איתמר סג"ל, עורך "עולם קטן"
נכנסנו לשנת בחירות. זו עובדה, כי הבחירות הקרובות לכנסת ייערכו בחשוון תשפ"ז לכל המאוחר,
ובסבירות גבוהה, עוד לפני כן.
בחירות חדשות יכולות להיות מוכרזות כבר מחר בבוקר, הרי הכול אפשרי בפוליטיקה התזזיתית
שלנו. כמה וכמה ממשלות כבר נפטרו טרום זמנן בשל קללת חוק הגיוס, וכרגע נראה שגם הממשלה
והכנסת הזו צועדות בדיוק באותו מסלול. בוקר אחד זה מגיע, משבר פוליטי הופך לגל שאי אפשר
לעצור, ותיראו מופתעים, יוצאים לבחירות.
הישג פנטסטי בדמות 14 מנדטים
אני מניח שלא אחשוף כאן סוד כמוס במיוחד אם אגלה שבקדנציה האחרונה זרם דם רע מאוד בין
מפלגת עוצמה יהודית למפלגת הציונות הדתית. המפלגות רצו איכשהו ברשימה אחת בבחירות,
הביאו הישג פנטסטי בדמות 14 מנדטים, ודקה אחרי הבחירות נפרדו, וממש לא כידידות. אפילו את
המשא ומתן הקואליציוני ערכה כל אחת מהן בנפרד עם נתניהו במקום למקסם את ההישג, לפעול
כגוש אחד מול הליכוד ולהביא הרבה יותר הישגים.
פעם אחר פעם הסכסוך העמוק הזה והיעדר השלום בין המפלגות דפק יותר מכול אותנו, המצביעים
של הרשימה שכללה את שתיהן יחד. זה פגש אותנו בבחירות לרבנות הראשית, וזה פגש אותנו
בחוק הרבנים שהביאה הציונות הדתית כדי לזרז הליך בחירה של רבני עיר שחסרים ביותר מדי
ערים, עורר את זעמה של עוצמה והפך לסכסוך על אש גבוהה בין שתי המפלגות, בלי שום הצלחה
לעצור לדקה את שטף ההודעות לתקשורת, לשבת רגע ולהגיע לאיזו דרך אמצע מוצלחת שבקצה
שלה יש שחרור של פקק מינויי רבני הערים בישראל.
השבוע תקף בן גביר את סמוטריץ' על רפורמת ייבוא החלב בטיעונים של הרס משקי החלב בישראל
ופגיעה בחקלאות הישראלית, וסמוטריץ' טוען שבן גביר אינו מבין בכלל מהם פרטי הרפורמה
שאמורה לדעת סמוטריץ' דווקא לחזק את הרפתות ולהוריד מחירים.
פעם אחר פעם במקום ללכת ביחד ולהביא הישגים התישו שתי המפלגות זו את זו במלחמות בוץ,
במאבקי קרדיט ובתדרוכים לתקשורת. בזמן המלחמה היה לסמוטריץ' ולבן גביר תפקיד מכריע
בכמה וכמה צמתים שהיינו עלולים למצוא את עצמנו עוצרים בהם את המלחמה או נסחפים לעסקאות
כניעה רעות בהרבה מאלו שחתמנו עליהן בסוף. נתניהו הרגיש את השניים נושפים כל העת בעורפו,
וטוב שכך. ואפילו הכי, גם בזמן המלחמה לא הצליחו השניים לעבוד בתיאום, וגם לזה היו מחירים.
סמוטריץ' הוא פוליטיקאי פנומן, ואי אפשר להתעלם מההישגים ומהיכולות שלו. חייבים אותו בכנסת,
חייבים אותו סביב שולחן הממשלה. הוא הצליח להביא לידי שורת הישגים חסרי תקדים בכמה וכמה
תחומים. מצד שני לבן גביר יש משהו שאין לסמוטריץ'; וכנראה גם לא יהיה לו: חיבור אותנטי עם עמך ישראל, העם שבשדות, כפי שנהוג לומר, החבר"ה מבית שאן, משדרות, מאשקלון ומאשדוד, יכולת לעבור מסך טוב יותר מסמוטריץ', שאינו מצליח להתפשט מהתדמית האשכנזית האליטיסטית שלו, אף שמי שמכיר מקרוב את אורח חייו של שר האוצר יכול לומר עליו הרבה דברים, אליטיסט הוא לא.
בשורה התחתונה, במפלגת הציונות הדתית לא מצליחים לשווק את העשייה ולתרגם את ההישגים
למנדטים, ואילו בן גביר מצליח ליצור באז בתקשורת ובשטח.
