הריאיון של שבות רענן לנוה דרומי, ריאיון ששודר בעיצומה של שבת קודש, בכל זאת ערך חשוב של הציונות הדתית, בעצם מספר את כל הסיפור כולו: סמוטריץ' כמובן בוגד בערכי הציונות הדתית – אבל יאיר גולן הוא שותף לגיטימי. 

סמוטריץ', ועל כך אין שום חולק, בכל זאת עשה בקדנציה הנוכחית כמה דברים שקשורים לערכי הציונות הדתית: הוא חיזק את תקציבי הישיבות הציוניות, דאג לראשונה להנחות בשכר הלימוד לתלמידי התיכון והאולפנות, עשה מהפכה היסטורית ביהודה ושומרון שכוללת הכרה ביותר משמונים יישובים, ובהם לא מעט יישובים חדשים מהניילון, כולל הסדרת חומש ושא-נור והקמת יותר מ-300 חוות חדשות. 

הוא עמד בפרץ בקבינט המלחמה כדי לעצור יוזמות התקפלות רעות מאוד, שינה מן היסוד את תפיסת המנהל האזרחי בשבתו כשר במשרד הביטחון, ולקינוח גם עמד בראש משרד האוצר, שבכישרון רב תקצב את מכונת המלחמה כשהוא מציג לעולם כולו משק איתן והעלאות דירוג למרות מלחמה קשה של יותר משנתיים. 

יותר מ-80 יישובים: המהפכה של סמוטריץ' בשטח

השבוע העביר הקבינט שורה של החלטות היסטוריות בניצוחו של סמוטריץ', ראו על כך בכתבה נפרדת. סמוטריץ' גם רוצה מאוד לגייס חרדים. הוא אומר את זה על כל במה. אלא מאי? הוא חושב אחרת משבות רענן וחבריה. הוא חושב שהדרך שונה, הוא חושב שבסבך המורכבויות, הערכים והריאל פוליטיק החוק הנוכחי הוא כבר בשורה חשובה, וזה שהחרדים עצמם יתמכו בחוק שיש בו יעדי גיוס וסנקציות זו בשורה גדולה. לגיטימי להתווכח על זה, אבל שבות רואה הכול בשחור-לבן, וכבר החליטה במופע שכל כולו דוגמה לאיך לא נראים דיבור מכבד, עין טובה ולימוד זכות, שהוא, שר האוצר של ממשלת ישראל, לא פחות מבוגד בערכי הציונות הדתית, וזה לא לגיטימי.

בן-גוריון ברח מבית חם לעבוד בפרדסים של פתח תקווה ולשמור בסג'רה, גולדה עזבה את תפנוקיה של ארצות הברית ונאחזה בקושי רב באדמת קיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל. הם לא הסתכלו אחורה ושאלו למה הם מיעוט של חלוצים ואיפה כולם ומה עם השוויון בנטל

מה עוד לא לגיטימי? לנהל כבר שנתיים מערכה ממוקדת ואגרסיבית נגד שר האוצר ונגד חברי מפלגתו, בשילוב מודעות בצבעים קודרים ובכינויים פוגעניים כאילו הם "חלשים" או "בכיס של החרדים", לצייר אותם כאילו לא אכפת להם מהצבא ומהמילואימניקים, כולל שלל מודעות שפורסמו (מאיפה המימון?) גם מעל דפי עלון זה, בניצוחן של 'שותפות לשירות' וארגונים נוספים, ואז כשמישהו בא וחושף קשרים עם השמאל, להיעלב ולחולל דרמה. 

ובכן, האם שותפות לשירות הן שמאלניות? אני לא יודע, אני לא מכיר אף אחת מהן באופן אישי. מה שבטוח הוא שהן קצת עיוורות צבעים, כי הן רואות הכול בשחור-לבן – או חוק גיוס כמו שאנחנו רוצות או כלום – ומבחינתן ללכת לבחירות, לנקום בכל מי שרצה לתמוך בחוק הגיוס, ושתקום כאן ממשלת שמאל מרכז עם יאיר גולן, יאיר לפיד ואולי גם איזה מנסור עבאס לקינוח, בלי גיוס חרדים כמובן וגם בלי הישגי ממשלת הימין.

הדרך הבטוחה להקמת ממשלת שמאל עם יאיר גולן

וכעת אזהרה: הקרע שיצרנו במו ידינו עם הציבור החרדי עלול להתנקם בנו בעוצמה רבה. אם לא תקום ממשלת ימין בבחירות הבאות, הסיכוי לממשלה עם החרדים אבל בלי סמוטריץ' ובן גביר גדול בהרבה מהאפשרות ההפוכה. זה יהיה עגום מאוד אם אחרי כל הפעילות של שותפות לשירות וכו' תיפול הממשלה ותוקם כאן ממשלה חדשה עם החרדים, שותפים קואליציוניים נוחים בפנים, והדתיים יישארו בחוץ. זה ממש לא תרחיש מופרך. לכישלון אין הרבה אבות, וכשזה יקרה שותפות לשירות וכל הארגונים הדומים להם לא יהיו כאן כדי לתת תשובות או כדי להתנצל. 

