הערב יעלה להצבעה במליאת הכנסת חוק עונש מוות למחבלים, בעוד שהחוק נתפס בציבור כצעד ימני מתבקש, חבר הכנסת אבי מעוז (יו"ר מפלגת נעם) מציג עמדה מפתיעה ומנומקת שנובעת דווקא מחשש עמוק לעתיד המחנה הלאומי. בפוסט שפרסם ובגיבוי של גדולי תורה, מסביר מעוז מדוע במציאות המשפטית הנוכחית, החוק הזה הוא "מלכודת דבש" מסוכנת.
מערכת המשפט: "אין לנו אמון"
הטיעון הראשון והמרכזי של מעוז נוגע לזהות השופטים והמשפטנים שיחזיקו בכוח להחליט על חיים ומוות. "אין לי שום אמון במערכת המשפט של יצחק עמית וגלי בהרב-מיארה", מצהיר מעוז. לדבריו, מתן סמכות כזו למערכת שנתפסת בעיניו כבעלת אג'נדה של "מדינת כל אזרחיה", היא הימור מסוכן מדי.
החשש אינו תיאורטי בלבד. מעוז מצביע על סעיף 4 בחוק, המגדיר מחבל כמי ש"שולל את קיומה של מדינת ישראל". לטענתו, הפרשנות של בג"ץ למונח זה עלולה להיות רחבה ומעוותת, עד כדי הכללת יהודים הנאבקים על ארץ ישראל בתוך ההגדרה הזו.
"עלילת הדם הבאה": מבצלאל זיני ועד כח מאה
"רק שערו בנפשכם," כותב מעוז, "מה יקרה אם בעלילת הדם הבאה יחליט הרכב של בג"ץ שקבוצות כמו 'כח מאה' או אישים כמו בצלאל זיני הם 'שוללי קיומה של המדינה'?"
החשש הזה מקבל משנה תוקף מדבריו של הרב יוסף זיני, אביו של ראש השב"כ הנוכחי. כשנשאל מדוע הורה מנהיגה הרוחני של 'נעם', הרב טאו, למעוז שלא לתמוך בחוק, השיב הרב זיני בצורה נחרצת:
"הוא אינו סומך על מערכת המשפט הנוכחית. הם החליטו שבצלאל זיני עלול למאסר עולם, והם עלולים לגזור עליו גזר דין מוות, חס ושלום, למרות שלא הוציאו פסק כזה לאף מחבל."
הזירה הבינלאומית: סכנה ליהודי התפוצות
מעבר לחשש הפנימי, מעוז מעלה טיעון ביטחוני-אסטרטגי: לגיטימציה להרג יהודים. לדבריו, הוצאה להורג רשמית של מחבלים על ידי מדינת ישראל עלולה לשמש כדלק לארגוני טרור ברחבי העולם לבצע מעשי נקם ביהודים ובקהילות יהודיות, כניסיון למנוע את ביצוע גזר הדין.
למרות התנגדותו לחוק, מעוז מדגיש כי אין לו שום רחמים על מחבלים: "מחבלים הם בני מוות, אין על כך שאלה". אלא שלשיטתו, הדרך הנכונה היא צבאית ולא משפטית. הוא קורא לשינוי הוראות הפתיחה באש של צה"ל כך שכל מחבל יחוסל בשדה הקרב, ללא צורך בהליכים משפטיים מורכבים שעלולים לחזור כבומרנג נגד אזרחי ישראל.
דעת תורה מעל הכל
מעוז מודה כי עמדתו אינה פופולרית בקרב מצביעי הימין, אך מבהיר כי הוא פועל על פי "דעת תורה". לדבריו, גם כשזה לא נעים פוליטית, האחריות לשלומו של עם ישראל מחייבת אותו לעמוד בפרץ מול חוק שמחזק את כוחה של מערכת המשפט עליה הוא חלוק עמוקות.
