נתונים בה חייב להצביע בעד החוק הזה.

"אנשי ציבור מוכרחים להמשיך בעבודתם למרות הקושי האישי והמשפחתי. ואני משתדלת, בעזרת ה', למלא את תפקידי באמונה למרות הקושי"

"קראתי במקור ראשון את המאמר של חבר הכנסת דן אילוז שאומר שצריך לפרק את הגוש עם החרדים", היא נדרשת לאיום החרדי על פירוק הגוש. "צריך להבין איך בנויה קואליציה, מה מטרותיה ואיך היא עובדת. בקואליציה חברים נציגים של ציבורים בעלי השקפות עולם שונות שמשתדלים ליצור מנגנון שיאפשר לכל אחד מהם להגשים את המטרות הכי חשובות בעיניו על חשבון דברים אחרים שבהם הוא מתפשר.

"כשאתה אומר שאתה לא רוצה את החרדים בקואליציה, אתה צריך תמיד לשאול את עצמך מה החלופה. והיות שקיבלנו את 7 באוקטובר בגלל תהליך נסיגות מתמשך של אוסלו וההתנתקות, צריך להכיר בכך שהשותפים החלופיים הם מי שרוצים לחזור לתהליך הנסיגות האסוני הזה. החרדים, אף על פי שאני חלוקה עליהם, נתנו לנו כתף באופן מופתי לשינויים הדרמטיים שרצינו והצלחנו לקדם בכל מה שנוגע לארץ ישראל".

נכון, והבאתם הישגים יפים. אבל להם היה חשוב דבר אחד שהובטח להם: חוק הגיוס. לא עמדתם בהבטחה. כעת הם מאיימים בפירוק הגוש. החרדים ילכו עם בנט ואיזנקוט?

"קודם כול אני מאוד מקווה שנצליח להעביר את החוק משתי הסיבות הפרקטיות שציינתי: גם מהסיבה שצה"ל חייב את החוק הזה, כי הוא זקוק נואשות לחיילים נוספים, וגם משום שחיילי המילואים ומשפחותיהם זקוקים לאותם חיילים. אבל גם מהסיבה הפשוטה שהבטחות צריך לקיים, לא כי השותפים הקואליציוניים יפנו לנו עורף, אלא פשוט משום שאנחנו אמורים להיות ישרים והוגנים, גם זה חלק מתורה.

"קיבלנו גב למה שחשוב לנו אף על פי שקידמנו צעדים שלא תאמו את השקפת עולמם של החרדים, לכן מן הראוי לתת גב ולהרים יד בעד מה שחשוב לשותפים שהיו הוגנים כלפינו גם אם זה לא תואם את השקפת עולמנו. כל זה כמובן בהתניות שציינתי: באמירה פומבית של מנהיגים פוליטיים ורבנים שאכן, מי שלא לומד צריך להתגייס.

"אשר לשאלה אם החרדים ילכו עם השמאל לאחר הבחירות, לי אין ספק שמפלגות השמאל ישכחו חיש קל את כל התקפותיהן על החוק ועל חוסר הלגיטימיות שלו, וכמו בעבר יציעו למפלגות החרדיות על מגש של כסף חוק הרבה יותר גרוע, שאכן יגרום נזק גדול לסיכוי לגייס חרדים. כל האמצעים יהיו כשרים, כפי שהיו גם בעבר.

על שנות האברכות: "זו תקופה שלא הייתי מוותרת עליה בחיים למרות שהיא עלתה לי ביוקר רב בהיבטים של פרנסה, בוויתור על לימודים"

"אני רוצה לחדד", היא מדגישה, "יש לי כאב גדול גם על תפיסת העולם של החרדים ביחס למדינת ישראל בכלל ולצבא בפרט. זה מאוד מאוד כואב. הציבור שלנו משרת במילואים באופן שקורע אותו ומכביד עליו אנושות. אני חווה את זה ברמה הכי אישית במשפחה שלי: הגברים בסבבי מילואים כל הזמן, הנכדים שלי תקופות ארוכות לא רואים את האבות שלהם בבית. הבנות והכלות שלי, תקופות ארוכות הן צריכות לשאת את כל העול על כתפיהן. אני כואבת את זה, אני חווה את זה ברמה האישית. אבל אני חושבת שהפתרון הוא בחקיקת החוק ולא בהימנעות מחקיקת החוק. אני חושבת שמי שמוכר לציבור שהפתרון הוא בהשגת צדק מוחלט מול החרדים, מוכר לו חזיון שווא.

