ביני לנדאו (44) נחשב לאחד היוצרים המוערכים בסצנת המוזיקה היהודית. הודות לחותם קול ייחודי ומבע מוזיקלי עכשווי לנדאו מצליח לעשות את מה שרבים וטובים מייחלים לו: לגעת בלב היהודי הפועם ולרומם אותו מעלה מעלה.
זקנו כתום, ועל ראשו כיפה-כובע בסגנון ארץ ישראלי, יהיו שיאמרו תנ"כי. הוא ממעט להתראיין. זה שנים אני מנסה לקשור אותו לראיון כלשהו במגוון במות, אך רק כעת הוא ניאות. "אני יודע שאני מרואיין לא קל", הוא אומר לי לפני הכול, "אבל אשתדל לענות מהלב".
מה גרם לך להסכים להתראיין הפעם?
"מהפעמים שכן הסכמתי להתראיין הבנתי בדיעבד שזה מורכב לי ואני לא נהנה מזה, אבל לפעמים גם יש בי רצון לשבור את זה שאני לא מתראיין". וכאן מגיע, כפי שמתאר לנדאו, "עוד ניסיון לצלוח ריאיון".
ברדיו זה עובד פחות. "אני די מייאש את השדרנים, שממש נתקעים מול שתיקות שלי וההנהונים, ככה שהמאזינים אפילו לא מצליחים להבין מה אני עונה", הוא משתף בקונפליקט הזמר היהודי שאינו חובב פרסום בלשון המעטה אך נאלץ לעשות את מה שצריך כדי לקדם את האור שלו בעלמא הדין. "ברדיו רגע אחרי השידור נפתח לי הדיבור ואני כבר יכול בכיף לשבת ולדבר. הלוואי שאצליח להאמין שיש לי מה לומר ולהגיד את זה", הוא חותם.
בימים אלו הוא מוציא לאור מיני אלבום חדש (EP) שבו ארבעה שירים חדשים. "אני מאוד מחובר אליהם ומתרגש לשחרר אותם הלאה. ב״ה אני זוכה להופיע ברחבי ארץ הקודש ולפגוש הרבה אנשים שמתחברים לשירים ומתחזקים מהם ולקבל מהם אור חוזר שנותן לי כוחות ורצון להמשיך ולעשות ולהאמין במה שאני עושה. נכון שאני לא הולך ממש בדרכים הרגילות של רוב מי שעוסק בתחום, אבל אני כן משתדל לקדם את זה, ומתפלל שאזכה להמשיך ולהצליח להביא אור".
נווד ברשות התורה
הוא אומנם פעיל בסצנה זה שנים ונחשב שם נרדף למוזיקה יהודית מקורית, אך על אף כמה אלבומים מצליחים שמאחוריו – החל מ'מעבר לגבולות', שנולד אחרי שנות שטח רבות, עבור באלבומי ההמשך 'משכן' ו'מבוע' וכלה בשלל פרויקטים, סינגלים ושיתופי פעולה – חידתו האישית טרם פוצחה. כפי שהבנתם, הוא מסרב לשחק את המשחק; נראה כמו דמות תנ"כית, ועם זאת קוצר פופולריות חוצת גבולות.
אילו אירועים עיצבו את האישיות שלך?
"הרפתקאות, מסעות ודברים שעברתי בדרך עיצבו אותי", הוא אומר, יודע שהוא אינו דומה לשום דבר אחר ששמענו ומונה את חדרי ליבו אחת לאחת, משאיר לקהל לעשות את החשבון לבד: "לגדול בקריית ארבע. לנשור מהתיכון. לגדל עדר צאן ולצאת לנדודים. לחצות את הארץ עם שלושה חמורים. להגיע ככה לצו ראשון ולעוף ישר לקב״ן. להסתובב ברחובות. במדבריות. להתחתן בן 18 בלי הבנה כמעט בכלום, בלי לדעת לעבוד, בלי בית ובלי כסף. להמשיך לנגן. להתפלל. להאמין. להגיע בפעם הראשונה לרבי נחמן – ואז לראש השנה. להתגעגע לארץ ישראל. להמשיך לנדוד חודשים, הפעם עם אישה ופרד ועגלה, בלי לדעת לאן. להיות נגן רחוב. להפוך לאבא.
