תורת משה שניתנה לנו בהר סיני השבוע לפני 3,471 שנה זכתה מאז להתרחב ללא היכר • שני לוחות האבן הפכו בשנים הללו לאוצר ספרים עצום של פירושים ופירושי פירושים, דרשות, תרגום, שאלות, תשובות, סיכומים, חידושים והכרעות הלכתיות הנגזרות ממנה על כל נושא בעולם, ובהחלט טרם נאמרה המילה האחרונה • נושאי התורה דאגו תמיד להנגיש אותה בשפת חייהם היום-יומיים, וגם בעת המהפכה הטכנולוגית והדיגיטלית מקפידים להביא אותה אל כל במת פעולה חדשה שיוצרת הקדמה • לדוגמה, מספר ספרי הקודש שנכללים באתר אוצר החוכמה, ארון הספרים היהודי דגם תשפ"ו, עומד כעת על 156,941 ספרים סרוקים. במתחרהו, אתר האינטרנט Hebrew Books, עמד השבוע מספר הספרים הסרוקים "רק" על 66,068, אולם כולל כתבי עת וגיליונות תורניים מספר החיבורים הסרוקים שם עומד על יותר מ-200,000 • רמב"י (רשימת מאמרים במדעי היהדות) – מאגר המידע המקיף והחשוב ביותר לאיתור מאמרים אקדמיים שנכתבו בתחומי היהדות, מפנה ליותר מ-400,000 מאמרים העוסקים בתחום • בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן הוקלדו עד כה למאגר אלפי ספרי יסוד וכ-300 ספרי שו"ת שלמים, המכסים יותר מ-3,000 שנות יצירה יהודית. גם בספריא, מאגר מוקלד נוסף, אפשר למצוא מאות מיליוני מילים של טקסטים מוקלדים החל מהתנ"ך והתלמוד השלם ועד ספרי חסידות, קבלה ומחשבה עכשוויים המקושרים ביניהם • למה בעצם אנחנו צריכים את התורה גדולה כל כך? מי מסוגל להקיף במהלך חייו אפילו חלק קטן מרצף ספריות הענק המכונות בכלל "תורה שבעל פה"? ולמה לא לומר תכלס מה צריך לעשות? כנראה התשובה על החידה הפלאית הזו היא שכל אותו ים מלל עצום שנוסף מאז ועד היום על הכתב הא-לוהי המקורי, המתומצת עד אין-סוף – התנ"ך – קיים בדיוק בשל כך, כדי להישאר לעד בלתי ניתן לסיכום ולעריכה • נראה שלעולם לא יצליח אדם לכתוב את דבר ה' הזה אל האנושות במספר שורות סופי. רק כך נותרת התורה הזו מאז ועד היום בפינו ולא רק על המדף, כלומר ממש מילולית תורה שבעל פה • אומנם היו מגדולי ישראל שניסו לסכם את התורה שבעל פה ולסדר אותה סוף סוף: רבי יהודה הנשיא בעורכו את המשנה, הרמב"ם, שרצה שממנו והלאה תוכל היהדות להסתפק בשני ספרים בלבד – התנ"ך והיד החזקה – ורבי יוסף קארו בכותבו את הבית יוסף ואת השולחן ערוך, המתמצת אותו עוד יותר • והיהדות כולה, אף שהעריצה אותם עד בלי די, לא הניחה להם בנקודה הזו לממש את שאיפתם לסכם את התורה שבעל פה בכתב ולא אפשרה להם להפוך את תורת החיים לעוד ספר בארון • וכדי לוודא שאכן כך יקרה, היא דאגה לכתוב על ספרי סיכום היהדות שלהם אין-ספור פירושים חדשים ופירושי פירושים • בספרות השו"ת היהודית לאורך הדורות נכתבו, על פי הערכות מחקריות, בין 300,000 לחצי מיליון תשובות הלכתיות פרטניות, המפוזרות על פני יותר מ-5,600 ספרי שו"ת מודפסים החל מתקופת הגאונים בבבל ועד ימינו אנו • פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן, למשל, מכיל יותר מ-150,000 שאלות ותשובות מוקלדות מתוך כ-400 ספרי השו"ת המרכזיים בהיסטוריה היהודית • התשובות ההלכתיות העתיקות ביותר המצויות בידינו כיום נכתבו בבבל לפני כ-1,350 שנה • התשובה המוקדמת ביותר מיוחסת לרב ששנא גאון, ראש ישיבת סורא שבבבל, סביב שנת 670 לספירה • רב