לקראת ל"ג בעומר והדיונים על תורת הנסתר של רשב"י יש לנו הזדמנות טובה לברר את משמעות המושג מיסטיקה ואת ההבדל בינו ובין תורת הסוד.
מיסטיקה היא תחום המתיימר לגעת בממד העל-טבעי. המילה מיסטיקה נגזרת מהמילה היוונית מיסטיקוס, שמשמעותה סגירה או הסתרה. המיסטיקה טוענת שיש דברים שסגורים או נסתרים מפני חמשת החושים האנושיים, ובמאה ה-21, שבה שולטת תרבות פוסט-מודרנית שמיואשת מן התבונה האנושית, המיסטיקה זוכה לעדנה. השוטטות הרוחנית, שפוגשת מושגים שונים בעולם הרוח בלי להעמיק בהם, מתרשמת לפעמים שהיהדות היא סוג של מיסטיקה – אך זו טעות גדולה.
ההבדל המהותי בין מיסטיקה ליהדות הוא שהראשונה אינה מתחשבת בממד המוסרי. הנחת המוצא המיסטית היא שיש מסלול קבוע למציאות. כפי שהמדע עוסק בפיענוח הממד המוחש, כך המיסטיקה מתיימרת לפענח את הממד העל-חושי. המדע מגדיר את חוקי הטבע בלי לקבוע אם הם טובים או רעים, וכך גם בעולם המיסטי אין טוב ורע, אלא רק פרטי מידע נסתרים, מעין ספרי קסמים שאפשר ללמוד מהם כיצד לרתום לעזרתנו את הכוחות העל-טבעיים. איננו צריכים לשנות את עצמנו ולהיות טובים יותר, אלא רק לומר את לחש הכשפים הנכון או לחלופין להקשיב לדמויות שיודעות לפענח את גזרת הגורל.
היהדות לעומת זאת טוענת שביכולתנו לשנות את מסלול חיינו על ידי בחירה בטוב (למשל נלמד תורת הסוד) ונשנה את עצמנו. מכוח השינוי בתוכנו ישתנה גם "מזלנו". חכמים אמרו: "בטל רצונך מפני רצונו (של א-לוהים) כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". העולם אינו נשלט בידי כוחות שטניים החורצים את גורלנו לשבט או לחסד, אלא נתון לבחירתנו ואחריותנו. בידי האדם לשנות את מעמדו המוסרי על ידי בחירתו הטובה, ומתוך כך ישתנה אף "גורלו".
אסטרולוגיה
דוגמה קלסית היא האסטרולוגיה. כיום תחזיות ההורוסקופ הן שרלטנות בלבד. הסיבה שגורמת לאנשים לקרוא בשקיקה את התחזית האסטרולוגית היומית היא ניסוחה המעורפל, שמשתמע לפנים רבות. משפט כדוגמת "היום תיפתח לפניכם הזדמנות עסקית אולם היזהרו מהחלטות פזיזות" אפשר להשליך בדיעבד כמעט על כל מאורע סתמי שחווינו במהלך היום. גם קניית מגש פיצה יכולה להיחשב הזדמנות עסקית שנקלענו אליה.
ואולם בדברי חז"ל אכן יש מקורות שמייחסים חשיבות מסוימת לגרמי שמיים; התלמוד במסכת שבת לדוגמה מלמד אותנו כי מי שנולד ב"מזל מאדים" יהיה "שופך דמים". התרגום המודרני הוא שלעיתים יש לאדם נטייה מולדת של אלימות. עם זאת, ממשיכים חז"ל, לאותו אדם תהיה אפשרות הבחירה להיות "טבחא או מוהלא" (שוחט או מוהל); כלומר, תמיד יש בחירה חופשית לתעל את הנטייה המולדת לכיוון חיובי.
איננו בוחרים את המטען הגנטי שאנו נושאים או את המרחב המשפחתי והחברתי שגדלנו בו, אולם תמיד יש לנו יכולת בחירה בתוך גבולות הגזרה. בעת שזוג מתחתן או שתינוק נולד, אנו מאחלים מזל טוב. אין הכוונה שאנו גוזרים – כדוגמת האורקל של אדיפוס או מליפיסנט מהיפהפייה הנרדמת – מה יהיה גורלם של הזוג או התינוק. אנו מבטאים את תפילותינו ותקוותינו שהפוטנציאל הטוב שבמאורע שלפנינו יתממש לטובה, ומי שאחראית לממש זאת היא בחירתם החופשית של בני הזוג או התינוק במהלך חייהם.
