במהלך קרבות הגבורה בשבעה באוקטובר, נכנס כוח של גדוד 13 מחטיבת גולני לפאתי עזה. בתוך אחד ה"נמרים" (הנגמ"שים הצה"ליים), נזרק לפתע רימון אל עבר הלוחמים. מתן אברג'יל, אחד הלוחמים שהיה בתוך הכלי, קלט את הסכנה המיידית וניסה להשליך את הרימון החוצה, אך הוא נתקע באחת הפינות.
מתן הבין מיד שאין זמן ושהרימון עומד להתפוצץ. ברגע של אומץ עילאי, הוא הצמיד את הרימון לגופו, ספג את הפיצוץ ושילם בחייו כדי להציל את כל שאר הלוחמים שהיו איתו בתוך הנמר. המעשה הזה לא קרה בחלל ריק, והקשר שלו לדורות הקודמים נחשף בצורה מרגשת במיוחד.
אנחנו לא מספרים על העבר – אנחנו מייצרים עתיד
דימה, המורה של מתן בתיכון, סיפר כי בכל שנה ביום הזיכרון הוא היה מספר לתלמידיו את סיפור גבורתו של רועי קליין. קליין, שהיה סמג"ד בגולני במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, קפץ על רימון כדי להציל את חייליו תוך שהוא זועק "שמע ישראל". קליין עצמו גדל על סיפורו של נתן אלבז, עולה חדש ממרוקו שבשנות החמישים עשה בדיוק את אותו הדבר כדי להציל את חבריו ליחידה.
השרשרת הזו מוכיחה שעם ישראל לא מספר סיפורים רק כדי לזכור את מה שהיה, אלא כדי לייצר את מה שיהיה. מתן אברג'יל הכיר את הסיפור של רועי קליין מצוין, כי הוא שמע אותו שוב ושוב בבית הספר. כשהגיע רגע האמת שלו בלב עזה, הוא כבר ידע מה מצופה ממנו.
הגיבורים שלנו מוסרים נפש למען החיים
עם ישראל אנחנו! לא מהללים את המוות, אלא נשמרים מאוד לנפשותינו. באופן פרדוקסלי, דווקא בגלל הערך העליון של החיים, הגיבורים שלנו בוחרים למסור את נפשם כדי להציל חיים אחרים. זוהי מסורת של גבורה שנמשכת כבר עשורים רבים, ועוברת ממורה לתלמיד ומלוחם ללוחם.
הסיפורים של אלבז, קליין ואברג'יל הם למעשה סיפור אחד על רוח גדולה שמנצחת את הפחד. אנחנו כאן כדי להמשיך ולספר את הסיפור המופלא שלהם, ונעשה הכל כדי להיות ראויים להקרבה העצומה שלהם למעננו. יהי זכרם ברוך.
