בפרשת במדבר התורה מתארת את האופן שבו הסתדר מחנה ישראל בעת מסעם במדבר. בסדר זה לכל שבט יש דגל, המבטא גוון מיוחד שעליו להופיע בעולם, "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ב, ב). זו התפרטות לאותיות, לגוונים, כל אחד והשם שלו, כל אחד עם האופי והסגנון שלו.
אולם לא די בחיבור של האדם לאות שלו, ואפילו לא בחיבור לבית אבותיו. כדי להגיע לשלמות כל השבטים צריכים לחנות סביב לאוהל מועד, "סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (שם). דהיינו להבין שיש נקודת מרכז, נקודת קודש כללית, שהיא המכנה המשותף העמוק של כל עם ישראל. היא הנשמה הפנימית שמפכה וזורמת בכל האיברים של האומה בלא יוצא מן הכלל, והיא שמחברת את כולם. ללא אוהל מועד במרכז, לא יהיה חיבור בין יהודה לראובן או בין בנימין לדן. האונייה של עם ישראל תעבור טלטלות, והמאבקים בתוכה עלולים לקרוע את כל האונייה לגזרים. הקודש הוא המחבר את כולם.
מכאן אנו לומדים יסוד עמוק מאוד, והוא שנקודת הקודש שבמרכז היא זו שנותנת את הכוח לחבר את כל עם ישראל. ללא דבקות בקדושה, שמתבטאת בענווה, בצניעות, בהתקשרות אל הקודש, אי אפשר ליצור שלום בעולם. "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" (ישעיה מח, כב). ללא חיבור אל הקודש, אל המידות הטובות, וכל זמן שעם ישראל מנותק מדרכי ה', אי אפשר ליצור שלום אמיתי. שלום אמיתי בנוי על הבנה הפנימית שיש מכנה משותף, והוא גדול יותר ממי שאני, גדול יותר מערך החיים הפרטיים שלי. ובאמת ההכרה שיש משהו גדול יותר מהחיים שלי לבדי – זה נתיב החיבור אל הקודש, כי זהו כבר חיבור למשהו גדול מהפרט, חיבור לעם ישראל, לגאולתם של ישראל, לקוממיות ישראל. כל עוד אדם אינו מתחבר לערך הכללי, הוא נשאר בגבולות הפרטיים שלו ואינו יכול ליצור אחדות.
אולם גם חיבור אל הכלל אין בו די כאשר אין נקודת מרכז לכלל, לכן רק על ידי חיבור לקודש אפשר ליצור חיבורים אמיתיים. רק מתוך הקודש אפשרי ש"נראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם", מפני שנבין כי מה שנדמה כחיסרון אצל החבר אינו חיסרון, אלא שיש לו אופי שונה משלי, ואנו משלימים זה את זה. לכן כל הגוונים של עם ישראל יכולים להשלים זה את זה רק כשכולם חונים מסביב לאוהל מועד.
במדבר אוהל מועד הוא שאיחד את השבטים סביב הקודש, ובהמשך הייתה זו ירושלים, "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכב, ג).
הלב האמיתי של העולם הוא ירושלים, מקום משכן השכינה, וממנה בא הסדר והיופי לכל העולם כולו. כי חוכמת ה' וקדושתו המופיעה בירושלים היא שמאירה את התכלית של כל ההוויה, ומכוחה ידע כל נברא וכל כוח להגיע לתכליתו ומקומו. סוד השלמות הוא אחדות כל הנבראים כולם סביב תכליתם האמיתית, ורק באחדות זו נקשרים העולמות כולם וכל פרטיהם לגוף אחד נפלא ומשוכלל. ובהיות הגוף מוכן ומזומן, אזי תשוב השכינה, סוד הנשמה, להאיר בעולמות כולם ולהמשיך בהם חיים אדירים כנשמה בגוף.
ירושלים היא לב העולם, היא נקודת המרכז. כשכבוד ה' במקומו, היינו שכל הנבראים קשובים אל התורה והקודש – נעשה סדר וארגון בכל ההוויה, כי כולם מצטרפים יחדיו למגמת הקודש שלהם, ולא פונים איש לבצעו ולדרכו אלא מתאגדים להמליך את ה' ולגלותו, כאומרו "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם… ותמלוך אתה הוא ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר מקדשך" (תפילת הימים הנוראים).
נמצא שבניין ירושלים מבשר את תיקון העולם, את היותו מקשה אחת באחדות, וממילא את החזרת השכינה, שיבת החיים הא־לוהיים אל העולם, להאיר את הכול ולברך את הכול.
והוא אומרו "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ־להֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ישעיה ב, ב–ג). והיינו שכל העולם יביע הערצה וכבוד גדול אל ירושלים וקדושתה, וקדושת ראשי אלפי ישראל, וכולם יבקשו מפיהם הדרכה לחייהם לאור התכלית. כשמחת כל הפועלים הבאים לקבל הדרכה מהאדריכל, מה חלקם ותפקידם בבניית ארמון המלך. וכולם יראו ברכה ויצליחו, כי באמת כל אחד ימצא בדיוק את מטרתו ומאווייו בהדרכה זו, כי אותה הוא מבקש, כי לשמה נברא.
יהי רצון שמהרה ישכון כבוד בארצנו, וישוב לגבולנו, ויגאל שכינתנו, ויבנה ערינו, ויקומם חורבות היכלנו, וישוב אל קודש קודשנו, בדבירנו ומקדשנו, בחידוש סדר עבודתנו וקרבנותינו, וישמח לב כל צדיקינו, וישיש נפש כל צופי ישועתנו, ותבל ינהרו, וכל בריות ישמחו, כי יבינו מאוד עוצם התיקון והטוהר הבא בגאולת השכינה, בגאולת ירושלים, ונביאי אמת ישובו, לאמור לציון ולירושלים "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן… הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא" (זכריה ט, ט), "צַהֲלִי… יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיה יב, ו).