סגולות, ברכות וקברי צדיקים
בדרך זו אפשר להבין מושגים ביהדות הנדמים מיסטיים במבט ראשון, כדוגמת סגולות. הכוונה להנהגות מסוימות שמסייעות לאדם להתעלות מבחינה מוסרית, וכך מסוגלות ליצור שינוי גם בעולמו הפיזי. ההנהגות הללו אינן פועלות באופן מאגי, אלא מטרתן להכות גלים – הכרתיים ועל-הכרתיים – ולהשפיע על מעמדו המוסרי של מי שמשתמש בהם. מהסגולות הנפוצות בציבור רבות הן אמונות הבל חסרות בסיס, אולם יש גם כאלו שמוזכרות במקורות חז"ל, ונזכיר כמה מהן.
שינוי שם לאדם הנמצא במצוקה, למשל, אינו מעשה קסם, אלא ביטוי לשינוי אישיותי עמוק. השם מבטא את האישיות הייחודית של האדם, ובעת שהוא משנה אותו (או מוסיף שם) – במקביל לתהליך תשובה – הוא למעשה מצהיר על תהליך התיקון המוסרי שהוא מצוי בו, ומפנים אותו.
דוגמה נוספת היא החלפת מזוזות במקרי אסון: במקרה שבו, למשל, יש בעיות בבית סביב חינוך הילדים, ובבדיקת קלף המזוזה מתברר שהמילים "ולימדתם אותם את בניכם" דהויות – הפגם הוא שיקוף למצב המוסרי העגום במשפחה; לכן הפתרון השורשי, מעבר לחובה ההלכתית של החלפת מזוזה, הוא לשנות את הגישה החינוכית בבית. מסיבה זו הנחת ספר תהלים או תליית הטקסט המכונה ברכת העסק בבית מסחר המרמה את לקוחותיו, מחמיצות את המטרה: צעדים אלה ישפיעו רק בהתאמה לשינוי שיחוללו בעולמם המוסרי של בעלי העסק.
רבים חושבים שתפקידם של צדיקים הוא לפתור מצוקות אנושיות באמצעות לחש קסמים או נתינת קמע, ולכן הפונה אליהם יכול להישאר בעמדה נפשית פסיבית ולהסיר אחריות
גם את מושג הברכות יש להבין בהקשר זה. תלמידי חכמים אינם גוזרים על העתיד אלא מייעצים ומברכים, היינו מרוממים את הפונה אליהם מבחינה רוחנית, ומתוך כך העתיד הולך ומשתנה לטובה (לעיתים באופן מיידי וניכר לעין, ולעיתים לא).
רבים חושבים שתפקידם של צדיקים הוא לפתור מצוקות אנושיות באמצעות לחש קסמים או נתינת קמע, ולכן הפונה אליהם יכול להישאר בעמדה נפשית פסיבית ולהסיר אחריות. זהו השורש לתופעה הנפוצה שבה אנשים מוותרים על טיפול רפואי או מקצועי ותולים תקוותיהם בברכה או בסגולה, טעות חמורה שלעיתים עולה להם בחייהם הפיזיים והנפשיים. תלמידי חכמים אמיתיים מסייעים בקבלת החלטה מתוך התחשבות בגורמי מקצוע ומרוממים את הפונה אליהם באמצעות הנהגה טובה שהוא מקבל עליו. לעיתים הם מעניקים לפונה אליהם חפץ מסוים (כוס משקה שיש לברך עליה, פסוקים כתובים על קלף וכדומה), שנועד לחבר אותו אל העולם הרוחני.
לפי אותו עיקרון, יש מקורות שמדברים בשבח פקידה של קברי צדיקים, אך אין הכוונה שעצם המגע במצבה יביא להצלחה. רוצח שישתטח על קברי צדיקים בתקווה שהדבר יגרום להצלתו משלטונות החוק, עלול למצוא את המשטרה לוכדת אותו דווקא שם. הרעיון הוא שהתפילה במקום תסייע להידבקות באישיותו המוסרית של הצדיק הקבור שם: "והמתפלל על קברי צדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מה' יתברך שייתן עליו רחמים בזכות הצדיקים". גם תליית תמונות של תלמידי חכמים בבית או בחנות אינה פעולה מיסטית, אלא אמורה להעניק השראה לתיקון אישיותי ולהציב מופת לחיקוי וללמידה, "והיו עיניך רואות את מוריך".
