על סף הארץ המובטחת.

החלום עומד להתגשם, הלבבות כבר מרגישים.

ומשה עומד ומזהיר ומסביר ומעמיק.

הארץ שייכת לנו,

ואנחנו שייכים לה,

בקשר הכי עמוק שיש.

לא הזכויות שלנו גורמות, בטח שלא צירוף מקרים כלשהו.

זה קשר חיים, קשר דם.

קשר שלא יכול להיות שלא יהפוך לחיים שלמים של עם על ממלכתו.

ולמרות זאת, אולי דווקא בגלל עומק ונצח הקשר,

משה רבנו מזהיר:

ירושת הערץ תלויה במעמד הרוחני.

אור החיים הקדוש שואל:

"לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם… וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע ה' לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב".

והרי משה הוא שאמר שהאבות שחטאו אינם, ו"אתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", ודור המרגלים שחטא לא ירש את הארץ, ולכן בוודאי שהארץ יכולה להיכבש רק על ידי דור זכאי?

אלא, מסביר אור החיים, ששני דברים יש כאן.

הסיבה לירושת הארץ – היא ברית האבות.

במלים אחרות – הקשר העצמי, החי, ברית הארץ שלעולם לא תשתנה.

והתנאי לירושה וישיבה בארץ – הוא הזכות. הרמה הרוחנית.

קלקול רוחני מנתק אותנו מהארץ, והופך את הקשר העצמי הזה לנסתר, כזה שלא יכול לבוא לידי ביטוי בפועל.

"אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם… וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ".

"אבל הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם… וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה".

בתוך המלחמה הארוכה שלנו,

מלחמה שבה החלו להתגשם החלומות והנבואות ואנו הולכים ושבים אל עזה, אל הר הלבנון, אל הבשן –

קרוא הציבור התורני להרים את דגל החזרה אל הזהות שלנו.

הקשר אל הארץ עמוק מיני ים,

אבל גילויו, יישומו, ההתיישבות המלאה בכל שטחי המולדת, התיישבות שבכנפיה גם נצחון מוחלט ובטחון לדורות וגם אהבה אינסופית בת אלפי שנים שתתממש סוף סוף לעינינו –

כל אלה תלויים ברמה הרוחנית של עם ישראל. בחזרתה של מדינת ישראל אל זהותה היהודית.

שבת שלום!