עניין השמיטה שבפרשתנו נוגע לא רק במצווה המתקיימת אחת לשבע שנים, אלא גם בסוגיית האמונה והביטחון בה', שהיא סוגיה עיקרית העומדת ביסוד התורה כולה.
לעומת שש השנים שבהן האדם דואג בעצמו לפרנסתו, בשנת השמיטה האדם מוסר את עצמו לרשות גבוה. הלא אם הקב"ה מצווה אותנו להרפות מפרנסת השדה והכרם, משמע שהוא בעצמו ידאג לקיומנו. הקב"ה מבטיח בפרשתנו סיוע גדול, כך שתבואת השנה השישית תתרבה שלא כדרך הטבע. משמעות הדברים היא שבשנה השביעית מתגלה דרגה גבוהה של חיים, דרגה של חיי א-לוהות שבה ניכר באופן ברור מאוד שהוא יתברך הזן ומפרנס לכול, והאדם צריך להרפות עצמו ולהכניס את חייו תחת כנפי השכינה, להתברך ממנה ולא ממעשי ידיו.
ביסוד הדברים מונחת ההבנה שמצד האמת הקב"ה הוא המנהיג היחיד את כל העולם כולו. לא השתדלות האדם ותחבולותיו מביאות להצלחתו, אלא "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר" (משלי י, כב).
בעניין זה קיים הבדל גדול בין הפנימיות לחיצוניות. בחיצוניות נראה שעשייתו של האדם היא שורש הצלחתו, ובפנימיות באמת ברכת ה' היא מקור ההצלחה ולא שום גורם אחר. המציאות בנויה משני ממדים, ממד נסתר וממד נגלה. הממד הנגלה הוא דרכי הטבע והנהגתו, ובממד זה נראה שכל ענייני האדם תלויים בחוכמתו ובמעשיו. אולם מצד האמת כל הנהגת הטבע היא לבוש חיצוני להנהגה נעלמת ועמוקה יותר, הנהגת ה' העליונה שבה ניכר היטב שה' יתברך הוא המנהיג היחיד, ושורש כל הברכה וההצלחה, העוני והעושר, אינו אלא הנהגה מדויקת של האדון היחיד ברוך הוא.
הנהגת הטבע היא לבוש שמסתיר את ההנהגה העמוקה והפנימית יותר, הנהגת הניסים הנסתרים. הניסים הנסתרים אינם נוגדים את הטבע ושוברים אותו, אלא פועלים דווקא מתוך התלבשות בטבע ובחוקיו. הניסים הנסתרים מוסווים בטבע ואינם נראים בחוץ, ורק מי שמביט בעין חודרת בסדר השתלשלות המאורעות, מתוך אמונה וטהרה, יכול לחשוף את הסייעתא דשמיא שמנהיגה את כל הטבע.
בתוך הנהגת הטבע גנוזה וחבויה הנהגה נעלמת, הנהגת ה' בניסים נסתרים ונעלמים. ההתוודעות אל ההנהגה הזאת משנה לחלוטין את התבוננות האדם על אורח חייו, על השתדלותו ופעולותיו למען פרנסתו והצלחתו. בשעה שהאדם משיב אל ליבו שהקב"ה נוכח ומסתתר בתוך לבושי הטבע, ובאמת הוא המנהיג את הכול, הוא מבין שהנקודה העיקרית שהיא שורש הברכה כולה זו האמונה בה' יתברך. "בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג, ה). לא תחבולות האדם, לא קשריו האישיים וחוכמתו יעמדו לו בהצלחתו, אלא ההישענות המוחלטת על ה' יתברך, אמונה תמימה ושלמה בו יתברך, שמנהיג ועושה את הכול.
