במלחמה הזו זכיתי לפגוש דרך המסכים ילדי מסכים. הם קמים מדי בוקר לזום, ומדי פעם מחליט בית הספר להעלות לזום את הרבנית ימימה. הם דתיים ושאינם דתיים, תלמידי תיכון ותלמידי יסודי, וכולם ראויים להצדעה אין-סופית.
השבוע, בזום לכיתות ז'–י"ב, סיפרתי להם שיש לי בן בכיתה ז' שנראה שעבר טלטלות בסדר גודל היסטורי: בכיתה א' וב' הוא היה בעיקר בבית בגלל הקורונה, אחרי הפוגה הגיע 7 באוקטובר, ואז המלחמה, ואז עם כלביא, ואז שאגת הארי, חד גדיא חד גדיא. והגדי הזה, הקטן, מוכיח לכולנו שהוא בעל כוחות מעוררי השתאות. הוא עובר את החתול ואת הכלב ואת המקל ואת האש ואת המים ואת השור, חד גדיא חד גדיא.
"בן": השורשים שמעניקים לנו כוח מול הרוע
"מאין הכוחות שלכם?" שאלתי אותם.
התשובות שלהם היו בדיוק ההגדרה של המושג הנפלא 'בן חורין'. בן הוא המקום שבאו ממנו: המקום המיידי שהוא המשפחה הקרובה, אבל גם ההיסטוריה של אבות ואימהות ששהו במצרים ללא חופש, עבדים, ודווקא שם גילו את החירות. ממש כמו החטופים בעזה: שגב כלפון סיפר שהראו לו בשידור לחינוך אסלאמיסטי את הסדרה 'סיידנא יוסוף', ושם הוא נחשף לראשונה לסיפור יוסף הצדיק, שעבר את זה לפניו. זה נסך בו אין-סוף כוחות. "להשפלה נדרשים שניים", כתבה ביומנה אתי הילסום לפני שנרצחה בשואה, "משפיל ומושפל. ברגע שאין מושפל, נשאר רק המשפיל, וההשפלה איננה".
"יש בכם DNA של בנים למי שיודעים שהרוע חיצוני להם", אמרתי לתיכוניסטים הצעירים. "גם אם פגש בכם רוע, יש בכם הכוח לזכור שאתם טובים!" הגדי של חד גדיא שורד בגלל "דזבין אבא". מישהו שאוהב אותו מאוד והשקיע בו את מיטב כוחותיו זורם בדמו ושומר עליו.
"חורין": להעז לחלום על העתיד למרות הכל
חורין הוא העתיד. חור ההצצה שמאפשר לנו לקוות אל מה שטרם קרה. הוא החלום והתקווה של הגדי שחולם על המופע הגדול שבו יבוא הקב"ה "ושחט למלאך המוות דשחט לשוחט". "כשיש לך מה שתחיה בשבילו, תוכל לעמוד בפני כל איך", אמרו שוב ושוב לעצמם שבויי עזה.
"אתם חייבים שיהיה לכם חלום!" אמרתי לילדי המסכים. "אל תיתנו לרשתות לגרור אתכם אל חלומות לא-לכם! הקב"ה הביא אתכם לעולם בשביל להגשים את החלום שהוא רק שלכם!"
אם כך, הבן הוא הכוח שזורם בנו מהעבר, והחורין הוא החלום על העתיד, חרך ההצצה אל החלום. ומה בהווה?!
סדר בתוך אי-סדר: שלושת המפתחות להתמודדות בהווה
בין מה שהיה למה שיהיה עומד היום הזה, והוא מחייב אותנו לסדר בתוך כל האי-סדר. מהו סדר היום הזה?
א. היום הזה חייב נתינה! בשבי סיפרו החטופים איך חלקו את לחם העוני שלהם עם מי שלא היה לו, והמעשה הזה נתן בהם חירות מופלאה! כמה חסד אפשר לגמול בבית בימים האלה! קומו מהמסך – ותעשו! ב. היום הזה חייב שתראו בו נקודה טובה! כך "היוצא בימי ניסן ורואה עצי פרי בלבלובן יברך: שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם". היום הזה מלא ביופי, יופי טבעי ויופי אנושי. האם תקדישו רגע ליהנות ממנו? כדי לזכות לזה צריך "לצאת בימי ניסן", לצאת מהמסך לכמה רגעים. החטופות סיפרו לי שכשהובילו אותן ממקום למקום בהזדמנות הנדירה שיצאו בה מהמנהרה הן אמרו זו לזו: "אנחנו הולכות לקטוף עכשיו כמה שיותר שמיים!"
ג. וסדר היום החשוב ביותר: הסידור. האם התפללתם היום? רק התפילה מזכירה לנו שהסדר, כפי שהעולם מדבר עליו, אינו הסדר הא-לוהי. וכך מלמד הרב יונתן אייבשיץ: ב'חד גדיא' הגדי הוא הטוב, והחתול – הרע. ולפיכך הכלב שאוכל אותו הוא הטוב, והמקל הוא רע, והאש ששורפת את המקל הרע טובה, והמים – רעים, והשור טוב, והשוחט רע, ומלאך המוות טוב. ומה עכשיו? לפי הסדר היינו צריכים להביט בכל השושלת הזו ולחשוב שא-לוהים לא-טוב חלילה! דווקא כאן תזכיר לנו התפילה את הטוויסט בעלילה: כשהכול נראה כאילו הוא מוביל לרע, יבוא הקב"ה ויכתיב את הסדר העולמי.
אתם חד-פעמיים: המסר לגדיים של הדור הזה
לכן תביטו במסך הזה, זה שמראה את ההיסטוריה, זה שלא גונב לכם את החלומות שלכם, זה שלא מסיח אתכם מיפי העולם ומטובו. אנחנו זקוקים לכם, גדיים, אתם חד-פעמיים! חד גדיא, חד גדיא.
