החשמונאית של ימינו
דווקא בימים בהם עם ישראל מציין את ניצחון האור על החושך, הסיפור של משפחת חיים מקבל משמעות של גבורה יהודית מודרנית . שנתיים חלפו מאז "זאת חנוכה", היום בו נפל יותם חיים ז"ל לאחר ששרד בגבורה עילאית את השבי בעזה. עבור אימו, איריס, התאריך הזה הפך מיום של אבל ליום של בחירה בחיים – בדיוק כמו המסר של החג. בראיון לציון שנתיים לאסון, היא חושפת כיצד גבורת הגוף של בנה הפכה אצלה לגבורת הרוח.
השבוע הזה הוא סגירת מעגל מטלטלת. "בדיוק לפני שנתיים, באותו בוקר שישי, ישבתי באולפן באופטימיות אין קץ", שחזרה הבוקר (ראשון) את הרגעים שלפני הבשורה המרה. "בשש וחצי בערב, כשאני עומדת להתראיין שוב, קיבלנו את ההודעה הנוראית". אך במקום להישבר, איריס בחרה בדרך המכבים: מעטים מול רבים, רוח מול חומר, אור מול חושך.
"מצאתי את היהדות שבי"
בגילוי לב מרגש, איריס מתארת כיצד השבר הגדול הוביל אותה דווקא אל המעיינות של הזהות היהודית. "גיליתי הרבה רוחניות, הרבה חיבורים לעם ישראל וליהדות שבי", היא מספרת. המסע הזה, שנולד מתוך הכאב, קירב אותה למקומות שהיו רחוקים ממנה בעבר.
"אני לא דתייה, אבל אני מוצאת את היהדות שבי, את המסורת", היא מעידה, ומסבירה שהגבורה האמיתית היא היכולת לשבור מחיצות. "מי היה בא לערוץ 14? בחיים לא ידעתי מה זה אפילו. ופתאום אני מגלה אנשים שחושבים אחרת, ומגלה את החיבור העמוק והשורשי לעם ישראל".
גבורה של "נקודה פסיק"
סיפורו של יותם ז"ל, שהצליח להימלט משוביו ולשרוד חמישה ימים בלב עזה, הוא סיפור גבורה שידובר בו עוד רבות. איריס לוקחת את הגבורה הזו צעד קדימה. את הקעקוע של יותם, סימן של נקודה-פסיק (;), היא אימצה כסמל לניצחון הרוח: "מסיפור של סוף הפכתי את סיפורנו לסיפור של המשך. לא נקודה – אלא פסיק".
במקום לשקוע בשאלות קשות ("למה זה קרה?"), היא בוחרת בעשייה שמפיצה אור . דרך עמותת "חיי יותם" היא מקדמת את המורשת של בנה: "תסתכלו אחד לשני בעיניים ותגידו מילה טובה". ביום שלישי הקרוב תקבל את פרס מנחם בגין, הוכחה נוספת לכך שמי שבוחר להדליק אור – סופו לנצח את החושך.