"להבין פתאום שיש לי מה לתת. לזכות לכתוב שירים. להקליט אותם ולהתחיל להופיע ולהשפיע. לחזק, לנחם, לעודד. להבין שלא משנה מה היה, תמיד אפשר להתחיל מהתחלה. להתגייס בשלב ב' ולהתחיל לשרת במילואים. לגלות כוחות ותכונות שלא הכרתי. לכתוב שירים ומנגינות שלא דמיינתי. לעצום עיניים בהופעות ולשמוע איך כולם יחד הופכים למקהלה אחת גדולה של נשמות".
וואו. ואיך נראה היום-יום שלך כעת?
"באמת אין לי תשובה מה אני עושה ביום-יום. תמיד הפליא אותי לקרוא ראיונות ששואלים בהם על הלו״ז של המרואיין, ויש לו תשובה סדורה על זה. החיים דינמיים ולא קפואים.
"יש ימים שבהם אני קם מוקדם, מלא רצון לעוף ולהשפיע על כולם שפע וחסד, ויש ימים שלא בא לי בכלל לקום ואני בקושי מצליח להעיר את הילדים. באופן כללי אני אחראי בדרך כלל להסיע את כולם למסגרות ולהכין את הסנדוויצ׳ים. סיבוב כזה לוקח לי הרבה זמן, ואני לא יכול להגיד שזה תמיד באותה שעה".
"קניתי גיטרה הכי פשוטה, מתוצרת סין, בצבע כתום מזעזע, ופשוט התחלתי לנגן. למדתי כמה אקורדים, וזה בעצם מה שאני יודע עד היום"
ואילו רצונות יש לך?
"יש בי רצון להתפלל ולצאת להתבודדויות. יש תקופות של הקלטות, שזה מאוד ממלא אותי, ולפעמים אני יכול להיכנס לזה לימים ולילות שלמים בלי לאכול ובלי לישון, ויש תקופות עמוסות של הופעות. זה מאוד מיוחד, המפגש עם הקהל, האדרנלין, האורות והתחושה המדהימה שכולם שרים יחד.
"ויש נסיעות ארוכות, לפעמים לכמה ימים, ויש הדרך הביתה. גם זה זמן מיוחד שאני אוהב. ויש גם תקופות שקטות יותר, הרבה בבית והליכות בהרים פה מסביב ושוטטות במחשבות שלי".
מה אתה לומד בתורה?
"אני לומד מהחיים, באמת. יש פתאום תובנות שמחזקות אותי. זה יכול להיות דיבור שאני שומע או איזה שיר שמתנגן או איזה פסוק שמאיר לי. גם בזה אין לי סדר. פעם אמרתי לאשתי שאם היה לי 'חוק לישראל', הייתי לומד בהתמדה. היא קנתה לי את כל הסט, ומאז הוא יושב על המדף, אבל אני משתדל אם יש פתאום איזו התעוררות, אפילו קטנה, לתפוס משהו; איזה דיבור מהצדיקים.
"אני מחובר מאוד לבעל שם טוב ולרבי נחמן ולספרים של הרב קרליבך. ממליץ מאוד על 'אבן שלמה'. אני גר בחוות מעון שבדרום הר חברון ומודה לה׳ על החיים".
הילד המתבונן והלחן הראשון על ההר
לנדאו גדל במרחבי קריית ארבע. "אני אוהב את כל ארץ ישראל, אבל כשאני חוזר להרים של חברון אני מרגיש שהגעתי הביתה", הוא אומר. בילדותו החלה האינתיפאדה הראשונה, והיא לוותה במגוון חוויות שאפיינו את האזור לפני כ-35 שנים. "קיבלתי מהוריי המון אמונה והבנה איפה אנחנו נמצאים ולתוך מה אנחנו גדלים ואהבה גדולה לארץ שלנו", הוא מגלה מה חיזק אותו בימים ההם ושב להביט לעומק עיני הילד שהיה: ילד מופנם וביישן בעל עולם פנימי עשיר.
