תשכחו לרגע מהסכינים ומהמטענים. דוח חדש שמתפרסם לראשונה בשם "מסך עשן" חושף כי הסכנה הגדולה שמרחפת מעל אזרחי ישראל מגיעה דווקא מכיוון מפתיע: האוויר שאנחנו נושמים. המחקר של עמותת 'ירוק עכשיו' מציג נתונים שאי אפשר להישאר אדישים אליהם ומצייר תמונה של מחדל מתמשך, שעולה לנו בבריאות – ובחיים עצמם.

השורה התחתונה של הדוח מחברת לראשונה בין נתוני משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ומבקר המדינה, והתוצאה מפחידה: כ-1,300 ישראלים מתים מדי שנה כתוצאה מזיהום אוויר שמקורו בשריפת פסולת פלסטינית ביהודה ושומרון. למעשה, זהו 27% מכלל מקרי המוות המוקדם מזיהום אוויר בישראל.

זבל שווה זהב

איך הגענו למצב הזה? הדוח מנתח את מה שהוא מכנה "תסמונת עולם שלישי" של הרשות הפלסטינית. לא מדובר רק בהזנחה או חוסר יכולת, אלא בשיטה. לפי הממצאים, הרש"פ עושה שימוש ציני במפגעים הסביבתיים כ"מנוף פוליטי".

שורפים לנו את הכיס ואת המים זה לא נגמר רק באוויר. הטרור הסביבתי הזה מחלחל עמוק – תרתי משמע. הזיהום מרעיל את אקוות ההר, מקור המים המרכזי של כולנו, ועולה למשק הישראלי סכום דמיוני של כ-1.3 מיליארד ש"ח בשנה. תחשבו על זה: אנחנו מממנים את הטיפול הרפואי והנזקים של הזיהום שנוצר בחסות הכאוס הפלסטיני.

העיקרון פשוט ומקומם: הרשות נמנעת מטיפול בפסולת, שורפת אותה באופן פיראטי, ואז משתמשת במשבר הסביבתי כדי להאשים את ישראל בזירה הבינלאומית ולגייס תרומות עתק. ברק ורקר, מנכ"ל 'ירוק עכשיו' ועורך הדוח, מגדיר זאת בצורה חדה: "בכל הנוגע לנושאי סביבה, הרשות הפלסטינית היא מאפיה סיציליאנית יותר משהיא ארגון טרור". מבחינתם, הם הופכים זבל לזהב, ואנחנו משלמים את המחיר בריביות.

המספרים שאי אפשר להכחיש

כדי להבין את גודל האירוע, הנה כמה נתונים יבשים שמציג הדוח :

• מדי שנה נשרפים ביו"ש כ-422,000 טונות של פסולת מעורבת.

• השריפות הללו אחראיות ל-62% מכלל המזהמים שמקורם בשריפת פסולת בישראל.

• המפגע הזה הוא המקור ל-43% מכלל פליטות החומרים המסרטנים בארץ.

חשוב להבין: העשן הזה לא נעצר במחסום. הוא חוצה את הקו הירוק ומגיע לריאות של תושבי המרכז, השרון וירושלים בדיוק באותה עוצמה שהוא פוגע בתושבי יו"ש.

לעבור מכיסוי לפינוי

אז מה עושים? הדוח קורא לשינוי דיסקט מיידי. עד היום, המדיניות הישראלית הייתה בעיקר "כיבוי שריפות" תרתי משמע – כיסוי המזבלות בעפר. ב'ירוק עכשיו' טוענים שזה פלסטר יקר וכושל.

הפתרון המוצע הוא לקיחת אחריות מלאה של מדינת ישראל. לא בגלל שאנחנו אשמים, אלא בגלל שאנחנו היחידים שמסוגלים לנהל את האירוע. הדוח דורש לאמץ את עקרון "פינוי ולא כיסוי": הקמת תשתיות לטיפול בפסולת (גם הפלסטינית), פינוי הזבל הבוער, ענישה וגביית תשלום מהרשויות הפלסטיניות לפי עיקרון "המזהם משלם".

"אם נימנע מליטול אחריות, לא נוכל לחמוק מאשמה", מסכם ורקר. "הגיע הזמן לעבור לפתרון אמיתי שכולל אכיפה קפדנית וניהול ישראלי של התשתיות ביהודה ושומרון".

לדוח המלא>> https://did.li/fdpmC