3 יריות נשמעו בזו אחר זו. הלוחם שכרת ברית עם ארצו נפל מתבוסס בדמו. עוברי אורח העידו ששמעו אנחות מפי האיש שגופתו הועברה.
בבית החולים שכבו שניים מבכירי הלוחמים. לפתע נכנסו קצינים בכירים ובעדינות הורו להם לקום. הם שהופתעו מהיחס העדין קמו והובלו לחדר קירור. קצין בכיר חשף בפניהם גופה עם נקבי יריות. "זהו מפקדך". שקט, הלם.
במחנה המעצר מזרע נכנס לחדר העצירים יועצו של המפקד שנפל, ואמר בקול שקט ובכאב לב – "רבותי, יאיר נפל".
זהו סיפורו של האיש שאהב את עמו וארצו ומסר נפשו למענם.
המשורר מסובלק: כך החל סיפורו של 'יאיר'
קולות בכי נשמעים בבית החולים, בכי צעיר ורענן. נשמה חדשה ירדה לעולם. ההורים המאושרים, מרדכי ולאה שטרן, קוראים את שמו, אברהם.
התאריך – יח' בטבת תרס"ח, המקום – העיר סובלק שבפולין.
כבר בנערותו מתגלה כמשורר, ספרותי וכבעל כישרון תיאטרוני. הוא תלמיד מצטיין בגימנסיה העברית שם, עורך את עיתון בית הספר ומראשי תנועת 'הצופים'. בראשית תרפ"ה עוזב הוא את סובלק ועולה לארץ ישראל ע"מ ללמוד באוניברסיטה העברית, שם פוגש את מי שהיה חברו הטוב, דוד רזיאל ואת רעייתו לעתיד, רוני ברשטיין.
בתוך ימי לימודיו משכנע רזיאל את אברהם להצטרף להגנה. שניהם פועלים בסניף ירושלים תחת פיקודו של אברהם תהומי, וכשזה מוביל את הפילוג מההגנה ומקים את ההגנה הלאומית, הם מראשוני תומכיו. לאחר חזרת תהומי להגנה, משתתפים הם בהקמת האצ"ל ומתחילים כמפקדים בכירים בו. הם ממובילי הקו האקטיביסטי בארגון.
"תנועת החרות העברית אינה תולה את קיום היעוד בשמו של האיש, בראותה מראש, כי נכונו למפקדיה יסורים וגרדום. ואולם יודע תדע שבאבוד האחר, יבוא אחר תחתיו להזיר חייו לרעיון. הרעיון – הוא עמוד-האש ההולך לפני מחנה לוחמי החרות" (יאיר)
בתור ארגון מחתרתי, אנשיו מכנים עצמם בשמות מחתרתיים. אברהם בוחר בשם עזריה, וזמן לא רב אחר כך, צריך לשנותו ובוחר בשם יאיר, על שמו של אלעזר בן יאיר גיבור מצדה. בשם זה יקרא בהמשך הטור.
מספר חילופי מפקדים ורזיאל כבר מכהן כמפקד הארגון, ואילו יאיר הוא מזכיר המפקדה והאחראי על קשרי החוץ.
תוכנית ה-40 אלף והמלחמה שטרפה את הקלפים
יאיר נשלח לפולין שם הוא משיג נשק ושולחו לארגון בארץ, יוצר קשרים מאוד קרובים עם בכירים בממשל הפולני ומקים תאים רבים של אצ"ל בפולין. ראשי השלטון בפולין היו בעברם מפקדי המחתרת הפולנית (במלחמת העולם הראשונה) ובתור כאלה שגם נלחמו על עצמאותם, מזדהים הם עם מלחמת המחתרת העברית. כמובן שהם אנטישמים גדולים, אך זו סיבה נוספת שהם רוצים שהיהודים ינצחו – הם רוצים שהיהודים יעלו לארץ ישראל ובכך ישאירו את פולין נקייה מיהודים. יאיר שיודע את הסיבות הללו מסכם עם הפולנים שיאמנו את לוחמי האצ"ל ויספקו נשק לארגון. פולין מסכימה ונשק רב נמכר בחצי מחיר.