סימנים
בנוגע לחיפוש סימנים במציאות, ההדרכה התורנית אינה מתחשבת בהם. אנו מחליטים החלטות מתוך שכל, שיקול דעת, ניסוי וטעייה. נכחתי בחופה שערך אחד מגדולי תלמידי החכמים שבתקופתנו, ובשלב חתימת העדים על הכתובה התייבש העט שהם השתמשו בו. הרב נטל את המיקרופון והכריז באוזני הקהל: "שימו לב, העט של העדים הפסיק לכתוב. יש לנו פה סימן מן השמיים…" הקהל עצר את נשימתו, ליבם של החתן והכלה החסיר פעימה, והרב המשיך: "שצריך להחליף את העט".
אם החלטתם החלטה מושכלת ותורנית להתחתן עם בן זוג מסוים, גם אם תקומו בבוקר החתונה ותמצאו סביבכם שלשה חתולים שחורים, גם אם כוכב אורון נכנס באותו זמן למסלולו של כוכב שבתאי, ואפילו אם בחתונה קיבלתם מכה מהשולחן או שהיין האדום נשפך על שמלת הכלה, אתם תתחתנו בכל זאת, ותהיו מאושרים.
אומנם יש כמה מקומות בתורה ובחז"ל שמהם משמע לכאורה שאפשר להתחשב בסימנים. המקרה הידוע ביותר הוא הסיפור על אליעזר, עבדו של אברהם, שקבע מי תהיה אשתו של יצחק על פי סימן: מי שתגיד לו "שתה וגם גמליך אשקה", היא הכלה המתאימה. דוגמה מאוחרת יותר מופיעה במדרש על מגילת אסתר. שם מתואר מרדכי, בהיותו מצוי במאבק עם המן, פונה לילד בשרירותיות ומבקש ממנו "פסוק לי פסוקך", כלומר שלוף את הפסוק שלמדת היום בכיתה. תשובתו של הילד, "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא", מרגיעה את נפשו של מרדכי.
ברשותי היה שעון יד תקול, והתיישבתי מול המסך מלא ציפייה וסקרנות. הדמות על המסך הכריזה בדרמטיות: "אחת, שתיים, שלוש – פעל!" והשעון החל לפעול לנגד עיניי הנדהמות
ראשית יש לחלק בין המקורות שנאמרו בעידן התנ"ך, שבו הקשר בין העולם הפנימי לעולם ההכרתי היה חזק יותר, ובין ימינו. באותם ימים, כזכור, גם הכריע יוסף על ניהול הכלכלה המצרית בעקבות חלומותיו של פרעה. היום ההדרכה ביהדות היא "חכם עדיף מנביא", והכרעות מתקבלות באמצעות שיקול דעת תורני (ניתוח שכלי של תוכני הנבואה ברוח המסורת המקובלת בעם ישראל), בניסוי וטעייה.
שנית, אמרות כדוגמת "פסוק לי פסוקך", תרגומן לימינו הוא שלעיתים אנו שמחים למצוא התאמה בין מהלך המאורעות ובין החלטתנו. אליעזר חיפש באופן הגיוני אישה גומלת חסדים ליצחק, ומרדכי היה נחוש בהחלטתו המושכלת להילחם בהמן – אלא שהם שאבו עידוד ממקרים שהסתדרו עם שיקול דעתם. אם לדוגמה הכרענו בשכלנו לנסוע לתל אביב, וברגע שעמדו רגלינו בתחנה אכן הופיע קו אוטובוס לשם – נתבטא שקיבלנו למפרע אות מהשמיים שהחלטתנו הייתה נכונה; אולם גם במקרה שההסעה תתעכב משום מה נתמיד בהחלטתנו לנסוע לתל אביב עד שיגיע האוטובוס המיוחל. במקרה זה נוכל להסביר את העיכוב כאירוע שבא לאתגר אותנו.
