יו"ר הקואליציה אופיר כץ הגיש יחד עם ראשי סיעות הקואליציה את הצעת החוק הרשמית לפיזור הכנסת ה-25. לפי התכנון, מועד הבחירות הסופי ייקבע בהמשך הדרך במסגרת הדיונים בוועדת הכנסת, כאשר ההצעה צפויה לעלות לקריאה טרומית כבר ביום רביעי הקרוב.
שומרים על השליטה בידיים
המהלך הזה היה צפוי ומתבקש מצד הקואליציה. ברגע שאל הצעת החוק מגיעה מהצד שלהם, השליטה על כל הליך החקיקה נשארת אצלם. אם היו נותנים להצעות של האופוזיציה לעבור, לקואליציה הייתה השפעה הרבה יותר קטנה על קצב ההתקדמות ועל קביעת התאריך שבו נלך לבחור.
כרגע יש לא מעט ויכוחים על התאריך המדויק. ביהדות התורה רוצים שהבחירות יתקיימו ב-1.9, בעוד ש"ס מעוניינת ב-15.9, ממש אחרי חודש אלול. בש"ס חושבים שזה יגרום ליותר אנשים לצאת להצביע, אבל יש עם זה בעיה: ועדת הבחירות המרכזית חוששת שספירת המעטפות הכפולות תיגרר לתוך יום כיפור. ראש הממשלה נתניהו מעדיף לדחות את המועד ולקיים את הבחירות רק ב-27.10.
המשבר שהוביל לפיצוץ
הטלטלה הפוליטית התחילה אחרי שהרב דב לנדו, המנהיג הרוחני של דגל התורה, הורה לחברי הכנסת שלו לפעול לפיזור הכנסת. "אין לנו אמון יותר בנתניהו", אמר הרב בסיום התייעצות בביתו. זה קרה בגלל שראש הממשלה וסביבתו הבהירו לחרדים שאין כרגע היתכנות להעביר את חוק הפטור מגיוס בנוסח שהם רצו.
במכתב שכתב הרב לנדו בכתב ידו הוא הבהיר את המצב החדש: "איננו מרגישים שותפים שלו יותר. איננו מחויבים לו. ואנחנו נעשה מכאן ואילך רק מה שאנחנו חושבים שטוב ליהדות החרדית". הוא הוסיף שכל הדיבורים על "גוש" כבר לא קיימים יותר. גם חבר הכנסת יצחק פינדרוס חיזק את הדברים בראיון ואמר ש"הזוגיות של 'דגל התורה' עם גוש הימין הסתיימה".
מיד כששמעו על הוראת הרב, באופוזיציה מיהרו להגיש הצעות חוק משלהם. יש עתיד, הדמוקרטים, רע"מ וישראל ביתנו ניסו להוביל את המהלך, אבל הקואליציה הקדימה אותם כדי לקבוע את הטון בעצמה. לפי החוק, מרגע שחוק פיזור הכנסת עובר בקריאה שנייה ושלישית, הבחירות צריכות להתקיים בטווח של בין 90 ל-150 ימים.
