ההליכה לצבא היא מצווה גדולה. אנו זוכים להילחם מלחמת מצווה (כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים [ה, א], "עזרת ישראל מיד צר", וכדברי האחרונים, ובהם הרב אלישיב זצ"ל, קיבוץ תשובות א, סימן רמג). אנו זוכים להגן על עם ישראל לאחר אלפי שנים שרצחו וטבחו בנו ללא כל יכולת הגנה שלנו.
ב"ה אנו זוכים לראות את הניסים הגדולים במלחמה. ניסים שלא ראינו כמותם אלפי שנים. כל אלו מתרחשים בזכות העשייה שלנו, המלחמה של החיילים היקרים שלנו, ויד ה' העוזרת להם בצורה מפליאה. יש הרוגים ופצועים, וצריכים לזכור את הכאב. בעודי כותב שורות אלו אני נוסע לבקר פצועים בבית החולים תל השומר, דבר שעשיתי ב"ה עשרות פעמים במלחמה. ואולם בתוך הכאב צריך לזכור את הגודל שזכינו להגיע אליו.
לראות את הגודל ולהבין: בלי הלוחמים הנפלאים שנלחמו ללא חת כדי להגן על עם ישראל, לא היינו זוכים לגודל הזה. בלי האחדות שחזרה אלינו החל מתחילת המלחמה (וב"ה הרוב המוחלט של העם עדיין מעוניין באחדות ורוצה בה) לא היינו זוכים לגודל הזה, ובזכות סייעתא דשמיא שמלווה אותנו לא היינו רואים ניסים מופלאים כל כך (אפשר לעיין בחוברת שכתבתי על הניסים במלחמה, 'מגילת התקומה', הנמצאת ברחבי הרשת).
למרות דברים אלו אנו צריכים לדעת ששירות מעורב של בנים ובנות ביחידה קרבית הוא בלתי אפשרי לפי ההלכה. כמי שהיה בעצמו ביחידה קרבית (שריון, חטיבה 188), וכמי שזוכה לענות על שאלות של אלפי חיילים, ברור ופשוט שמציאות של בנים ובנות ביחידה קרבית בלתי אפשרית לפי כללי הצניעות שכתב הרמב"ם במקומות רבים ולפי השולחן ערוך (אבן העזר, סימן כא) ושאר הפוסקים. אין שום רב שיכול להתיר שירות מעורב של בנים ובנות ביחידה קרבית.
במציאות כזו ה' חלילה מסתלק מן המחנה
פרט לכך מציאות זו פוגעת בהצלחתו של הצבא. כך כתוב בתורה: "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג, טו). התורה מלמדת אותנו שעניינים של צניעות גורמים לקב"ה להסתלק מן המחנה; שאין סייעתא דשמיא במחנה.
הביטוי ערוות דבר מופיע עוד פעם אחת בלבד בתורה: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת… וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (שם כד, א). כאן התורה מדברת על גירושין. ויש הקבלה בין הפסוקים: הקב"ה מתהלך בקרב המחנה כפי שאיש מחובר לאשתו. אבל אם ימצא בנו ערוות דבר, כמו שאצל איש ואישה יהיה תהליך של גירושין, "ושילחה מביתו", כך יהיה חלילה גם ביחס הקב"ה למחנה, "ושב מאחריך".
מציאות של בנים ובנות יחדיו ביחידה קרבית פוגעת בביטחון המדינה. במציאות כזו ה' חלילה מסתלק מן המחנה. במציאות כזו אין סייעתא דשמיא להצלחת הלחימה. ב"ה חיילים שומרי מצוות הם חלק מרכזי מאוד מהלחימה. חיילים אלו היו רכיב מרכזי וחשוב מאוד בניצחונות שלנו במלחמה זו. חיילים אלו מרכזיים מאוד גם במילואים (כעת בסבב השביעי), פי כמה וכמה מחלקם באוכלוסייה.
מצוות הלחימה היא מצווה גדולה שאנו זוכים לקיים בה מלחמת מצווה
לצערנו גם בקרב הנופלים חלקם גדול פי כמה משיעורם באוכלוסייה. חיילים שומרי תורה ומצוות ימשיכו להילחם, אולם ילכו ליחידות מתאימות להם, שאין בהן שירות מעורב. לסיכום, מצוות הלחימה היא מצווה גדולה שאנו זוכים לקיים בה מלחמת מצווה ולהגן על עם ישראל. ב"ה הציבור הדתי, ובו גם ישיבות ההסדר והמכינות, פועל בשליחות עצומה. שליחות זו הייתה רכיב מרכזי מאוד בניצחון במלחמה זו.
אולם שירות ביחידה קרבית מעורבת של בנים ובנות היא מנוגדת להלכה, ואין שום רב או פוסק שיכול להתירה. שירות מעורב מסוכן לביטחון המדינה ועשוי להביא חלילה לידי סילוק השכינה מן המחנה הצבאי, כפי שאפשר לראות בפסוקי התורה. לכן חיילים דתיים ידאגו להמשיך להגן על מדינת ישראל, אך ילכו לשרת ביחידות קרביות שאין בהן שירות מעורב.
הרב יוסף צבי רימון, רב המועצה האזורית גוש עציון, פוסק הלכה, נשיא סולמות ולאופק, נשיא המזרחי העולמי, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב
