בסוף פרשת שמות אנו רואים את ההתפתחות של תהליך גאולת מצרים. משה מגיע אל העם ומבשר להם על גאולתם, פרעה כתגובת נגד מכביד את עולו, ועם ישראל נאנק בקשיי העבודה. בתחילת פרשת וארא הקב"ה כביכול עוצר לרגע מכל מהלך הגאולה ונותן למשה רבנו שיעור עמוק בסוד שמותיו הקדושים. הקב"ה מלמד את משה שהוא התגלה אל האבות בשם א־ל שד־י, ולא נודע להם בשם הוי"ה. לעומת זאת לבני ישראל הוא עתיד להתגלות בשם הוי"ה, שמו הגדול והקדוש.
במבט שטחי לא מובן מהי המשמעות של פרשה זו, ומדוע צריך להזכירה בתוך כל מאורעות הגאולה. אולם הבנת המשמעות העמוקה של שמות ה' מלמדת אותנו שפרשה זו היא הלב והשורש לכל תהליך גאולת מצרים.
יש לדעת ששמות ה' הם דרכי ההתגלות שלו בעולם. במשל מגושם נוכל לומר שהשמות הם כמו תארים שונים, כדרך בעלי מלאכה – נגר, חנווני וכיוצא בזה, כל שם מבטא מקצוע ופעילות שונה. כך שמותיו של הקב"ה מבטאים פעולות שונות של הקב"ה ודרכים שונות של האופן בשו הוא מתגלה בעולם.
במובן זה שם א־ל שד־י מורה על דרך אחת של התגלות הבורא, ואילו שם הוי"ה מבטא התגלות נוספת, עליונה יותר, של מלך מלכי המלכים. השיעור העמוק שהקב"ה מלמד את משה נועד ללמד אותו את היסוד והשורש לכל מאורעות שעבוד מצרים והגאולה, ואת התכלית שתופיע בשלמות הגאולה ממצרים. הקב"ה מסבב את כל המאורעות הללו כדי להתגלות בגילוי עמוק ופנימי מאוד, הרמוז בשם הוי"ה ברוך הוא, שהוא גילוי עליון לאין ערוך מההתגלות בשם א־ל שד־י.
כדי שנוכל להבין כל זאת יש לנו להעמיק ולהרחיב בתכלית יציאת מצרים. במבט פשוט נראה שהתכלית העיקרית של יציאת מצרים היא שעם ישראל יֵצֵא לחירות עולם. כך, עם ישראל נמצא תחת שעבוד מצרים, סובל ונאנק, והקב"ה שומע צעקתם וזוכר את בריתו, ובא באותות ובמופתים להוציאם מצרה זו לחירות עולם. במובן זה גם התגלות ה' במצרים היא למעשה אמצעי בשביל התכלית, שהיא עצם יציאת ישראל ממצרים. משל ליחידה מובחרת שחודרת לעומק האויב כדי לשחרר משם אסירים. שבוודאי התכלית היא שחרור האסירים, ופעילות היחידה היא אמצעי בלבד. ואף שאגב הדברים התגלו הכישרונות המיוחדים של היחידה, זו לא הייתה מטרת המבצע. כך כל האותות והמופתים, הזרוע הנטויה והיד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, התגלו כבדרך אגב, מחמת הצורך להוציא את ישראל ממצרים. אך כל אלו לא היו תכלית אלא אמצעי. יתר על כן, לפי מבט זה, גם ההתוודעות עם הקב"ה והקשר שנוצר עימו נעשתה כביכול כבדרך אגב, כאמצעי בשביל המטרה. היות שהוצרכו ישראל לצאת ממצרים, נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. והרי הרווחנו כבדרך אגב גם לדעת את הקב"ה ואת שמו ולהשיג את כבודו.
אולם באמת ודאי שלא כך הם הדברים. התכלית העליונה ביותר של יציאת מצרים היא ידיעת ה' ועצם הדבקות בו יתברך, אשר לקחנו להיות לו לעם והוא לנו לא-לוהים, והתגלה לנו, עד שידענו את שמו והשגנו את גדולתו ורוממותו, אשר אין עוד מלבדו. ואין כוונתנו רק לומר שידיעת ה' חשובה יותר מהחירות שלנו, ולכן אנו אומרים שזוהי התכלית האמיתית. משל לאדם שהלך לעבוד במדינת הים, וכשהיה שם מצא את בת זוגו והתחתן איתה, שאז הוא מכריז ואומר שהרווח העיקרי מנסיעתו הייתה חתונתו ולא העבודה. אלא ברצוננו לומר שבאמת כל סיבוב הירידה למצרים היה מכוון מראש מקדם, כדי שיהיו ישראל תחת עול מצרים, והקב"ה יתגלה עליהם ברוממותו, ובכך יכירו וידעו את שמו וידבקו בו בדבקות עולם.
הווה אומר – כל המציאות הזו של שעבוד ישראל במצרים הייתה התשתית שאפשרה את ההתגלות המופלאה של הקב"ה ואת ההתייחדות שלנו להיות לו לעם. משל לבסיס אימונים שמניחים בו מכשולים רבים כדי שהחיילים המובחרים יגלו בכך את היכולות המיוחדות שלהם. כל מרחב המציאות הזו של מצרים היה הכלי בשביל שיתגלה דרכו האור העליון, שהוא פלאות גדולת מלך מלכי המלכים.
למטרה עליונה סובב כל עניין הירידה למצרים והשעבוד, כדי שדרך תהליך היציאה נכיר את הקב"ה ונדע שמו ונדבק בו לעולמי עולמים. זהו העניין שיציאת מצרים נעשתה אבן יסוד האמונה בה', כי בתקופה פלאית זו קרע הקב"ה את השמיים ואת מערכות הטבע והתגלה עלינו ברוממותו, וחקק בעומק הווייתנו את האמונה בדבר מציאותו והשגחתו ויכולתו ואהבתו וייחודו עימנו.
לאור הדברים הללו נוכל לומר שהבריח התיכון של יציאת מצרים הוא הופעת ה' על עם ישראל. כי הוא יתברך שמו, שאין לו קץ וסוף ואי אפשר להשיגו ולדעת אותו במאומה, מדבר אלינו דרך המציאות, שהיא מערכת ההתגלות שלו אלינו. כך, הא-לוהות העליונה, שאין לה סוף וקץ ואין שום מחשבה תופסת בה מאומה, יורדת היא אלינו ומתגלה עלינו דרך המציאות הן בעצם בריאתה והעמדתה, והן בהנהגתה והכוונתה. ודרך ההתבוננות במציאות אנו מכירים אותו יתברך שמו, את גדולתו ושלמותו העצומה הבלתי בעלת תכלית, וכן את אהבתו אלינו ואת רצונו בנו, והשגחתו עלינו והתייחדותו עימנו.
ההתרחשויות במצרים הן השפה שדרכה הקב"ה מדבר איתנו, כי זה יסוד גדול, שה' הוא המנהיג אותנו, ולכן כל המאורעות שקורים לנו הם דרכים שבהן הקב"ה מדבר איתנו, מורה לנו את רצונו ומכוון אותנו לדייק את מעשינו ודרכנו.
וביציאת מצרים גילה לנו הקב"ה את שמו הגדול והקדוש, שם הוי"ה ברוך הוא, שממנו נעשים הניסים המופלאים, והוא מבטא את עומק עומקי הדבקות והקשר עימו יתברך, קשר עצמי ושלם שנתייחד בו ישראל עם קרובו, לדבוק בה' יתברך ממש, באהבה רבה.
יהי רצון שכימי צאתנו ממצרים יראנו ה' נפלאות, ויגאלנו גאולה שלמה בהופעת שמו הגדול עלינו בבניין בית מקדשנו במהרה, אמן ואמן.