בנוסף, מתחיל קורס אליו נשלחים 26 לוחמי אצ"ל לפולין ועוברים אימון אינטנסיבי של כחודש וחצי ע"י המפקדים הבכירים ביותר בצבא הפולני. בסיום הקורס מדבר יאיר בשם מפקדת האצ"ל על תוכנית חדשה של כיבוש הארץ שמתארגנת ממש באותם ימים. אמורים להוביל אותה הלוחמים שעברו את הקורס. ע"פ התוכנית, יארגנו צבא של 40 אלף מיהודי פולין שיעלו עם ספינות ונשק ויכבשו את הארץ מידי הבריטים. הנשק יגיע מהפולנים.
נשק רב נקנה מעודפי הצבא הפולני. חלקו מועבר לארץ וחלקו הגדול נשאר במחסנים גדולים בוורשה כהכנה למבצע. נערים רבים מתאמנים ותאי האצ"ל בפולין גדלים. יש כבר כשלשת אלפי בחורים המוכנים למשימה, אך מלחמת העולם השנייה פורצת ושמה לא-ל את התוכניות הרבות. הנאצים פולשים לפולין ומכתרים תוך ימים מספר את עיר הבירה ורשה. נציגי האצ"ל בוורשה מחליטים להחזיר את הנשק הרב לצבא הפולני הזקוק לו נואשות.
"הרי את מקודשת לי, מולדת, כדת משה וישראל.
שפחה שחה, מפקרת ואובדת, אני לך בעל וגואל…
ורחקו ממך מבלעיך בחיי ובמותי אני – ראשי אלין בחיק הריך; את – בדמי לעד תחיי.
ולקראתך, מלכה, ליבי חרד עת תפארתך פי ימלל הרי את מקודשת לי, מולדת, כדת משה וישראל"
(יאיר, סיון תרצ"ד)
רובם של אלפי הלוחמים נרצחים בשואה. חלק קטן מצליח לגנוב את הגבולות ולעלות לארץ ישראל – חלקם באוניות מעפילים וחלקם מסתננים דרך גבול סוריה. רוב הצעירים שמצליחים לעלות לארץ מצטרפים ליאיר, אך כעת אינו עוד מפקד באצ"ל. כעת הוא מפקד ארגון קטן ונחוש. ארגון שמטרתו לגרש את הבריטים מהארץ ולהקים מדינה משלו, אך לא נקדים את המאוחר.
כשנה לפני פריצת מלחמת העולם השנייה, רזיאל נעצר ויאיר נקרא ארצה. מחליף אותו בפיקוד בפולין, נתן ילין מור שמספר שנים אחרי כן, מכהן כמפקד לח"י. את רזיאל מחליף חנוך קלעי (סטרליץ) שבהשפעת יאיר מעביר את המלחמה למלחמה נגד הבריטים במקום נגד הערבים. עד ימים אלו, הארגון נלחם במטרה שהבריטים יתייחסו יותר טוב ליהודים בכך שיראו להם שהם יודעים להחזיר לערבים והם כוח שכדאי לתמוך בו. כל זאת, בהתאם להשקפתו ויחסו אל הבריטים של מצביא הארגון, זאב ז'בוטינסקי. כעת, עוברת המלחמה במוצהר למלחמה ע"מ להביא לגירוש הבריטים מן הארץ. הארגון מחסל שני קצינים בריטים בכירים, מפוצץ תאי טלפון, דואר ופוגע בתשתיות החשמל במספר ערים.
מספר ימים לפני תקיפת פולין ע"י חילות הצבא הגרמני, מגלה המשטרה הבריטית את מפקדת האצ"ל ועוצרת את חבריה, ואכן, מספר ימים לאחר מכן פורצת מלחמת העולם השנייה.
"הכוס אינה שלימה": הפילוג הגדול
ז'בוטינסקי קורא להצטרף לבריטים במלחמתם נגד האויב הנאצי. רזיאל ממלא את הפקודה ומורה למפקד האצ"ל בנימין זרעוני להודיע על הפסקת המלחמה בבריטים. זרעוני, אף שאינו מסכים עם פקודה זו, נכנע ללחציו של רזיאל ומפרסם הודעה על הפסקת המלחמה בבריטים.
יאיר וחבריו השומעים על החלטת הארגון ע"י לוחמים שמבקרים אותם, תוקפים את רזיאל על החלטתו. בכלא מתנהלים ויכוחים עזים בין רזיאל לשאר חברי המפקדה, אך מסתיימים ללא כל תוצאה. רזיאל מסכם עם ג'יילס, ראש הבולשת על הפסקת פעולות הארגון וכתמורה, שחרור אנשיו מהכלא, וכך קורה.