"חשוב להבין: הציבור שלנו התגייס למלחמה הזו בהמוניו כדי להשיג את המטרות שלה. אם חלילה תקום ממשלת שמאל, כל המטרות האלה, שרבים כל כך מהציבור שלנו מסרו את הנפש למענן, כולל פצועים והרוגים, כל ההישגים שהשגנו בדם, יזע ודמעות, עלולים להימחק בגלל אג'נדות אחרות לחלוטין של מי שרוצה למשל למסור את עזה לרשות הפלשתינית. אם ניקח לדוגמה את גדי איזנקוט, אדם מקסים באופן אישי ואב שכול ראוי להערכה אבל איש שמאל על מלא, שגם היום הוא רוצה לבסס מדינה פלשתינית ביהודה, שומרון ועזה, אנחנו יכולים לתת לו את המושכות בגלל חילוקי דעות מהסוג הזה? אני חושבת שזה לא נכון, שזו טעות חמורה.

"אני עוסקת הרבה במה שקורה בשטחי C ביהודה ושומרון, גם בהיבטים של פיקוח, כי יש לנו במשרד שלנו מחלקות של פקחי קרקע בכל המועצות המקומיות והאזוריות ביהודה ושומרון. אחד הדברים הראשונים שנתקלנו בהם כשנכנסתי לתפקיד הוא מפת בני גנץ, שבאמצעותה בני, כשהיה שר הביטחון, נתן לגיטימציה למפעל ההשתלטות של הרשות הפלשתינית בשטחי C. הוא הגדיר אזורים שלמים אזורים שאין בהם אכיפה בכלל, ובעצם אישר לרשות הפלשתינית להתקדם באזורים האלה הרבה מעבר למה שהיא הצליחה אי פעם להתקדם לפני שהוא קיבל את המושכות במשרד הביטחון".

סטרוק דורשת: "הרשות הפלסטינית צריכה לעוף מפה"

יש מחירים להקדמת הבחירות? ייתכן לדוגמה שחלק מהיישובים החדשים לא יקומו?

"יש מחירים. הבחירות לא יוקדמו בהרבה, אבל כל הקדמה שלהן פירושה פחות משימות שנצליח לבצע ופחות החלטות או חוקים שיאפשרו לנו לקבע את ההישגים שהשגנו עד עכשיו".

מה לדוגמה?

"השבוע נעביר בעזרת ה' בוועדה בכנסת את התיקון לחוק הרשויות המקומיות, שיאפשר להקים רשויות מקומיות בלי תושבים, שבאמצעותן יהיה אפשר לקדם מהר יותר ובצורה יעילה יותר הקמת יישובים חדשים בנגב. אנחנו מעבירים בקרוב החלטת ממשלה שתאפשר לנו להאיץ את הקמת היישובים החדשים ביהודה ושומרון, הישג שחבל מאוד אם הוא יתמוסס. זה עניין של כמה שבועות עד שנצליח לבצע את זה.

"אנחנו רוצים לחוקק חוק שיזרז את הליך ההקמה של יישובים חדשים במדינת ישראל, כי היום הקמת יישוב אורכת המון שנים. החוק הזה ישנה את המציאות באופן דרמטי בנגב ובגליל, זה צורך לאומי עליון".

כך או כך הבחירות קרובות, והסקרים לא מחמיאים. המפלגות מסביב כבר משריינות מועמדים ומאחדות רשימות. מה איתכם? תהיה ריצה משותפת עם עוצמה יהודית?

