הבשורה המרה הכתה בתדהמה את העיר בית שאן, את מערכת 'עולם קטן' ואת אלפי האנשים שאיתן נגע בהם בחייו. הוא הותיר אחריו את רעייתו נחמה, מנהלת גרעין "נוף הגליל", וחמישה ילדים: ציון, דעאל, צרי, כרמי וארגמן שובה. הכאב גדול שבעתיים, כאשר בעוד כשבועיים בלבד עתידה בתו הבכורה, ציון, לעמוד מתחת לחופה. במקום לצעוד איתה לחופה, איתן יובא למנוחות, והשמחה הגדולה נמהלה ביגון קודר.

"אני כאן עד הסוף"

סיפורו של איתן במלחמה הזו הוא סיפורה של הציונות הדתית כולה. מיד עם פרוץ הקרבות, כשהוא מבין שחוות הבודדים בבקעה נותרו חשופות, הוא לא חיכה לצו 8. הוא פשוט הגיע. בהתחלה בלי מדים, ישן על ספה בחווה, בישל לנערים ושמר איתם בלילות. הוא היה האבא של הגבעות, האיש שאמר "אני כאן עד סוף המלחמה".

צה"ל זיהה מהר מאוד את הנכס, ואיתן גויס למילואים כקצין הגמ"ר. הוא לקח על עצמו להקים ולפתח מנגנון שמירה רחב בחוות צפון הבקעה. תמיד עם חיוך, תמיד בגישה של "אין בעיה, אני מגיע". גם בשעות הקטנות של הלילה, גם כשקשה. הוא לא חיפש כבוד, הוא חיפש לתת.

האחיין שנהרג גם הוא במילוי תפקידו

זו אינה המכה הראשונה שסופגת המשפחה המורחבת. אחיינה של רעייתו נחמה, סרן צביקה קפלן ז"ל, נפל בקרב ברצועת עזה במבצע "צוק איתן". כעת, השכול דופק שוב על דלת המשפחה, דווקא בימים שבהם ההכנות לחתונה היו בשיאן.

ציון, הבת שאמורה להתחתן בקרוב, ספדה לאביה במילים מצמררות שמספרות הכל: "אבא נהרג על קידוש השם, מסר את הנפש על הבקעה, על המקומות שהוא נלחם עבורם. אבא היה חייל של ארץ ישראל".

"איש של אהבת ישראל"

ז'קי לוי, ראש עיריית בית שאן לשעבר, הגדיר את איתן כ"עמוד התווך של העיר". לדבריו, "איתן, רק בן 45, היה הרבה יותר מאיש צבא שמילא את תפקידו במסירות בהגנת בקעת הירדן. הוא היה הפנים החמות של בית שאן: פעיל נמרץ למען הקהילה, אדם עם נשמה ענקית ונדיבה, שפשוט נגע וחיבק כל מי שנקרה בדרכו".

ראש ישיבת ההסדר והגרעין בבית שאן ואב"ד טבריה-צפת הרב שלמה שושן סיפר ש"איתן התגורר בצמידות לישיבה, היה כבן בית וחלק בלתי נפרד ממנה.

אלישע ירד, הכותב ב'עולם קטן' ומי שהכיר את איתן מקרוב בפעילות בשטח, נפרד בכאב: "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים… יהודי רב פעלים, מאיר פנים ואוהב הארץ בכל נימי נפשו".

אנחנו ב'עולם קטן' כואבים והמומים. איתן היה בשר מבשרנו, איש של חזון שלא רק דיבר על ערכים אלא חי אותם יום-יום, עד הרגע האחרון. אהבת הארץ שלו לא הייתה סיסמה, היא הייתה תוכנית עבודה. נמשיך את דרכו, את האמת שלו ואת החיוך הגדול שלא מש מפיו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.