לאחר השחרור מתקיימת ישיבת מפקדה בה מטיחים מפקדי הארגון ברזיאל שהוא בוגד מתוך החלטתו להפסיק את המלחמה. רזיאל שנפגע עד עמקי נשמתו – מודיע על התפטרותו, שובר כוס ואומר ש"כשם שהכוס אינה שלימה, כך הארגון אינו שלם".
אמונתו בעמו, עם שרדף אותו ואת חבריו, הייתה בלתי פוסקת. אמונה ואהבה עד כדי מוכנות למסור את הנפש בשבילו
מפקדי הארגון ממנים את יאיר למפקד הארגון, אך ז'בוטינסקי שנמצא בתקופה זו בארה"ב עם צו איסור כניסה לארץ, מורה לרזיאל לחזור לפיקוד, וליאיר, להקשיב לו. יאיר שולח מכתב לז'בוטינסקי בו מסביר לו את הרקע לפרישתו של רזיאל ע"פ ראייתם של חברי המפקדה את המציאות, אך המכתב אינו מגיע לייעדו כיון שז'בוטינסקי נפטר. הארגון מתפלג לשניים. האחד עם רוב אנשי השורה, בראשות רזיאל. השני עם רוב המפקדים הבכירים, בראשות יאיר.
יאיר מקים מחתרת עמוקה שמטרתה להילחם בבריטים (בתחילה נקראת אצ"ל בישראל, בשונה מהמקורי – אצ"ל בארץ ישראל. לאחר מותו נבחר השם שרצה, לח"י – לוחמי חירות ישראל).
יאיר מגדיר את הגרמנים כצורר ואת הבריטים כאויב. כל עם זר השולט בארץ נחשב אויב וצריך לסלקו מהארץ. יאיר גם מסביר שלולא הבריטים, יהודים רבים היו עולים לארץ וניצלים מהנאצים. השנה היא תש"א. זוועות השואה עדיין אינן מתחילות ורק שנתיים לפני כן, הנאצים נתנו לכל היהודים לצאת מתחום שלטונם ואף גירשו את היהודים שאינם אזרחי גרמניה מתחומי ארצם.
"חוויתי היא אמונה שלמה שמלכות ישראל תבנה. ה' צבאות-אלוקי ישראל הוא שיבנה אותה"
בתקופה זו מתפרסם כי הגרמנים שוקלים להעביר את כל היהודים למדגסקר, ויאיר מדבר על כך בחרדה שיהודים רבים יכולים למות במסע זה. יאיר מחליט שצריך למנוע זאת ומנסה לכרות ברית עם הגרמנים שע"פ ההסכם – הגרמנים יתנו ליהודים לעלות לארץ, ולח"י ילחם באויב הגרמנים – אנגליה.
ההסכמים נכשלים והאנגלים שמגלים זאת מפרסמים זאת, וגורמים לציבור לשנוא את לח"י ולהגדירו כ'גיס חמישי'.
המחתרת צריכה כסף לקיומה ופעולות שוד שיוצאות לפועל (עם הוראה ברורה לא לפגוע ביהודים בכל מצב) גורמות להגברת השנאה כלפי המחתרת, כיון שבחלקן נורים בשוגג כמה אזרחים יהודים. רובם אמנם ע"י הבריטים, אך למנהיגי הציבור השונאים את לח"י, לא מפריע לגרום ליהודים לשנוא אותם אף ע"י שקרים.
הבריטים שמבינים שמולם יש כוח אמנם קטן אך מסוכן, נלחמים בארגון הקטן מלחמת חורמה. לוחמים שנעצרים מעונים עינויי תופת ע"י הבריטים. ההגנה משתפת פעולה עם הבריטים ופועלת בשני מישורים:
-
עוצרת לוחמים ומסגירה אותם ישירות לבריטים.
-
עוצרת לוחמים, אך מענה אותם קשות לפני הסגרתם.