יהודאי גאון, שחי באמצע המאה השמינית, הוא הגאון הראשון שמתשובותיו שרד נפח ניכר. הוא נחשב למי שמיסד את מפעל השו"ת הבין-לאומי כאשר השיב על שאלות שבאו אליו מכל רחבי אירופה וצפון אפריקה • רוב התשובות מהתקופה ההיא לא נשמרו בספרים מסודרים אלא נתגלו מחדש במאה ה-19 בדפים בודדים בגניזת קהיר או הועתקו על ידי חכמי דורות ההמשך • הרשב"א לבדו, רבי שלמה בן אברהם אדרת, בן המאה ה-13, כתב יותר מ-6,000 תשובות • שינוע השאלות והתשובות בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם לישיבות הגאונים בבבל היה מפעל לוגיסטי מורכב ומסוכן, שהתבסס על רשתות סחר בין-לאומיות ועל ארגון קהילתי קפדני. תהליך המשלוח ארך חודשים ואף שנים ועלה ממון רב • היום לעומת זאת הכול נגיש, מיידי ומקוון, וכל שנותר, ובכן, הוא פשוט ללמוד •
חצי מיליון לומדים
בעוד שנה בדיוק, ממש ערב שבועות, יסתיים המחזור ה-14 של לימוד הדף היומי, ומייד יחל המחזור ה-15, שייפרס על פני שבע וחצי השנים הבאות • מספר לומדי הדף היומי ברחבי העולם מוערך כיום ב-350,000 עד 500,000 בני אדם מדי יום • בסיום המחזור ה-13, בתחילת 2020, התמלא אצטדיון מטלייף בניו ג'רזי ביותר מ-90,000 חוגגים, לצד עשרות אלפים באצטדיון ברקליס ומאות אלפים בעשרות אירועים מקבילים בישראל – בבנייני האומה, ביד אליהו ועוד, וכן באירופה • בעידן הנוכחי רבים מהלומדים נעזרים ביישומונים ייעודיים ובשלל אתרים כדוגמת פורטל הדף היומי וקול הלשון, וכן בהסכתים. מספר הורדות החומרים וההאזנות לשיעורים המוקלטים בכל דף מגיע למאות אלפי כניסות ייחודיות ביום • בארץ ובעולם רשומים אלפי שיעורי דף יומי קבועים בבתי כנסת, במקומות עבודה ואפילו ברכבות • מכפלה של מספר השיעורים הרשומים – כמה אלפים כאמור – במספר משתתפים ממוצע נותנת בסיס מוצק להערכת כלל הלומדים שניתנה כאן • גם נתוני מכירות של מוציאים לאור תומכים בהשערה הזו: בתי דפוס של מהדורות פופולריות כמו שוטנשטיין, קורן-שטיינזלץ או מתיבתא מדווחים על זינוק של מאות אחוזים בהדפסת כרכי הגמרא לקראת פתיחת מסכתות חדשות בדף היומי • הגידול במספר הלומדים אינו נובע רק מהצמיחה הדמוגרפית הטבעית של הציבור הדתי ושל הציבור החרדי אלא גם ממהפכת הנגישות הדיגיטלית: בעבר כדי ללמוד דף יומי היה צורך להגיע פיזית לשיעור בבית כנסת או להחזיק בכישורים גבוהים של הבנת ארמית בכוחות עצמכם. כיום שיעורי וידאו קצרים לצד יישומונים מאפשרים ללמוד ברכב, ברכבת או בהפסקת הצהריים בעבודה • את הדף היומי פתח הרב מאיר שפירא מלובלין בראש השנה תרפ"ד (1923) כדי ליצור מצב שבו יהודי הנוסע מוורשה לפריז או מניו יורק לירושלים ונכנס לבית מדרש מקומי, ימצא שם בדיוק את אותו הדף שעסק בו בביתו. הוא גם חתר להנגשת התורה: להחזיר את הגמרא לכל שכבות העם, ולא להשאיר אותה רק בידי תלמידי הישיבות המקצועיים • נוסף על כך דחף המיזם ללמוד גם מסכתות "מוזנחות" (כמו סדר קדשים) שכמעט לא נלמדו אז בישיבות • מטבע הדברים, מספר הלומדים שסיימו את הש"ס במחזור הראשון של הדף היומי היה קטן לאין שיעור מזה של ימינו ומנה לכל היותר אלפים אחדים של יהודים בפולין, בליטא ובגרמניה •
לומדים רבים מאי פעם
