הרב אברהם יהושע צוקרמן זצ"ל סיפר על גוי שביקש לדבר איתו. הוא חקר דתות ושמע רבות על היהדות, וביקש לשמוע עוד ולהעמיק. הרב קבע איתו שעה, והגוי הקדים מעט – והגיע לבית הרב במהלך שיעור שהתקיים במקום. הוא התיישב בפינה והקשיב, ומבטו הלך ונעשה קודר ככל שהשיעור התקדם.
בסיום השיעור שאל הגוי את הרב: מה שדיברת פה בשיעור – זה דברים שכתובים בתורה שלכם? בוודאי, ענה הרב. הגוי שאל: העברית שלי לא כל כך טובה אז אולי לא הבנתי, אבל היה נראה לי שאתם מדברים על דברים שקשורים לשירותים. אני צודק? כן, ענה הרב צוקרמן. למדנו על הלכות בית הכיסא במשנה ברורה.
הגוי שמע את זה, אמר תודה, הסתובב והלך.
ההלכות שהשאירו את הגוי מחוץ לחדר
לגוים יש עדינות, יש רוחניות. הם שייכים לתפילה ואפילו להקרבת קורבנות, כפי שנאמר: "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". אבל אין להם שייכות לתורה, עד כדי כך שאסור ללמד תורה לגוי. "לא עשה כן לכל גוי – המשפטים בל ידעום".
התורה שלנו מגיעה משמי שמי קדם ויורדת ומתקנת עד פרטי הפרטים של החיים הגופניים. הכללים שלנו נוגעים למאכלות שמותר ושאסור להכניס לפה ולנישואין מותרים ואסורים – על דבר זה נסתתמה עינו של בלעם הרשע ונעשה שתום העין.
הקודש שמתגלה בתוך הבשר
המלחמה הזו הניפה אותנו לגילוי עמוק מאוד, שבו נערים חילונים למהדרין רוצים לא רק לשמוע דרשות ולקרוא דברים יפים – אלא ללכת עם ציצית ולהניח תפילין.
אנחנו רואים נערות שלא חונכו מימיהן לצניעות שרוצות ללכת עם חצאיות ארוכות לפחות פעם בשבוע, ומסעדות ברחבי גוש דן שזורקות את השיקוצים והופכות לכשרות, מי בעקבות התעוררות פנימית ומי בעקבות הביקוש הגדל לאוכל כשר.
הקודש שמתגלה מעומק הנשמה שלנו דורש לא רק רוח, אלא תיקון הכל. כל המעשים, כל המאכלים, כל הבשר.
שבת שלום ומבורך!
