סערה התעוררה בעקבות דבריו של הפרשן הבכיר עמית סגל, שקרא בשידור להחזיר את השימוש במעצרים מנהליים כנגד יהודים ביהודה ושומרון. סגל הגדיר את פעולותיהם של קומץ מתיישבים כ"טרור לאומני" וטען כי הן פוגעות במדינה ובבסיס התמיכה הבינלאומי שלה.
במהלך דבריו אמר סגל: "אלימות של מתנחלים קיצוניים. ובוא נקרא לילד בשמו, זה טרור. אין שום שאלה בכלל, זה טרור, הוא פוגע במדינת ישראל לא רק בטרור עצמו אלא באדוות. לא סתם שניים מאוד מאוד בעד מפעל ההתיישבות, גם השגריר שלנו שם באמריקה – לייטר, וגם השגריר שלהם פה – ניידס, אומרים שהדבר הזה מלחך את בסיס התמיכה".
סגל הוסיף וקבע כי יש לנקוט ביד קשה: "אני רוצה להגיד שצריך לעשות כל דבר, כולל כל דבר… צעד ראשון, החזרת המעצרים המנהליים. אם יש איש שמאל שיעשה טרור נגד מתנחלים אני בעד לעצור אותו גם מנהלית. אין מנוס מהדבר".
"נסחפים עם הלך הרוח של השמאל"
התגובה מהשטח לא איחרה לבוא. אלישע ירד, פעיל התיישבות בולט, תקף את סגל בחריפות והאשים אותו בהצטרפות לקמפיין של השמאל נגד ההתיישבות. "עמית סגל מצטרף הערב לקמפיין וקורא להשבת המעצרים המנהליים כנגד מתיישבים, בנימוק שמעשיהם 'פוגעים במדינה' בניגוד לדברים אחרים", כתב ירד.
ירד תהה על האכיפה הבררנית: "תוהה רק איך הוא מגדיר את הרכבת האווירית של ההברחות שהאויב הבדואי מנהל כאן כבר חודשים, ולא זוכה אפילו למעצר מנהלי בודד… לצערי עוד ועוד אנשים מתגלים כחסרי עמוד שדרה, ונסחפים עם הלך הרוח של השמאל בלי להבין אפילו את תפקידם השימושי בקמפיין".
עמית סגל לא נותר חייב והגיב לירד בצורה ישירה: "עם צאת השבת צורפתי רשמית לגוש השמאל. אז אני מציע לכל אחד לגלול פה בערוץ ולראות כמה פעמים דיברתי על ההברחות מסיני… לעומת הטרור היהודי". סגל סיים בעקיצה אישית כלפי עברו של ירד: "מציע לזכור שמר ירד עזב את תפקידו כיועץ של לימור סון הר מלך בטענה שאינו יכול לעבוד עוד בקואליציה כה שמאלנית, ושבעבר הסביר בהתלהבות כמה חשוב לירוק על נוצרים בעיר העתיקה. לא ממך ניטול מוסר".
ארנון סגל: "כלי אפל שמופעל רק נגד בעלי פאות"
לתוך הפולמוס נכנסה גם זווית מעניינת מצד אחיו של עמית, העיתונאי ארנון סגל, שהציג עמדה הפוכה בתכלית ומנומקת היטב נגד השימוש במעצרים מנהליים. ארנון סגל הדגיש כי מדובר בצעד דרקוני המופעל באופן סלקטיבי: "מעצרים מנהליים זה כלי אפל שלא מפעילים בישראל אפילו נגד הפשע המאורגן ולא על אף אזרח מלבד בעלי פאות".
סגל האח הוסיף וביקר את אלו המזדעזעים מהתגובות בשטח מבלי להכיר את המציאות היומיומית של המתיישבים: "מי שמדבר על ערבים חפים מפשע ביו"ש איננו מכיר את המצב בשטח וקצת שכח את טבח שמחת תורה תשפ"ד. מדינה לא יכולה להימנע מלהחיל ריבונות במשך שישים שנה, לדכא את קרבנות האלימות בצווים דרקוניים, לפהק כשרועי צאן יהודים נרגמים ועוברים נסיונות טבח באופן יומיומי – ואז להתלונן שכמה נערים שהותירה לבדם בחזית המרכזית כיום עושים דין לעצמם".
לדבריו של ארנון, הביקורת על נוער הגבעות לוקה בצביעות: "כמה קל לצקצק באי נוחות מהיציע כשהנערים הללו מעבירים עוד לילה קפוא בשמירה, בלי נשק כמובן". המערכה על הלגיטימיות של ההתיישבות ועל דרכי האכיפה ביו"ש ממשיכה להסעיר את המערכת הפוליטית והתקשורתית, כאשר השאלה המרכזית נותרת האם כלי המעצר המנהלי הוא אכן הפתרון או שמא מדובר בכניעה לקמפיין חיצוני.