המעונים אמנם מועטים מאלו המוסגרים ישירות, אך אלו המעונים ע"י אחיהם מזועזעים עד עמקי נשמתם ונשברים. "בעינויים של הבריטים עמדתי", סיפר אפרים זטלר, אחד מארבעת לוחמי לח"י שעונו ע"י ההגנה, "אך כאשר עינו אותי אחיי" הוסיף בכאב, "לא יכולתי. נשברתי". מחסני נשק ודירות מחסה נופלים בזה אחר זה, וכניסיון למנוע את נפילת המחתרת, מנסים הלוחמים להתנקש במפקד המחלקה היהודית בבולשת ובסגנו. הפעולה נכשלת ובמקומם מחוסלים מפקד משטרת ת"א ושני קצינים נוספים.
המכות הבאות הן של הבריטים: ביג' בשבט תש"ב פורצת המשטרה לחדר בו שוהים ארבעה בחורים ורוצחת בדם קר שניים ופוצעת שניים אחרים. שני בחורים אלה הם מאחרוני מפקדיו הבכירים של הארגון. השאר נעצרו חודשים ספורים לפני כן.
יאיר נשאר בחוץ עם כמה עשרות בחורים לא מנוסים, והטבעת סביבו מתהדקת. הוא מבין שלא נותר לו עוד זמן רב לחיות, ובשיריו מבטא הוא את האהבה לארץ ואת המוכנות למסור את נפשו למענה, את התקווה שימשיכו אחרים במלחמתו.
"לא הכרתי את יאיר… אבל אין לי כל ספק שהוא היה אחד האנשים היקרים והדגולים ביותר שקמו בתקופת המנדט הבריטי. אני מכבד ומוקיר בכל לבי גם השירה וגם הפלדה של נפשו הסוערת ומסירותו ללא קץ לגאולת ישראל" (דוד בן גוריון)
דרך להציל את חייו מוצעת ע"י גיסו נחמיה ברושי, מפקד בכיר בהגנה, המוסר כי ההגנה מוכנה להסתירו באחד הקיבוצים, בתנאי שיפסיק במלחמה. יאיר משיב בשלילה. הצעת מקלט אחרת מועברת אליו מאת ראש תנועת בית"ר בארץ, ד"ר שמשון יוניצ'מן, אך יאיר משיב בשלילה, למרות שהצעה זו יכולה להצילו ממוות ודאי – "קודם כל נברר יחסכם לשלטון הזר". כך כותב לחבריו במחתרת המעבירים לו הצעות אלו, במכתבו האחרון אליהם:
"תשובתי היא כמובן שלילית: אני לא מאלה המסגירים את עצמם מרצון בידי משטרה, או עושי רצונה ומשרתיה משמאל ומימין (גם השמאל מוכן לדאוג לשלומי אם אמסר בידו)".
רצח בדם קר
יום רביעי, כה' בשבט, שעות הבוקר. את דירתו ברחוב מזרחי 8 אשר בת"א מקיפים בלשים בריטיים בפיקודו של תומס וילקין, קצין בכיר במחלקה היהודית בבולשת, ועולים לדירה. לשמע הדפיקות בדלת, אשר לא בהכרח מובנות כבואה של משטרה, מסתתר יאיר בארון בגדים קטן, כנוהגו בבוא כל אדם. אך כעת אין זה ביקור רגיל. במהלך החיפוש הם מוצאים אותו. וילקין מזעיק מיד את מפקדו ג'פרי מורטון, שכובלו באזיקים. בעלת הבית, טובה סבוראי, נאזקת אף היא ומוצאת מן הבית ע"י וילקין. בנתיים, בבית, דוחף מורטון את יאיר לעבר החלון, אומר לבלש שעומד לידו: "אתה ראית שהוא ניסה לברוח", ויורה בגבו של יאיר. לאחר מכן גוררים הבלשים את גופתו בגסות לעבר מכונית שהוזמנה לשם כך מבעוד מועד. יאיר עוד חי ברגעים אלו, ואת אנחותיו השקטות שומעים המתקהלים ברחוב, אך דקות מעטות לאחר מכן נשמתו עולה מעלה מעלה, למקום טהור וקדוש שרק הרוגי מלכות שרויים בו.
הודעה על הירצחו נמסרת למשפחה. בלוויה משתתפים בני משפחתו, למעט רעייתו הנמצאת במצב רפואי מורכב, ואנשי החברא קדישא שמשלימים למניין. המשטרה מונעת כל השתתפות נוספת, ומקיימת את ההלוויה תוך שמירה על הסודיות, ובליווי אבטחה כבדה המשווה לבית הקברות מראה של קו חזית קדמי.