ובחזרה לתורה שבכתב, שבניגוד לזו שבעל פה השתמרה באופן מופלא כספר יחיד, לא עבה במיוחד וכמעט ללא שינויי נוסח: שום ספר לא שרד מדור לדור והונחל שנים רבות כל כך לאנשים רבים כל כך על פני תבל כפי שעשתה תורת משה • יתרה מכך: מעולם לא שמר עם באדיקות רבה כל כך, ממש עד סף תאי הגזים, על ספר שנכתבו בו עליו לא פעם דברים קשים מנשוא, שמפרט את חטאיו ואינו מסתיר דבר • והתורה הזו, מתברר, נלמדת כיום כנראה יותר מאי פעם • בישראל פועלים כיום כ-3,000 ישיבות, כוללים, אולפנות, מדרשות ובתי מדרש, שלומדים בהם באופן מלא יותר מ-175,000 תלמידים • 1,850 מוסדות רשמיים של חינוך תורני מתוקצבים בידי המדינה, ובהם יותר מאלף כוללים • במגזר החרדי יש כ-380 ישיבות גבוהות המיועדות לבני 18 ומעלה, ולצידן 350 ישיבות קטנות לבני נוער בגילי תיכון (14–17) הלומדים לימודי קודש בלבד. נוסף על כך יש במגזר החרדי מאות תלמודי תורה (חדרים) המוכרים באופן רשמי, וכן עשרות מוסדות עצמאיים לחלוטין ללא תקצוב ממשלתי • בישראל פועלות כשמונים ישיבות הסדר, ולומדים בהן כ-12,000 תלמידים (ומהן חמישה מוסדות מוגדרים "הסדר חרדי"), לצד כשלושים מכינות קדם-צבאיות דתיות, שבהן כ-2,500 חניכים, וכארבעים מדרשות תורניות לבנות, שבהן כ-3,500 לומדות • ישיבת ההסדר הגדולה ביותר היא ישיבת שדרות, שבה יותר מ-500 תלמידים • בישראל פועלות 40–45 ישיבות גבוהות ציוניות עצמאיות, ולומדים בהן כ-5,000 עד 5,500 תלמידים ואברכים • הר המור היא הישיבה הגבוהה הציונית הגדולה ביותר, ולומדים בה יותר מ-800 תלמידים • בישראל פועלות כ-220 ישיבות תיכוניות ואולפנות, ולומדים בהן כ-45,000 עד 50,000 תלמידים ותלמידות. מגמה צומחת של מוסדות דומים נראית במגזר החרדי • יש כיום כעשרים ישיבות תיכוניות חרדיות, ומספר תלמידיהן כ-2,500 עד 3,000 • ירושלים היא עיר התורה המרכזית, ובה 400–500 מוסדות תורניים בולטים – ישיבות קטנות, ישיבות גדולות, ישיבות הסדר וכוללי אברכים • בירושלים גם שוכנת הישיבה הגדולה בעולם – ישיבת מיר – שבה כ-10,000 לומדים • מעבר למוסדות הרשמיים פועלים בארץ עוד אלפי בתי מדרש קהילתיים, "קלויזים" חסידיים וחדרי לימוד עצמאיים, אשר אינם רשומים כישיבות אך משמשים ללימוד יום-יומי • הנתונים הללו גם אינם כוללים כ-13,500 בתי כנסת ברחבי הארץ, שבחלק גדול מהם נערכים שיעורי תורה יומיים • הריכוז השני בגודלו של ישיבות אחרי ישראל נמצא בצפון אמריקה. בארצות הברית ובקנדה פועלים 500–700 כוללים וישיבות • הריכוזים הגדולים ביותר נמצאים בניו ג'רזי (בישיבה בלייקווד שבניו ג'רזי לומדים יותר מ-9,000 תלמידים בתשעה בתי מדרש), בניו יורק ובמרילנד • באירופה, בדרום אמריקה ובאוסטרליה פועלים 150–200 מוסדות תורניים נוספים, בעיקר בבריטניה (לונדון), בצרפת, בבלגייה (אנטוורפן) ובארגנטינה • עולם הישיבות של ימינו הוא הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית, ומספר לומדי התורה כיום עולה לאין שיעור על פני כל תקופה בעבר, כולל תור הזהב של מזרח אירופה • לפני מאתיים שנה וגם לפני מאה שנה היו הישיבות מוסדות קטנים ואליטיסטיים ונועדו לרווקים בלבד • לפני מאתיים שנה, למשל, היו ישיבות במרכז עולם התורה של אז, ששכן במזרח אירופה ובעיקר בפולין, בליטא ובבלארוס, לצד מרכזים ותיקים באימפריה העות'מאנית – איסטנבול, סלוניקי, ירושלים וצפת – וכן בצפון אפריקה )מרוקו ותוניסיה). מספר הישיבות עמד על כמה עשרות • ישיבת האם, וולוז'ין, הוקמה רק ב-1803, ונחשבה בזמנה לישיבה אדירת ממדים, אף שמניין תלמידיה היה בסך הכול 200–300 תלמידים • רוב הלימוד נעשה בבתי מדרש קהילתיים ("קלויז"), שישבו בהם נערים ומבוגרים בצורה עצמאית, ללא מבנה ישיבתי רשמי • מספר הלומדים בכל העולם עמד על כמה אלפים • בישיבות אחרות מלבד וולוז'ין נמנו לעיתים רק 20–40 תלמידים • כוללים לאברכים לא היו • מוסד ה"כולל" – לימוד לגברים נשואים המקבלים מלגה – טרם הומצא. גברים נשואים למדו רק אם היו סמוכים על שולחן חמיהם או אם היו עשירים • גם לפני מאה שנה, בשיא פריחת יהדות אירופה טרם השואה, לא היו ממדי עולם הישיבות בני השוואה כלל למציאות ימינו. המוקד היהודי אז עדיין היה מזרח אירופה (פולין, ליטא, הונגריה, רומניה). מרכז קטן וצומח החל להתפתח בארצות הברית ובארץ ישראל, וכאן הוקמו בשנות העשרים ישיבות חברון ומרכז הרב • היו אז בסך הכול כמה מאות ישיבות רשמיות, קטנות וגדולות • לצד ישיבות ליטא המפורסמות – מיר, סלובודקה, ראדין וטלז – שעדיין שכנו במקומותיהן ולא בארץ הקודש, צמחו רשתות ענק כמו כתר תורה של חסידות רדומסק בפולין – שמנתה לבדה 36 ישיבות ערב השואה – וכן רשת ישיבות נובהרדוק • מספר הלומדים אז עמד על כ-25,000 עד 35,000 תלמידים בכל העולם היהודי • למרות הפריחה פנה הרוב המוחלט של הנוער היהודי באירופה באותם ימים לתנועות קומוניסטיות, לתנועות ציוניות או להשכלה כללית, והישיבות נותרו מעוז למיעוט שמרני • לפני חמישים שנה השתנה לחלוטין המרכז הגאוגרפי ועבר למדינת ישראל ולארצות הברית, ובמיוחד לניו יורק ולניו ג'רזי כבימינו, ועם זאת מספר הישיבות עמד על 300–400 מוסדות בלבד ומספר הלומדים על 40,000–50,000 לומדים – הרבה פחות ממספרם כיום • זו הייתה אומנם התקופה שבה החלה הצמיחה הניכרת של ישיבות ההסדר, ואחר כך גם של המכינות בציונות הדתית, לצד שיקום החצרות החסידיות הגדולות בבני ברק ובירושלים • חזונם של החזון איש ושל הרב מפוניבז' להקים מחדש את עולם התורה שנכחד בשואה רק החל אז, לפני יובל, לשאת פרי • נוצרה אז לראשונה "חברת הלומדים" – שבה כל בחור חרדי נשאר ללמוד בכולל גם לאחר הנישואין • ובשורה התחתונה, מפעל התורה הנוכחי חסר תקדים: מעולם לא למדו יהודים רבים כל כך באופן ממוסד ובמימון קהילתי וממשלתי רחב. הישיבה הפכה ממוסד עילית למדני לחובה תרבותית וחברתית לכל נער, לאו דווקא בקהילות חרדיות, כידוע •
ערב תיקון ליל שבועות יש להזכיר ולזכור שבתורה יש מקום לכולם, שכל אדם יכול למצוא בה מקום שליבו חפץ בו. אבל יותר מכך: שאין לצמצם את נוכחותנו משום שעל בה, ולא למדר את עצמנו משום חלק ביהדות: תנ"ך, מפרשים, משנה, מדרשי הלכה ותוספתא, תלמוד בבלי וירושלמי, מסכת כלים ואוהלות, זבחים ומנחות, נדרים ושבועות, מדרשי אגדה, זוהר, גאונים, ראשונים ואחרונים, שו"תים וספרי מחשבה, חסידות, מוסר וקבלה • לא נגביל את אופן הלימוד בה, לא נאמר שמותר ללמוד גמרא רק מדפוס ומפירוש מסוים, לא נאמר למי שאין תוכו כברו שלא ייכנס לבית המדרש. לכולם יש מקום, ואם יחסר, נוסיף ספסלים • יואיל כל אחד למצוא את מקומו בבית מדרשנו, ועִם עם ישראל כולו נקבל את התורה מחדש בפעם ה-3,472
