בעוד המערכת הפוליטית סוערת סביב הדלפת המסמכים, העיתונאי אלחנן גרונר (הקול היהודי) מציע זווית עמוקה הרבה יותר. לדבריו, המסמכים שפרסם נתניהו הם לא רק כלי במלחמה על הנרטיב, אלא הוכחה לכך שצמרת מערכת הביטחון הייתה – ועודנה – שבויה ב"הזיות אוסלו". גרונר טוען כי מה שעולה מהפרוטוקולים הוא ממסד גאוותן שחי בתחושת "כוחי ועוצם ידי", אך בפועל נרתע מהכרעה ומתפיסת שטח, ובמקום זאת נאחז בערכי "פרוגרס" ובתקווה שהאויב הערבי יסתפק בהטבות כלכליות.
לפי הניתוח של גרונר, המערכת סובלת מחוסר חזון אמוני, מה שמוביל אותה לפעול מתוך פחד מהעולם במקום מתוך נאמנות לערכים יהודיים. "זהו ממסד רקוב שמסרב להכיר במציאות שבה האויב רוצה לשחוט אותנו, ובמקום זאת הוא רודף יהודים טובים ביהודה ושומרון", הוא קובע.
האזהרות שנבלמו בדרך
המסמכים עצמם, שפורסמו על ידי לשכת ראש הממשלה, משרטטים תמונה של חודשים ארוכים בהם הדרג המדיני, ובמרכזו נתניהו, טוען כי לא קיבל את התמונה המלאה על כוונות חמאס. לפי המסמכים, בכירי צה"ל ואמ"ן חזרו והדגישו בדיונים כי "חמאס מורתע" וכי פניו של סינוואר להסדרה כלכלית שתבטיח את שקט ברצועה.
באחד הציטוטים המרכזיים המופיעים במסמכים, נראים בכירי המערכת כמי שמבטלים את האפשרות של פלישה רחבת היקף, ומתמקדים דווקא בסיכונים של פעולה ישראלית יזומה שתביא להסלמה מיותרת. המסמכים חושפים כי גם כאשר הגיעו התרעות נקודתיות, הן פורשו בתוך מסגרת הקונספציה לפיה חמאס אינו מעוניין במלחמה כוללת שתסכן את שלטונו.
הקרב על הנרטיב: מדיני מול ביטחוני
מעבר לתוכן המודיעיני, המסמכים חושפים את המתח העצום בין לשכת ראש הממשלה לבין שר הביטחון וצמרת צה"ל. מהדפים עולה תמונה של חילופי האשמות קשים: הדרג המדיני טוען כי "הורדם" על ידי גורמי המקצוע, בעוד שבמערכת הביטחון טוענים כי האזהרות על היחלשות ההרתעה בשל המשבר הפנימי בישראל הונחו על השולחן שוב ושוב.
בין היתר, מופיעים במסמכים אזכורים לדיונים בהם נתניהו דרש "תוכניות התקפיות" ונענה בתשובות המדגישות את המורכבות הבינלאומית ואת הצורך בשימור הלגיטימציה. המסמכים הללו, שיוצאים כעת לאור, מבהירים כי השאלה "מי ידע מה" היא לא רק שאלה היסטורית, אלא קרב על עתיד הנהגת המדינה והאופן שבו תיראה מערכת הביטחון ביום שאחרי המלחמה.
