ב־29 בנובמבר 2024 נפל סמ״ר זמיר בורק ז"ל בקרב בצפון רצועת עזה.
פחות מקילומטר מהמקום שבו נפל — חברי ילדותו היו בעיצומו של קרב עז בבית לאהיא. בשל הלחימה המתמשכת והמגבלות המבצעיות, הם לא יכלו להשתתף בהלווייתו ואף לא לבקר את משפחתו בשבעה.
את הכאב נאלצו לדחות, המשימה לא יכלה להמתין.
עבור אייל זכאי, אחד מחבריו, הבשורה הגיעה בעודו בלב הקרב. עודו בתוך עזה, מוקף ברעשי המלחמה ולחציה, הוא החל לכתוב. המילים והלחן שעלו מתוכו הפכו לחבל הצלה — דרך לאחוז בזכרונו של זמיר, גם מהחזית עצמה. כך נולד השיר "השקט שאחרי הסערה".
מה שהחל בלב שדה הקרב המשיך להתפתח במהלך סבבי לחימה נוספים. אייל עיבד וליטש את השיר מאזורים שונים — בית לאהיא, חאן יונס והעיר עזה — ובזמן המועט שבין סבב לסבב ניצל את שעות המנוחה כדי להמשיך את ההקלטות באולפן, כשהוא נושא עמו את זכרו של זמיר בכל עת.
כעת, השיר "השקט שאחרי הסערה" יוצא לאור לכבוד אזכרתו של זמיר בורק ז"ל. זהו שיר טעון ומרגש, המשמש מחווה עמוקה של כאב, געגוע וחיפוש אחר נחמה — תחושות שמלוות את הציבור כולו בשנתיים האחרונות. השיר אינו רק הנצחה לחייל אחד שנפל, אלא ביטוי מהדהד של לב משותף — של כאב לאומי ותקווה הממשיכים לעצב את הרגע ההיסטורי שבו אנו חיים.