"לראשונה זה הרבה מאוד שנים יש כאן ממשלה שממלאת את ימיה. אפשר לראות בעין מה ממשלת ימין יכולה לעשות ולהחליט אם רוצים להמשיך או לא רוצים להמשיך כך. מה שהצלחנו לעשות מתוך מה שהבטחנו לעשות הוא הרבה מעבר למה שאני עצמי דמיינתי למרות המלחמה, למרות כל הקשיים".

על החזרה לצפון השומרון: "האמנתי שאפשר לחזור. הדבר היחיד שלא האמנתי שיקרה הוא שאני אהיה שרת ההתיישבות שעושה את זה"

השרה סטרוק נדרשת לסקרים: "אני מקבלת מהציבור הרבה מאוד משובים חיוביים, בגלל זה אני מאוד נוטה שלא להאמין לסקרים. אני מניחה שיהיו גם חבירות ‫ושריונים כאלה ואחרים, אבל זו סמכות של ראש המפלגה".

הסמכות שלו לשריונים. מה בדבר איחוד עם עוצמה יהודית?

"אני מאמינה שלא נצטרך להתאחד", היא מעריכה ומפרטת, "אני חושבת שראינו לאורך הקדנציה האחרונה שבנקודות קריטיות לאורך הדרך היו חילוקי דעות מהותיים בינינו ובין עוצמה, שהם לגיטימיים כמובן, אבל נחיה ונראה. כמובן, מוטלת עלינו אחריות, שאני מאמינה שגם נעמוד בה, להציג רשימה שיש בכוחה להתמודד ולהגיע לקדנציה הבאה על הרגליים, ותהיה בעלת יכולת עשייה ויכולת השפעה לנסות לקדם את הדברים שחשובים לנו ולציבור שבוחר בנו".

כשאת מסתכלת אחורה, מהי פסגת ההצלחה שלך בקדנציה האחרונה?

"השתדלתי להטיל את כובד משקלי על שינויים אסטרטגיים, בראש ובראשונה בתחום ההתיישבות ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל. אני חושבת שבתחום הזה הצלחתי ליצור מיזמים אסטרטגיים משני מציאות הן בהיבט של החוות, שמשנות את כל תפיסת השטח, שהפך ממרחב עוין למרחב פתוח שצה"ל ועם ישראל מסתובב בו בחופשיות, הן בכל הנושא של השמירה על הקרקעות, ובעצם כל המערכה על שטחי C וכמובן כל החזרה לצפון השומרון. זה ממש מסובב את גלגל ההיסטוריה לאחור, להקים מחדש יישובים שנעקרו, ועוד שורה של יישובים חדשים".

האמנת שנחזור לצפון השומרון?

"כן", היא אומרת מייד. "הייתי ממקימי מטה חומש תחילה, ובפירוש האמנתי שאפשר לחזור. הדבר היחיד שלא האמנתי שיקרה הוא שאני אהיה שרת ההתיישבות שעושה את זה. אני רואה בחזרה לצפון השומרון את ראשית המהלך שיגלגל אחורה את כל הנסיגות כולן, גם את הנסיגה משטחי A ו-B, שהיא טעות איומה, וגם את הנסיגה מחבל עזה. צפון השומרון היה תחילה, אבל צריך להיות לזה המשך, כמובן, אם הציבור ייתן בנו אמון להמשיך".

להקים שוב את גוש קטיף?

"לא צריכים את גוש קטיף. גוש קטיף היה בנוי לא-נכון ברצועה על חוף הים. צריך ליישב את עזה.

"הובלתי את מיזם הגבול המזרחי", היא מוסיפה. "זו השקעה אדירה של חמישה מיליארד שקלים לאורך הציר הזה, שמוביל אותו משרד הביטחון הענקי עם משרד ההתיישבות הקטן. יישובים חדשים, חוות, מכינות, ישיבות הסדר, חיזוק היישובים הקיימים.

