בחודש אב עסקנו בהערה שנדפסה בשם הרב בלוח הרב טוקצ'ינסקי לחו"ל, ובחודש שבט בהערה הנדפסת בשמו בלוח לארץ ישראל. הפעם נעסוק בהערה המופיעה פעמיים מדי שנה בלוח לא"י והזכירה מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל בעולת ראיה ובאגרות הראיה (ח"ב תכג הערה 1), וז"ל: "שבחליצת הנעל לברכת כהנים (מופיע בלוח בא' דר"ה; י"ו) וליום-כפור הזכיר הרימ"ט שליט"א ב'לוח מנהגי ביהכ"נ' בשם אאמו"ר הרב זצ"ל שהורה לחלוץ של ימין תחילה". אומנם בגוף האיגרת כתב הרב שבט' באב אין לנהוג כן, אלא לחלוץ של שמאל תחילה, כרגיל.
במסכת שבת אומרת הגמרא (סא ע"א): "כשהוא חולץ – חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין". רש"י הסביר שכבוד הימין שחולצים תחילה את מנעל שמאל, והב"ח הסביר (סי' ב, ד): "שלא תהיה הימין חלוצת מנעל בעוד שהשמאל נעולת מנעל". על גמרא זו כתב הרב שדין זה הוא דווקא בחליצה לדבר חול, אבל בחליצה לדבר מצווה יש להקדים את נעל ימין.
"נחרדתי ונרעשתי עד עמקי נפשי" | משולחן הראי"ה קוק ותלמידיו לימים הנוראים
בגיליון אדר תרע"ח של "ראשי אלפי ישראל – מאסף ספרותי לתורה חכמה ובינה ודעת" נדפסה "הערה ובקורת" מאת הרב זאב בידנוביץ', שכתב בה שחליצה היא דבר מגונה לרגל, והתועלת ממנה מגיעה לאחר מכן. לכן, טען, לשיטת הרב לעולם יש לחלוץ תחילה של ימין. לדבריו, גם בחליצה לקראת שינה יש משום שמירת הנפש, שהרי אמרו חכמים (יומא עח ע"ב) שהישן במנעליו טועם טעם מיתה. בסוף דבריו הביא דוגמאות נוספות, כמו חליצה לרחיצת רגליים לכבוד שבת.
הרב הבהיר בתגובה (נדפסה גם באורח משפט סי' כה) שיש הבדל בין חליצה משום קדושה כמו יו"כ או ברכת כוהנים, וכן כניסה להר הבית כשייבנה המקדש, ובין חליצה לדבר צער כמו אבלות וט' באב. לפי חילוק זה, לא משנה אם מטרת החליצה היא לשם מצווה או לא, אלא אם המטרה היא קדושה או צער.
אף שהטעם המופיע בגמרא ובראשונים הוא תקנת ריב"ז (שמא תיפסק רצועה בסנדלו, יכרוך אותה בזמן הברכה ויאמרו שאינו מברך משום שהוא חלל), מדברי הרב מובן שחליצת הנעליים בברכת כוהנים היא משום כבוד, ונראה שהרב סבר שגם הטעם משום "כבוד הציבור" המופיע בגמרא נפסק להלכה. טעם אפשרי נוסף הוא משום שבמקדש היו הכוהנים יחפים בשעת העבודה ('מור וקציעה').
כדי להבין את דברי הרב יש לחזור לדברי הב"ח בהסבר הגמרא שהובאו לעיל, "שכבוד הימין הוא שלא תהיה חלוצה בזמן שרגל שמאל נעולה". נראה שהרב בידנוביץ' הבין את כבוד הימין בצורה שונה מהבנת הב"ח, כיוון שכתב שעצם חליצת נעל ימין לפני חליצת נעל שמאל היא חוסר כבוד. לכן לפי דבריו יהיה חוסר כבוד גם בחליצה לשם קדושה.
ואולם לפי הב"ח אין בעיה בעצם החליצה אלא בעמידת הרגל יחפה, ולכן יש ביזיון בחליצה על מנת לרחוץ בהותרת רגל ימין יחפה בזמן חליצת נעל שמאל, והוא הדין בחליצה על מנת ללבוש נעלי שבת או לנקות את הנעליים לכבוד השבת (ולא כמ"ש בהליכות שלמה תפילה פ"ב כא). לעומת זאת בחליצה לשם קדושה אין ביזיון ברגל ימין חלוצה ורגל שמאל נעולה, כיוון שכרגע ברגל ימין יש תוספת קדושה יותר מברגל שמאל. בחליצה לשם אבלות, אף שרגל ימין קודמת למצוות האבלות, אין בכך כבוד אלא ביזיון שאף שקוימה בה המצווה, הרגל יחפה מחמת אבלות.
בספר הליכות שלמה מועדים (פ"ה הערה כז) הקשה שגם ביו"כ חליצת הנעליים היא מדין עינוי כמו בט' באב, אולם נראה שהרב הבין שעינויי יו"כ הם משום תוספת קדושה, כמו שכתב בשו"ת אבני נזר (חו"מ, סי' קסא) "יום הכיפורים, שנקרא 'קדוש ה", נאסרו בו דברים חומריים" (מקורות נוספים לכך במאמרו של הרב חיים נבון, עלון שבות יז).
את דברי הרב אפשר להוכיח מדברי הב"ח ביו"ד (סי' שמ), שפסק שם שיש לחלוץ של ימין תחילה משום כבוד המת, ואף שהרב כתב שבאבלות אין להקדים את חליצת ימין כיוון שהחליצה היא בגלל צער, החליצה שהב"ח עוסק בה אינה החליצה המוכרת שלאחר הקבורה אלא חליצה אחרת, קודם הקבורה, שאינה נוהגת היום: "דחליצת מנעל כשהולך לבית הקברות על קרוביו ועל אביו ואמו אינו מדין אבילות אלא לכבוד".
לסיום נציין שאף שיש אומרים שביו"כ יש ללכת יחפים לגמרי (עי' ב"ח תריד, ג), לדעת הרב "נכון מנהג ישראל ללבוש אנפילאות ביוה"כ וכן כהנים בדוכנם בנשיאת כפיים", וטעמו משום צניעות (מצוות ראיה ב, ו).
הערת הרב בידנוביץ' אותרה בעקבות מחקר הקדוש ר' איתם הנקין הי"ד ור' שמריה גרשוני יבדל"א. איתם נעק"ד עם רעייתו נעמה בי"ט בתשרי תשע"ו.
תודתי לאריאל פריימן על עזרתו בכתיבת המאמר. לשאלות, לתגובות ולהצעות: [email protected]
