אף אחד לא באמת נפל מהכיסא: בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג (ICC) סיפק היום (שני) עוד הוכחה למי שחיפש כזו, לגבי הצד בו הוא בוחר במלחמה הזו. ברוב של שלושה שופטים מול שניים, נדחה הערעור הישראלי נגד צווי המעצר שהוצאו לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט. הצווים, שהוצאו בחשד לביצוע "פשעי מלחמה" במהלך הלחימה בעזה, נותרו בתוקפם המלא.
הטענה הישראלית בערעור הייתה הגיונית ופשוטה: היה על בית הדין להעביר התראה מסודרת לפני פתיחת חקירה נגד מנהיגים של מדינה דמוקרטית בעלת מערכת משפט עצמאית. אלא ששופטי ההרכב בהאג בחרו להתעלם מכך. בהחלטתם קבעו השופטים כי התובע הקודם, כרים ח’אן, הסתמך על התראה שכבר נמסרה לישראל בעבר, ולשיטתם זה מספיק כדי להמשיך ברדיפה המשפטית.
הקרב המשפטי נגמר?
גורמים משפטיים מודים ביושר כי ההחלטה הזו מצמצמת דרמטית את מרחב התמרון של ישראל במסדרונות האו"ם והאג. אמנם במחסנית הישראלית נותרו עוד מספר כדורים משפטיים – כמו ערעור העוסק בשאלת הסמכות הבסיסית של בית הדין לדון במקרים הנוגעים לישראל (שכלל אינה חתומה על אמנת רומא), וערעור נוסף הנוגע להתנהלותו האישית והמוסרית של התובע ח'אן – אך האמון במערכת הזו שואף לאפס.
התקווה מגיעה מוושינגטון
כשהמשפט הופך לפוליטיקה אנטי-ישראלית, הפתרון חייב להיות מדיני. בירושלים מבינים כעת שהישועה לא תגיע מהשופטים בהאג, אלא ככל הנראה מהבית הלבן. הדיווחים מהשבוע שעבר, לפיהם ממשל טראמפ המתגבש שוקל להטיל סנקציות אישיות וכבדות על שופטי בית הדין אם ההליכים נגד בכירים ישראלים יימשכו, הופכים כעת לאופציה המעשית ביותר לעצור את הפארסה הזו.