בשנת 2012 התרחשה תאונה מחרידה שזעזעה את המדינה. בני משפחת אטיאס – הורים ושבעת ילדיהם – חזרו לטבריה מחגיגת הכנסת ספר תורה במגדל העמק. באחת הירידות איבד הרכב את הבלמים והידרדר לוואדי. כל יושבי הרכב נספו בתאונה למעט ילדה אחת, שלמרבה הפלא לא הייתה חגורה בחגורת בטיחות. בבדיקה מדוקדקת שנעשתה לאחר התאונה התברר שהרכב היה תקין והנהיגה הייתה כשורה.
האם יש כאן סימן שהכנסת ספר תורה היא דבר רע? האם עתה נחדל לנסוע לטבריה ונימנע מלחגור חגורת בטיחות או מנסיעה ברכב? התשובה על כל השאלות הללו היא לא. בני משפחת אטיאס זכרם לברכה עשו בדיוק את מה שהיו אמורים לעשות, והקב"ה, בדרכים שאינן מובנות לנו, מקדם את עולמו גם באמצעות אסונות מסוג זה.
גם אם זה נכון
גם אם אכן יש אנשים בעלי כוחות שאי אפשר להסביר אותם באופן רציונלי, עדיין אין אנו מתחשבים בהם בעת קבלת החלטות. במסכת שבת (קנו ע"ב) מתואר כי רבי עקיבא שמע מפי החוזים בכוכבים שבתו תמות ביום חתונתה. בבוקר שלמחרת החתונה אכן נמצא נחש בחריץ הקיר שליד מיטתה, והתברר שהוא כמעט הכיש אותה בלילה, אלא שהיא דחפה את סיכתה בחריץ, וכך הרגה אותו בלי ידיעתה.
שאל אותה רבי עקיבא: האם את יכולה לציין מעשה חשוב שהתגלגל לידייך ביממה האחרונה? התשובה הייתה שבעיצומו של ליל החתונה העניקה הבת את מנת האוכל שלה לעני שעמד בפתח. בעקבות סיפור זה טבע רבי עקיבא את האמרה "צדקה תציל ממוות", כלומר ההתעלות המוסרית של בתו היא ששינתה את "גורלה" ממוות לחיים.
לכאורה צדקו החוזים בכוכבים – אכן היה פוטנציאל של מוות ביום חתונת הבת, והוא כמעט התממש. אם כן, מדוע לא הציע רבי עקיבא לבתו לפני החתונה לנקוט משנה זהירות או ליזום מלכתחילה נתינת צדקה כדי שתינצל? התשובה היא שתפיסה תורנית בריאה מתעלמת מחזיונות מיסטיים, כדברי התלמוד שם: "אין מזל לישראל". התרבות היהודית מודעת לקיומו של "מזל" – כוח פוטנציאלי שאינו מושג בהבנה אנושית – אולם המבט הישראלי אינו מתחשב בו.
איננו בוחרים את המטען הגנטי שאנו נושאים או את המרחב המשפחתי והחברתי שגדלנו בו, אולם תמיד יש לנו יכולת בחירה בתוך גבולות הגזרה
בהיותי ילד צפיתי בתוכנית טלוויזיה שהתארח בה ברנש שהתהדר בכוח המחשבה שלו. הוא אתגר את הצופים בבית להביא שעונים פגומים אל המרקע כדי שיתקן אותם בכוח המחשבה בלבד. ברשותי היה שעון יד תקול, והתיישבתי מול המסך מלא ציפייה וסקרנות. הדמות על המסך הכריזה בדרמטיות: "אחת, שתיים, שלוש – פעל!" והשעון החל לפעול לנגד עיניי הנדהמות. כך אני זוכר בבהירות.
כיצד אפשר להבין את הסיפור הזה? הסבר ראשון אפשרי הוא שבטלטולו של השעון לעבר המסך הפעלתי בלי משים את המנגנון שלו; הסבר שני, סביר יותר, הוא שזיכרוני מתעתע בי (לכולנו יש נטייה לשפץ מאורעות מן העבר לגרסאות פיקנטיות יותר מהעובדות היבשות); אולם גם אם המאורע התרחש כפי שתואר, איננו אמורים להתרגש מזה. מי שמסוגל לתקן שעונים בטלפתיה לא יכריע בשבילנו אם היהדות נכונה או לא או היכן להתגורר. לכל היותר הוא ישכנע אותנו לשכור אותו למופע קוסמות לילדים.