"הייתי מסתכל הרבה על השמיים", הוא מספר. "למדתי בתלמוד תורה ואהבתי לשנן וללמוד בעל פה את הפסוקים". המשך הקשר עם מערכת החינוך היה מורכב יותר מאהבת תורה גרידא. "לדעתי כשהתחלתי הייתי תלמיד בסדר, אבל לאט לאט התחלתי להרגיש מחנק ורצון לחופש. דילגתי על כיתה ח׳ ישר לתיכון, ואחרי כשנה בישיבה תיכונית החלטתי שזה כבר לא בשבילי ועליי להמשיך בדרך שלי".
איך התחיל החיבור שלך למוזיקה?
"מגיל צעיר מצאתי את עצמי משוטט במרחבים", מספר לנדאו על המפגשים הראשונים שלו עם החופש הקמאי המוחלט. "קניתי גיטרה הכי פשוטה, מתוצרת סין, בצבע כתום מזעזע, ופשוט התחלתי לנגן. למדתי כמה אקורדים, וזה בעצם מה שאני יודע עד היום. החיבור למוזיקה היה בעיקר בלילות שלמים סביב מדורות, וכמובן האזנה לקלטות, ואחר כך לדיסקים, של מוזיקה מכל מיני סגנונות מהעולם שהשפיעו עליי".
"יש ימים שבהם אני קם מוקדם, מלא רצון לעוף ולהשפיע על כולם שפע וחסד, ויש ימים שלא בא לי בכלל לקום ואני בקושי מצליח להעיר את הילדים"
מאז אותם ימי חופש עלומים הגיטרה אינה עוזבת אותו. "אני מרגיש שהיא עוזרת לי לבטא את התפילה, הזעקה והסערה שבתוכי", הוא מסביר בכנות. "עם הזמן התקבצו והתלקטו השירים שהם בעצם התפילות שלי. הפתיע אותי שאנשים התחברו אליהם, ועדיין מפתיע אותי כשזה קורה. בהתחלה לא חשבתי בכלל להקליט אותם, אבל עם הזמן הבנתי שאם קיבלתי מתנות, לא קיבלתי אותן רק בשביל עצמי, וכמו שרבי נחמן אומר: כל אחד מאיתנו צריך לשוב לאוצרות שלו ולהשתמש בהם ולהשפיע הלאה לכולם.
"כשהתחלתי לנגן הייתי בעיקר מנגן פסוקים מתהלים, ובהשראת דוד המלך התחלתי לחפש את המילים והמנגינות שנובעות מתוכי. לפני כחודש זכיתי להוציא חלק ראשון מפרויקט מיוחד שחיכיתי לו הרבה שנים ועבדתי עליו המון, 'תהלים לייב וקיים', שבו חברים ונגנים מדהימים מנגנים ושרים איתי את השירים האלה".
מה הקשר שלך לרב שלמה קרליבך, אבי סצנת המוזיקה היהודית?
"פעם אחת הרב שלמה קרליבך הגיע להופיע בחברון, וזה פשוט לא עניין אותי באותו זמן. אחרי שנים הצטערתי על הפספוס הזה. רק כשנה אחר פטירתו דמותו התחילה להשפיע עליי מאוד ופתחה לי איזו דלת לעולם של עומק שלא הכרתי. הוא סיפר על צדיקים ועל תורות שלא שמעתי מעולם, ועד היום אני לומד את תורותיו ושר ומנגן מניגוניו".
"האדם הוא לא היוצר, אבל הוא כן יכול להתחבר לאור שהיוצר הגדול מאיר לעולם, ואם הוא זוכה, אז גם להיות שליח טוב להאיר את זה הלאה"
את הלחן הראשון שלך אתה זוכר?
"זה היה זה על אחד הצוקים בהרים שהייתי מסתובב בהם; הייתי יושב שם כל יום, משקיף לאופק ועף על כנפי הדמיון. ערב אחד, עם הגיטרה ביד, התחלתי לשמוע ולהרגיש לחן נובע ומתחבר יחד לשיר. קשה לתאר את התחושה של שיר חדש. זה רגע מיוחד, מתנה וזכות גדולה.