"גם בצפון אנחנו מובילים היום שיקום של הצפון ועיבוי תושבים באמצעות שכונות שיגיעו אליהן משפחות צעירות עם ילדים. ויש כמובן היישובים החדשים בנגב, שמקבלים תנופה גבוהה מאוד מאז כניסתי לתפקיד, כולל שילוב של חקיקה, החלטות ממשלה ותקצוב, חומות מגן של התיישבות. איפה שאין התיישבות אין משילות. עניין נוסף הוא עצם הנוכחות שלי בקבינט בתקופת המלחמה".

את מרגישה שהשפעת על מהלכי המלחמה?

"כן. בוודאות", היא קובעת ומדברת על העשייה שלה בלשון רבים, הכוללת את הלחץ המשותף שלה ושל סמוטריץ' על נתניהו בתקופת עסקאות החטופים: "הצלחנו להשיב את כל החטופים האחרונים במכה אחת ובלי לצאת לחלוטין מעזה, להישאר בשליטה באזור ברוב עזה ולהשיג לגיטימציה בין-לאומית לחיסולו של חמאס. הטלנו את כובד משקלנו על הכניסה לעיר עזה ועל זה שלא מקבלים עוד הסכם חטופים חלקי".

חור ששווה כל רגע

אורית סטרוק היא ככל הנראה השרה האברכית הראשונה בממשלת ישראל. עם בעלה, שהיה אברך שנים ארוכות, היו בני הזוג ממקימי ישיבת שבי חברון.

שרה בממשלה או געגועים לתקופת האברכות?

"לכול זמן ועת לכל חפץ", היא אומרת בחיוך. "אני חושבת שהתקופה שבעלי היה אברך ואני קיבלתי עליי באהבה גדולה את עול הבית, המשפחה, הפרנסה, באמת מתוך רצון אמיתי חזק מאוד להיות שותפה לבניינה של תורה, זו תקופה שלא הייתי מוותרת עליה בחיים למרות שהיא עלתה לי ביוקר רב בהיבטים של פרנסה, בוויתור על לימודים.

"אני תמיד אומרת שהתקופה הזאת יצרה לי חור בהשכלה וחור בשעות השינה וחור בבריאות וחור בפרנסה. אני לא מצטערת על אף אחד מהחורים האלה, כי מה שהרווחנו הוא הרבה מעבר לזה. ובעצם אני מרגישה שכל מה שאני עושה בחיים נובע מהתורה הגדולה הזאת שהחלטתי להיות שותפה לבניינה.

"אני לא מאמינה בפתרונות דמה ובחזיונות שווא, שלפיהם אם רק יכו את החרדים, ישליכו אותם לבתי הכלא ויטילו עליהם סנקציות, הם יבואו בהמוניהם לצה"ל"

"זכיתי להיות בוועדה לבחירת דיינים. פגשתי שמונים מועמדים מהציבור שלנו, כל אחד מהם בבחינת תורה מהלכת, כל אחד מלא אהבת תורה. כשהגעתי לברך את מי שנבחרו, ניגשתי קודם כול לנשים, לנשות הדיינים, כדי להודות להן. אדם לא יכול ללמוד תורה במסירות גדולה כזו ללא אישה שתומכת בכך באופן מלא, עם כל המחירים שזה גובה ממנה, ולכן צריך להגיד קודם כול תודה לנשים".

איזה תפקיד תרצי למלא בממשלה הבאה?

"כל תפקיד שאוכל להוביל בו שינויים אסטרטגיים לטובה למען מדינת ישראל. אני לא תופרת עכשיו חליפות. לא חלמתי שאפשר לעשות מה שהצלחתי לעשות במשרד ההתיישבות. צריך לחלום בגדול".

בואי נחלום בגדול. אולי משרד המשפטים?

"משפטים זה פחות התחום שלי, אבל אולי משרד השיכון או משרד הפנים, תחומים שאפשר לחזק בהם את האחיזה בארצנו. אני מתפללת לקב"ה תפילה אחת, שכל תפקיד שאקבל, אזכה לעשות אותו הכי טוב שאפשר".

השרה סטרוק: הזזת גלגל ההיסטוריה לאחור החלה