אחרי חודשים ארוכים של ניסיונות לייצר שיח מגשר, נראה שגם בקרב פעילי המתינות פוקעת הסבלנות כלפי הסטנדרט הכפול. יחיאל גרינברג , דמות מוכרת בתנועות הדיאלוג, הסביר אמש (ראשון) בפוסט שהעלה, כי הפעולות האחרונות של פעילי הימין מול דמויות כמו אהרן ברק אינן המצאה חדשה, אלא שימוש בכלים שהצד השני הנחיל והשריש בשיח הציבורי כנורמה לגיטימית. "אנחנו לא המצאנו את ההגעה לבתים או את חסימות הכבישים", הסביר גרינברג.
הנורמות החדשות של קפלן
לדברי גרינברג, המפנה אירע כשהתברר שהכללים השתנו ללא היכר. "פה חשדתי", הוא מתאר את הרגע שבו הבין כי מחאת קפלן יצרה נורמות חדשות של הפרעה לחיים האישיים ולסדר הציבורי, וזכתה על כך לחיבוק תקשורתי וציבורי. לדבריו, אי אפשר לצפות שצד אחד יקדש את שבירת הכלים במשך חודשים, ואז ילין כשהצד השני מחליט להשתמש באותם כלים בדיוק. "הם קבעו את הכללים והפכו אותם ללגיטימיים", הוא טוען, "עכשיו הם פשוט מופעלים גם מולם".
הצעה לעסקה חדשה
למרות הביקורת החריפה על הדינמיקה שנוצרה, גרינברג והעיתונאי חנן עמיאור מציעים מוצא שיחזיר את השפיות לרחובות. ההצעה פשוטה: "עסקה" בין המחנות. אם הצד השמאלי של המפה יתחייב לזנוח את הפרקטיקות של הגעה לבתי נבחרי ציבור וחסימות כבישים – גם בימין יפסיקו את פעולות הנגד. מדובר בניסיון להחזיר את המחאה למסגרת דמוקרטית מקובלת ולמנוע את שיבוש החיים של כלל האזרחים משני הצדדים.
לאן פנינו?
הדברים של גרינברג מעוררים הדים רבים ברשתות החברתיות, במיוחד בשל הזהות שלו כאיש "הרבעון הרביעי". בעוד רבים בימין רואים בדבריו תיאור מדויק של המציאות והתפכחות מהניסיון לשמור על כללי משחק חד צדדיים, בשמאל מתקשים לקבל את ההשוואה. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם הקריאה ל"דיל" תמצא אוזן קשבת, או שהמרחב הציבורי ימשיך להיות זירת התגוששות של חסימות והטרדות הדדיות.