"האדם הוא לא היוצר, אבל הוא כן יכול להתחבר לאור שהיוצר הגדול מאיר לעולם, ואם הוא זוכה, אז גם להיות שליח טוב להאיר את זה הלאה. השירים והאלבומים בעיניי הם כמו תחנות ומדרגות במסע של החיים שלי, ואני עדיין בתנועה ומקווה ומתפלל שאזכה להמשיך".
לפרוס כנפיים לשמיים
אחד מלהיטיו הגדולים שזכו לפרוס כנפיים ולגעת בשמי הלב של רבים, הרבה מעבר למתחם המאזינים בסצנת המוזיקה היהודית המקורית, הוא 'כנפי רוח', שנוצר בשיתוף הישיבה לצעירים בירושלים (ישל"ץ). "את המילים כתב הרב קוק, ולפני שנים הלחינה אותו אביגיל עמר עוזיאל", מספר לנדאו על מסעו הייחודי של השיר. "הוא עבר מפה לאוזן וגלגולים רבים עד שהגיע אליי ולהפקה הספציפית הזאת של ישל״ץ. זה סיפור ארוך שיש בו הרבה השגחה פרטית", הוא אומר.
"אחרי הרבה זמן פגשתי את אביגיל לראשונה סמוך לקבר של חבר משותף, ואמרנו שאם נפגשנו ליד קברו, כל הזכויות של השיר המיוחד הזה כנראה לכבודו". לחבר, אם שאלתם, קראו איציק שמוש, נשמתו עדן. "באמת הרגשתי שיש בשיר משהו שהוא הרבה מעבר, והוא התחבר להרבה אנשים.
"פעם באיזו כיתת אומן עם מורים מאיזה רשת חינוכית גדולה סיפרו לי ש'כנפי רוח' הוא הצלצול בכל בתי הספר שלהם, ושאלו אותי, פליט לא הכי מוצלח של מסגרות חינוך, אם אני מאשר להם להשתמש בזה. עניתי להם בחיוך שכן, אבל רק לצלצול שבסוף השיעור ולא לזה שבסוף ההפסקה", מחייך לנדאו.
דור שלא היה כמותו
התקופה האחרונה תפסה את לנדאו אופטימי למרות הכאב. "זאת תקופה עוצמתית מאוד", הוא אומר. "היא נראית לי תנ״כית. הדיבורים של הנביאים מתייחסים אלינו ממש. אנחנו לא מבינים מה קורה, אבל ברור שיש פה בורא שמנהיג את הכול לטובה גדולה ונצחית.
"אני מרגיש גם צימאון גדול לעומק בחיים, כי דווקא מתוך כל הקִדמה והסחות הדעת אנשים מבקשים פשטות בכל התחומים. ובהסתכלות אמיתית, אם לא מתמקדים בחדשות וכו׳, אני מאמין שכולם מבקשים להתקרב לה׳ יתברך ורוצים אחדות. אני אומר את זה מתוך מה שאני פוגש בדרכי".
"נכון שאני לא הולך ממש בדרכים הרגילות של רוב מי שעוסק בתחום, אבל אני כן משתדל לקדם את זה, ומתפלל שאזכה להמשיך ולהצליח להביא אור"
לאין כל זה הולך לדעתך?
"עם ישראל בתפארתו, כל הדורות לא העזו להיות במקומנו. הדור הזה לא היה כמותו, הוא לא מתייאש ולא נשבר גם כשהוא מקבל מכה, ולמרות כל מה שעבר הוא ממשיך קדימה, הולך למקום אחד: גאולה שלמה. אמן".
מה החלום שלך? יש תוכניות?
"בעזרת ה׳ למלא את השליחות של הנשמה שלי, שלשמה הגעתי לפה, והלוואי שאזכה להמשיך בעשייה הזאת של המוזיקה. יש בי רצון להגיע לכל מקום שיכול להשפיע טוב ולחזק, ויש הרבה תוכניות וחלומות הלאה. אני מתפלל שה׳ יאיר ויכוון את דרכי וייתן ברכה במעשה ידיי".