ימים ספורים לאחר הרצח מתחיל מצוד חסר פשרות אחר הרוצחים. הבחורים בחוץ, אף שאינם מנוסים דיים, מצליחים לפצוע קלות את מורטון וגורמים להעברתו מן הארץ. פעולת נקם אחרת המיועדת לחיסולם של כל ראשי השלטון הבריטי בארץ נכשלת, אך "לא לעולם חוסן". כשנתיים לאחר מכן יורים שני לוחמים בוילקין ומחסלים אותו.
קצינים וחיילים בריטים רבים משלמים בדמם על הימצאותם בארצנו. הגפרור שמדליק יאיר, הקורא תיגר על השלטון הכובש, הקורא לסלקו ולהילחם על כך, הופך לאבוקה. אל מלחמתה של המחתרת שהקים ע"מ לגרש את הכובש הזר, מצטרף האצ"ל שנים מעטות לאחר הירצחו. שנים ספורות לאחר מכן מבינים גם בכירים ב'הגנה' שדרכו נכונה, ולאחר שמופעל עליהם לחץ רב הם מקימים חזית מאוחדת עם האצ”ל והלח”י. כאשר ה'הגנה' מפסיקה את מלחמתה בלחץ מנהיגיה המדיניים, פורש מתפקידו משה סנה, מפקדה. העם מבין את אשר מנהיגיו אינם מבינים. הוא מבין שצריך להילחם וכאשר מתחילים מנהיגיו בסזון מחודש, נאלצים להפסיקו בלחץ העם.
הבריטים ששנים רבות מנסים לייצר תוכניות חלוקה שונות שישאירו להם שליטה על אזורים משמעותיים בארצנו נכנעים. הרוח אינה נופלת על אף תליות ורציחות שונות, על אף עינויים כשל מוריהם האינקוויזיטורים, על אף מאסרים והגליות עצורים לארצות ניכר, ולמרות דיכוי שיעבוד והתעללות בלתי פוסקת.
"בלילות של יאוש", כתב יאיר ובאותה הנשימה הוסיף – "במקומנו יבואו אלפי אחרים…".
אמונתו בעמו, עם שרדף אותו ואת חבריו, הייתה בלתי פוסקת. אמונה ואהבה עד כדי מוכנות למסור את הנפש בשבילו. כל זאת תוך אמונה ברורה וחדה בבורא העולם, כפי שכתב ב"אני מאמין" הספרותי שלו: "חוויתי היא אמונה שלמה שמלכות ישראל תבנה. ה' צבאות-אלוקי ישראל הוא שיבנה אותה".
"האסון טמון בשעבוד"
"שאלנו את עצמנו מה היה לנו יאיר? מה היה הכוח שלטונו עלינו? מדוע הלכנו אחריו כמוקסמים?" שאלו לוחמיו, והשיבו – "שלושה אלה היו בו:
מבט בהיר. בעיני הפלדה שלו ראה את אשר לא ראו אחרים. מבטו חדר מבעד ערפל של מושגים מקובלים מבעד למוסכים של שקרים מוסכמים. הוא ראה את העיקר: האסון טמון בשעבוד.
מחשבה עקבית. הוא חשב עד הסוף. לא נרתע ממסקנות. אם השעבוד אסון – הגאולה היא בחירות. המשעבד הוא אויב. ובאויב חובה להילחם בכל התנאים ובכל שעה.
רצון ברזל. רצון ונכונות להגשים את המחשבה, להפוך את המחשבה למציאות. אם הכרת בחובת המלחמה – קום ועשה, ואם חומת פלדה של האויב לפניך – נפצנה.
זאת סיגלנו לעצמנו. באבוד האיש – הדרכתנו רוחו. היא שעמדה לנו".
(מתוך עתון הלח"י- 'המעש' [שבט תש"ו, גליון ד])
"צדיק מהרוגי מלכות"
ביום הירצחו של יאיר ישבו תלמידים בת"ת חרדי בת"א ולמדו תורה תורה מפי רב שהתמנה לימים לרבה הראשי של ת"א; הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל. מבעד לחלונות נשמעה המולה רבה. אחד התלמידים יצא לבדוק מה קורה בחוץ. בחזרו נאלץ להסתיר את כאבו ואמר: "שטרן הפושע, הרוצח, מת." לאותו בחור כאב מאוד. חבריו לא ידעו על היותו לוחם לח"י. שמו אברהם רביץ, ובהמשך חייו התמנה לח"כ ביהדות התורה וכונה בצדק 'הרב'.
