הבעל שם טוב הביא לעולם את חידוש ה'מראה': ההבנה שמה שנראה בזולתנו, הוא מה שהם יראו בנו, ככה הם יגיבו כלפינו. הרעיון הזה הפך אט אט ל'שיטת המראות', ולפיה מה ששנוא אצל רעך הוא עליך.
התפיסה הזו, בהבנה פשטנית, מעוררת שאלות נוקבות: בנות שעברו אירוע טראומטי למשל, יחפשו את האשמה בעצמן: האם לולא שידרתי החוצה רצון מסוים, זה היה קורה לי? הבעייתיות בשיטה הזו היא הענווה המדומה שהיא מציעה: לכאורה אנחנו בודקים את עצמנו בביקורת נוקבת ולא את הזולת. למעשה, כמו כל השיטות הממכרות, זו מגלומניה: העולם תמיד ייענה לי בדיוק כשם שאני מכתיבה לו. למרבה הצער, זה לא נכון. לא קורה לאדם משהו רע מפני שהוא 'זימן' אותו. לצערנו הרוע קיים בעולם ללא קשר לנפשנו, שמבקשת רק טוב.
אם כן, למה בדיוק התכוון הבעל שם טוב? נדמה שהצאצא שלו, רבי נחמן מברסלב, מסביר נפלא את תאוריית המראה: לא די לשדר לזולת התנהגות מסוימת כדי להיענות בה. הזולת אינו חפץ! יש לו חפץ ורצון משלו! הוא אינו מראה דוממת, הוא לימוד. רעיון המראה מצווה עלינו ללמוד את הזולת היטב, להבין מה יש בתכונותיו שיכול להוסיף טוב לו ולנו ולעולם.
כדי להביא על עצמנו טוב אנחנו נדרשים ללמוד את המציאות בעומק ובהשקעה, לגשת בזהירות לזולת ולהתחבר אליו במקומות שנוכל להשפיע בהם טוב זה על זה. וכמו שניסח נפלא הרב ירוחם ממיר: "הש"ס הגדול והמסובך ביותר בעולם הוא חברו". החבר שלך הוא סוגיה עמוקה, לא חפץ דומם שישקף לך את עצמך! הזולת אינו אנחנו! הוא ייענה לנו רק אם נלמד אותו היטב, בדיוק כמו סוגיה שוברת שיניים בש"ס.
"והנה יש שני מיני ימים: ימי טוב וימי רע. כמו שכתוב (קהלת ז, יד): ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה. היינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב, בוודאי ימצא שם ימי טוב, היינו תורה. והימים נקראים מידות, כמו שכתוב (תהלים לט, ה): ומידת ימיי" (לקוטי מוהר"ן לג, ג).
"ביום טובה היה בטוב": כשעוברים עלינו ימים טובים, מבקש רבי נחמן שפשוט ניענה להם, פשוט נהיה בטוב. מוזר שצריך לצוות עלינו לדעת להיות בטוב, ללא חשד, בלי שנחפש קונספירציות למה הטוב הוא בעצם טוב מדומה. ואז: "ביום רעה ראה!"
אנחנו רגילים להיות מראה ושיקוף של ימי הרעה, ולא יודעים שגם שם אפשר ללמוד את הטוב שיוצא מן הרע, וממילא להפוך יום רע ליום טוב: "נמצא, זה שכופה את יצרו, היינו שכופה את ימי רע, כשהוא מדבר עם העכו"ם או שרואה מידותיהם, אזי תכף הרע ששוכן על הטוב, היינו אותיות התורה, נתבטל ונופל, ואותיות התורה בולטין, אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר".
לימים, מחדש רבי נחמן, יש מידות: סמול, מדיום, לארג', בדיוק כמו בבגדים: מה תלבשו היום, בגד רחב מדי, ותרגישו שהכול גדול עליכם? בגד צר ומלחיץ? או בגד למידתכם, בגד שלמד אתכם? "תחשוב טוב יהיה טוב!" אומר בעל התניא, אבל התנאי העיקרי הוא "תחשוב!" אל תשקף את הזולת בפסיביות או תכפה עליו באגרסיביות, תחשוב!
קומו בבוקר ליום החדש בעיניים לומדות, הוא אינו המראה שלכם, הוא התורה שלכם ביום הזה, לטוב או לרע, ולימוד, כל לימוד, אינו יכול להיות רע!
ואולי ההפטרה מסכמת את כל הלימוד הקשה הזה: "וכל בנייך לימודי ה'". גם ה' לומד את בניו מדי יום, יודע שרק כך יוכל להשפיע עליהם שפע רב: "ורב שלום בנייך".
