התעקשות על זהות יהודית גם בתנאים הקשים ביותר: מירב ברגר, אמה של אגם שנחטפה לעזה, שיתפה בפרטים מרגשים על האופן שבו בתה בחרה לציין את חג הפסח בתוך שבי חמאס. במהלך אירוע זום של ארגון "צו החיים" שהנחה עומרי פלד, סיפרה האם כיצד אגם סירבה לאכול חמץ והציבה גבולות ברורים מול שוביה.
לדברי האם, אגם עקבה אחרי הזמנים באמצעות רדיו שהיה במקום וידעה בדיוק מתי חל החג. למרות שהמזון העיקרי שסופק להן היה פיתות, היא הודיעה לשובים שהיא לא אוכלת חמץ. "היא אמרה להם בחצי ערבית ובחצי פנטומימה: 'אתם חטפתם אותי, עכשיו תתמודדו עם מי שאני. אני יהודייה'", שיתפה מירב. אחרי בקשות חוזרות ונשנות, השובים נענו והביאו לה קמח תירס כדי שתוכל להימנע מחמץ.
סדר פסח מאולתר בלב עזה
אגם לא הסתפקה רק בהימנעות מחמץ, ויחד עם לירי אלבג שנחטפה איתה, הן ניסו לייצר אווירת חג בתוך התנאים הבלתי אפשריים. "הן ביקשו יותר ירקות", סיפרה האם, "לקחו בצל, מילאו באורז, ועשו ממולאים, סוג של ארוחת חג". הן אפילו מצאו תחליף לחרוסת המסורתית בדמות תמרים שהיו במקום, וניסו לשחזר את הטקס המוכר מהבית.
מכיוון שלא היה להן ספר הגדה, השתיים לא ויתרו על קיום המצווה מהזיכרון. הן ציירו את ההגדה על דפים לפי מה שזכרו מהבית וכך ציינו את החג. מירב ציינה כי באותה תקופה הבנות הוחזקו בבתים ולא במנהרות, מה שאפשר להן נגישות מסוימת למצרכים בסיסיים. "זאת הייתה תקופה שהיה קצת יותר שפע, במירכאות", אמרה האם, מה שאיפשר לאגם להתעקש על עקרונותיה לאורך כל ימי החג.
כוח של חיים ומשמעות
הדברים נאמרו במסגרת מיזם "צו החיים", יוזמה של משפחות שכולות ונפגעי טרור שבוחרים להפוך את הכאב האישי למנוע של חיבור וחיזוק הזהות היהודית. המיזם פועל להנצחת הנופלים דרך ערכים של אחריות הדדית ואהבת ישראל, ומארגן מפגשים שנועדו לתת כוח לציבור הרחב דרך סיפורי גבורה ואמונה.
מירב חתמה את דבריה בתחושת הגאווה על העמידה האיתנה של בתה: "הן לא ויתרו". הסיפור של אגם ולירי מהווה עדות נוספת לרוח היהודית שלא נשברת גם במקומות האפלים ביותר, ולצורך הלאומי להמשיך ולפעול להשבתם של כל החטופים הביתה.