האם שותפות לשירות הן שמאלניות? אני לא יודע, אני לא מכיר אף אחת מהן באופן אישי. מה שבטוח הוא שהן קצת עיוורות צבעים, כי הן רואות הכול בשחור-לבן – או חוק גיוס כמו שאנחנו רוצות או כלום

ועוד אזהרה: כידוע, מי שגר בבית זכוכית מוטב שלא יזרוק אבנים על אחרים, ולכן שאיש לא יתפלא איך קמפיין הגיוס והשוויון יתהפך נגד ההסדרניקים שמשרתים מחצית מהזמן שמשרת כל לוחם אחר. אני הייתי בהסדר, ואני חושב שכל בן ישיבה טוב שיתגייס דרך ההסדר, משום שהאתגרים הרוחניים בצבא גדולים וגם כי מאוד חשוב כמובן ללמוד תורה. אבל ההטבה הזו מעולם לא עברה בקלות בגרון ללוחמים הסדירים, שראו את החברים שלהם מהפלוגה משתחררים באמצע השירות ומשאירים אותם לטחון שמירות. 

התשובה של הרב דרוקמן: "אנחנו לא מסתכלים על אחרים"

אפשר להסכים שהרב חיים דרוקמן זצ"ל מייצג די נאמנה את האתוס הציוני דתי. זכיתי אני הקטן לערוך עימו שיחות וראיונות, זכינו במערכת 'עולם קטן' להתייעץ עימו רבות.

במפגש האחרון שהיה לי איתו שאלתי לסיום על סוגיית גיוס החרדים, שכזכור הפילה כאן ממשלה עוד לפני המלחמה ושלחה אותנו לסבבי בחירות בלתי נגמרים. את התשובה של הרב לא אוכל לשכוח לעולם, אני זוכר כל רגע ממנה כאילו זה היה ממש אתמול. הרב חשב רגע, הסתכל עליי והרים עליי את קולו הצרוד בטון המוכר כל כך שלו: "אנחנו לא מסתכלים כל הזמן על אחרים", נהם עליי. "אנחנו אומרים הנני, ה-נ-נ-י!" חתם את הריאיון.

מה נהיה מאיתנו? כשמיליוני יהודים ממזרח אירופה חיפשו בתחילת המאה הקודמת חיים טובים בארץ המובטחת, הלא היא ארצות הברית, כמה עשרות אלפים של פראיירים הגיעו לייבש ביצות ולחיות בדלות במושבות החדשות בארץ ישראל מתוך סיכון ביטחוני מובהק. החלוצים היו גאים בהחלטה שלהם ולא ייללו כל הזמן על היהודים שעברו לניו יורק כדי לעשות בוכטות. הפלמ"חניקים שרו "רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ, לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ, לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח". באצ"ל ובלח"י העידו על עצמם: "כולנו גויסנו לכל החיים, משורה ישחרר רק המוות". בן-גוריון ברח מבית חם לעבוד בפרדסים של פתח תקווה ולשמור בסג'רה, גולדה עזבה את תפנוקיה של ארצות הברית ונאחזה בקושי רב באדמת קיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל. הם לא הסתכלו אחורה ושאלו למה הם מיעוט של חלוצים ואיפה כולם ומה עם השוויון בנטל. הם צעקו הנני ומסרו את הנפש.

האתוס האמיתי של המגזר

בשלב מסוים לאחר מלחמת יום הכיפורים התחלפו האליטות. החילונים נסוגו צעד אחורה, הדתיים בשליחותו של הרצי"ה הסתערו חלוצים לפני העם על הגבעות. המתנחלות שחיו שמונה חודשים תחת מצור בבית בהדסה בחברון בתת-תנאים עם תינוקות והאוכל הורד להן בחבל מהחלון גם לא שאלו איפה כולם. הן צעקו הנני. מתנחלי גרעין אלון מורה קדומים גם לא בדקו איפה החרדים או איפה החילונים, הם שמחו בזכות להיות שליחים, חלוצים לפני המחנה.

"אנחנו לא מסתכלים כל הזמן על אחרים", נהם עליי. "אנחנו אומרים הנני, ה-נ-נ-י!"

אבל למה ללכת רחוק? מאות נערי גבעות ומשפחות של חוואים חיים היום בתנאים לא-תנאים בגבעות ובחוות. הם לא שואלים כל היום איפה האחרים, הם חיים בתודעה ציונית-דתית של הנני ומוסרים את הנפש בשמחה למען כולנו. 

זה, גברת שבות רענן, הערך המרכזי של הציונות הדתית: הנני. הנני למדינה יהודית, הנני להתיישבות, הנני להתנדבות. הנני לעשייה חברתית, הנני לאהבת חינם. הנני לגרעינים תורניים בערים המעורבות ובערי הפריפריה. הנני לתל אביב, הנני לקריית שמונה, הנני לנוף הגליל, הנני לאילת, הנני לירושלים. הנני לחינוך, הנני לחקלאות, הנני לתורה גדולה – לישיבות שנקים בכל מקום – הנני להפצת תורה ולקידוש שם שמיים. הנני לצבא, הנני למלחמה, הנני למילואים בכל יום ובכל שעה שיקראו לי. הנני להסתכן, הנני למסור את הנפש על קדושת ה', הנני, הנני, הנני. הנני עד הניצחון.

לתגובות: [email protected]