העובדה שהנהגת ה' עטופה ומלובשת בהנהגה חיצונית, הנהגת הטבע, גורמת לכך שנפשות בני אדם טועות ומתרגלות לחשוב שההצלחה והברכה תלויות רק במעשיהם. החושים שלנו גורמים לנו לחשוב שהכול תלוי בנו. הטבע בולט כל כך, עד שכל מערכת החושים והחיים מעידה כביכול שכל הצלחת האדם תלויה במעשיו, בחוכמתו ובכישרונותיו. קשה מאוד להשתחרר מאשליה זו ולחוש את האמת הפנימית ששורש ההצלחה הוא האמונה וברכת ה' ושהכול תלוי בו יתברך. כך היא המידה, הנהגת ה' נסתרת בלבוש טבעי גלוי ובולט מאוד לעין. ממילא קל להישאב אל הטבע ולשכוח את הביטחון בה'.
יתרה מזאת, הלא הקב"ה באמת מצווה אותנו להתנהל על פי דרכי הטבע ולהשתדל בעצמנו לפרנסתנו ולהצלחתנו. "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח), והוא רוצה שנעשה חיל. כדי שברכת ה' תשרה על מעשינו צריך לפעול. ההכרה שה' הוא המנהיג היחיד אינה אמורה לגרום לנו לברוח מדרכי הטבע ולהפסיק להשתדל בפרנסה וביתר צורכי החיים החומריים. לא כך ברא ה' את עולמו. הוא חפץ שנשתדל במסחר ובעשייה ונפעל במסגרת הלבוש החיצוני שהוא הנהגת הטבע. עם זאת הוא מעורר אותנו לבל נשכח את הממד הפנימי הנעלם, את הנהגת ה' והניסים הנסתרים, וממילא מצווה אותנו לעשות את מעשינו מתוך אמונה שלמה שה' הוא מקור הברכה והוא המנהיג היחיד. כך נתנהל באורחות חיינו בשלווה ונחת, אהבה וביטחון, מתוך הקפדה על יושר לבב וניקיון כפיים בעסקים ובחיים, מתוך מתן צדקה ומעשרות ודקדוק בכל המצוות.
אילו היינו מצווים לברוח מהנהגת הטבע ולא להשתדל בה, היה קל יותר להתחבר אל האמת הפנימית שהקב"ה מנהיג את הכול. דווקא משום שאנו מצווים לפעול ולהשתדל בדרכי הטבע, הניסיון גדול וקשה יותר. אנו עלולים להישאב בקלות רבה אל התחושה שהכול תלוי בנו ובמעשינו, להרגיש שאנו זקוקים לבני אדם ולטובותיהם ולשכוח את המעורבות של הקב"ה בחיינו. הלא בפועל אנו מרגישים רק את בני האדם ורואים את כוח השפעתם עלינו ועל עסקינו. לעומת זאת את נוכחותו של הקב"ה קשה לראות ולחוש, ממילא הסכנה להתפתות אל דרכי הטבע, תוך שכחת הפנימיות המנהגת את העולם, עלולה להיות גדולה.
לפיכך הקב"ה מצווה אותנו לשבות בשנה השביעית. שנת שבתון. שנה שבה אנו עוזבים את העסק בשדה ומפקירים אותו לכול. שנה זו היא התכנסות אל ההנהגה הפנימית, בלתי לה' לבדו.
ובאמת עיקר ניסיונו של האדם בעולם הוא להיות מחובר בקשר פנימי ועמוק אל הממד הנסתר, אל ההנהגה הא-לוהית שמלובשת בכל דרכי הטבע ואורחות החיים הגלויים. והקב"ה מסייע לנו בכך שהוא מצווה אותנו להפוך שנה שלמה לשנת השתלמות רוחנית, להעצים את הקשר אל הממד הנסתר ולחזק את הכרתנו בו ובמרכזיותו. כך נשוב אל העבודה מתוך נאמנות אל הרוח, אל האמונה וקדושת ה'.
יהי רצון שנזכה לחיות חיים של אמונה וביטחון, לראות את חסדי ה' עימנו הן בחיים האישיים והן במאורעות שעובר עם ישראל בעת הזאת, ומתוך כך נתחזק לפעול באמונה, בצבא, בכלכלה ובכל חיי המעשה, ויהי נועם ה' עלינו, ונזכה לבניין המקדש במהרה, אמן כן יהי רצון.