אשתף אתכם בחוויה מעניינת שחוויתי בשנתיים האחרונות, שבהן הייתי רוב הזמן במילואים, בעיקר
עם חבר"ה צעירים שרבים מהם אפילו לא היו בעלי זכות הצבעה בבחירות האחרונות.
הרשימה המאוחדת, כידוע, גרפה המוני פתקים מקרב צעירים בכלל ובקרב חיילים בפרט. אלא מה,
הלוחמים הצעירים הם פטריוטים לא קטנים, אבל לא ממש בקיאים בפוליטיקה או מתעניינים בה. לא
תאמינו כמה חיילים או חבר"ה צעירים יוצרים סוג של סינתזה מוחלטת בין סמוטריץ'; ובן גביר,
מבחינתם זה כמעט אותו אדם, והם לא ממש קלטו שיש כאן שתי מפלגות שונות.
תכלס? הם צודקים. סמוטריץ' ובן גביר הם אנשים שונים מאוד, בין המפלגות יש הבדלים לא קטנים,
אבל כשמרחיקים את העיניים מהמיקרוסקופ ומסתכלים על האירוע מבחוץ, מה בעצם ההבדל בין
שתי המפלגות? מה ההצדקה שלא ללכת ביחד ולפעול יחד גם למען החוות והבנייה ביהודה ושומרון,
גם למען השוטרים, גם למען יהדותה של המדינה, גם למען הריבונות בנגב ובגליל, גם למען החיילים
והמילואימניקים?
אין לנו סבלנות ואין לנו מצב רוח למלחמות פנימיות מיותרות
אחרי שנתיים של מלחמה קשה אין לנו סבלנות ואין לנו מצב רוח למלחמות פנימיות מיותרות. אם
גוש השמאל מתאחד להחלפת ביבי, או כפי שמסתמן בנט, איזנקוט, ומן הסתם גורמים נוספים,
יחברו יחד למרות הפערים ביניהם כדי לנצח בבחירות, אין שום סיבה ששתי מפלגות שהן כמעט
תאומות לא יחיו יחד ובשלום במפלגה אחת, יפעלו יחד כראש חץ אחד וישימו סוף למלחמות היהודים
המתישות הללו.
גם אין לנו כוח לשמוע מי צודק ומי אשם יותר במצב הזה. זה מסקרן כרכילות, זה אחלה לכותרת
בעיתון, אבל זה לא מקדם אותנו. בעיקר אין לנו שום גרם של סבלנות לחוות עוד פעם רגע לפני
הבחירות את המתח והלחצים עד שתיאותו לשבת יחד ולרוץ יחד, אף שסביר להניח שבסוף זה שוב
יקרה, ברגע האחרון כמובן: כשהבחירות תתקרבנה יתברר שיש חשש למעבר אחוז החסימה, ביבי
ילחץ מצד אחד, הרבנים ילחצו מצד שני, זמן יקר של קמפיין בחירות יתבזבז על משא ומתן, וזמן
מסך יקר נוסף יישרף על תדרוכים ועל האשמות הדדיות. בחייאת, פשוט אין לנו סבלנות לזה.
המלחמה כביכול תמה, אבל זה לא אמיתי. יש כאן עוד הרבה עבודה. אדרבה, כעת היד על הדופק
צריכה להיות מהודקת בהרבה, לבדוק שאיש אינו מתבלבל, שאיש אינו נסוג פתאום מהקו הצהוב
סתם ככה, שלא נכנסת לנו רשות פלשתינית דרך מסדרון אחורי, שחיידקי קונספציה רעילים לא
חודרים שוב למערכת.
בימים בלתי רגילים שכאלה, בזמן גורלי כל כך, כשקיומה של ממשלת ימין הוא לא פחות מקריטי, אין
לנו פריווילגיה לחשוב על עצמנו, אין לנו אשראי לחשבונות פרטיים, גם אם הם ערכיים, אין לנו אורך
נשימה למאבקי מקומות, כבוד והשפעה. עם ישראל צריך ניצחון, עם ישראל צריך אתכם מאוחדים,
הולכים ביחד חבוקים, מגשרים על הפערים ועובדים ביחד למען עם ישראל.
כל זה צריך לקרות עכשיו, ולא אחרי ההכרזה על הבחירות. לטעמי היה אפשר לאחד באופן מוחלט
את המפלגות למפלגה אחת, אבל בריאל פוליטיק אני מבין שאלו חלומות באספמיא. בואו נסתפק
לפחות ברשימה מאוחדת לקראת הבחירות שתכריז על ההחלטה להתאחד כבר עכשיו, ולא כפי
מנהג המקום בשנייה האחרונה לפני הגשת הרשימות כשהלשון של כולם כבר בחוץ. מה, זה קשה כל
כך?
לתגובות: [email protected]