בכיתה פורצת שמחה רבה שמושתקת מיידית ע"י הרב פרנקל שאומר בתקיפות: "שטרן לא היה רוצח ולא היה שודד. שטרן היה יהודי צדיק מהרוגי מלכות שמסר נפשו למען עם ישראל".
לדוד בן גוריון, אויבו המושבע של יאיר, שלחם בו מלחמת חורמה, לוקח שנים נוספות להבין זאת, או לפחות לבטא זאת. כך כותב במכתבו ללוחמת לח"י גאולה כהן בטו' בשבט תשכ"ב: "לא הכרתי את יאיר… אבל אין לי כל ספק שהוא היה אחד האנשים היקרים והדגולים ביותר שקמו בתקופת המנדט הבריטי. אני מכבד ומוקיר בכל לבי גם השירה וגם הפלדה של נפשו הסוערת ומסירותו ללא קץ לגאולת ישראל – אם כי אני שולל ללא סייג דרכו המדינית".
"איזה מזל שאדם מאמין אני"
את המילים הקרות והכואבות אשר ביטא במאמרו על שלמה בן יוסף, הרוג המלכות הראשון, קיים הוא. בעצמו. "ואין קרבן אחר, אלא קרבן הדם. ואין מחיר חרות, אלא מחיר חיים. ואין נצחון לעם, אלא אבדן הפרט". כפי ששינן ללוחמיו בשירו שהיה להמנון הארגון, "משורה משחרר רק המוות", קיים הוא בעצמו מתוך ראייה ברורה והבנה חדה של ביטול הפרט למען הכלל, של מסירות נפש למען עמו וארצו.
כשבועיים לפני הירצחו, כתב יאיר לרעייתו רוני: "… ילדתי! את חושבת שאינני יודע מהו כאב-לב? אינני מדבר על כך עם איש. אך אני יודע מה משמע: הלב דואב. אני יודע. לב-אבן, עצבי-ברזל דרושים כדי לשאת את מרירות ההשפלה, את ההשפלה שבעיני, את מעמסת הגדודים, הסיכון התמידי של כל אחד ושל הכל, האחריות לחיי בני אדם, אשר יחד אתי זנחו את הכל והשליכו את עצמם תוך מערבולת מלחמת-טרוף מפוארת זו למען עתיד טוב יותר, למען אשרם של אלה המוכנים למסור אותנו לידי התלין. איזה מזל שאדם מאמין אני! תפילה כנה מטהרת את הנשמה, מאששת את הלב, מאירה את העולם…".
"ואלה תפקידי התנועה בתור האדנות והגאולה… הבית – בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה" (יאיר, מתוך עיקרי התחייה)
מהמחתרת לקונצנזוס: המורשת שאי אפשר להשתיק
יאיר. האדם שאהב את עמו וארצו ומסר את נפשו למענם, נרצח ביום זה, כה' שבט ה'תש"ב ונקבר בבית העלמין 'נחלת יצחק' שבתל אביב.
יחלפו שנים רבות עד ששמו יוכר, עד שלוחמיו ירגישו רצויים. אשתו רוני תחיה לבדה, מנודה, עם בנה הקרוי על שמו אשר יוולד חודשים אחר מותו. היא תתחתן שוב, אחר דחיפת משפחתה ואמו של יאיר ותקים חיים חדשים.
שנים יעברו והעם יתחיל להעריך את פועלו של האיש שמסר נפשו למענו ולא חיפש כבוד והערכה. שנים יעברו ושמו ינשא בפי רבים. לוחמיו יחלו ללכת בראש זקוף ואף יתקבלו במוסדות המדינה, כאשר אחד ממקורביו, מי שיחליפו בראשות לח"י כאחד משלושת חברי מרכז הארגון, יצחק שמיר, יתמנה לימים לראש ממשלת ישראל.
אברהם שטרן (יאיר) משורר ולוחם, שמסר את נפשו למעננו. יהי זכרו ברוך.
