המונים פוקדים את קברו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בהר הזיתים, בציון 91 שנים ליום פטירתו שחל ביום ראשון (ג' אלול). במהלך היום צפויים רבים להמשיך ולהגיע לציונו של הרב, להתפלל, להדליק נר ולעלות את זכרו של מי שנחשב לאחד מאבות הציונות הדתית ולרב האשכנזי הראשון של ארץ ישראל.

הרב קוק, שחי בין השנים 1865 ל-1935, היה פוסק, הוגה דעות ומקובל פורץ דרך. הוא היה שונה בנוף הרבני באותן שנים. בזמן שאחרים בגלות ובירושלים הסתגרו בין החומות, הרב קוק ירד ישר לשטח. הוא זיהה את המפעל הציוני ואת בניין הארץ לא רק כפתרון לבעיית היהודים, אלא כחלק עמוק מתהליך של "אתחלתא דגאולה".

הגישה הבלתי מתפשרת של הרב לחלוצי הציונות באותם ימים הביאה עליו אש צולבת מצד חוגים חרדים קיצוניים, שלא הבינו איך רב בסדר גודל כזה מחבק "מחללי שבת". הרב הסביר להם את העומק של התהליך ואמר: "כשבנו את קודש הקודשים בבית המקדש, עשו זאת פועלים בבגדי עבודה אשר השתמשו בכלים גסים עד כדי כך בזמן שהיה אפשר לחשוב שזה אתר בנייה לכל דבר – ורק כשהשלימו את המלאכה, המקום התקדש".

צילום: יהודה אהרוני

הישן יתחדש והחדש יתקדש

בניגוד מוחלט לתפיסת "חדש אסור מן התורה" שטבע החת"ם סופר כדי להסתגר מאחורי חומות מול איומי המודרנה, הרב קוק סירב לעבור למגננה. הוא הציב אלטרנטיבה מהפכנית שטבועה במשפט אחד: "הישן יתחדש והחדש יתקדש". במקום לברוח מהתנועה הציונית ומהקדמה, הוא קרא לקחת את הכלים של העולם החדש ולצקת לתוכם קדושה עתיקה. הרב לא חיפש יהדות שורדת של גלות, אלא שאף ליהדות מנהיגה, אמיצה וריבונית הצומחת מתוך אדמת ארץ ישראל.

מבית המדרש אל שדה הקרב

החזון הנועז הזה הצמיח את תפיסת "תורה ועבודה" ואת הציבור הדתי-לאומי של ימינו, ציבור שחי את השילוב הבלתי מתפשר בין ספרא לסייפא. ממשיכי דרכו של הרב קוק הם אלו שיוצאים מספסלי בית המדרש היישר אל שדה הקרב ולחזית העשייה הציבורית.

במלחמה האחרונה, המורשת הזו נכתבה בדם, כאשר רבים כל כך מבניה של הציונות הדתית נפלו בקרבות ההגנה על המולדת. במותם ובחייהם, הם ההוכחה החיה והכואבת ביותר לצוואת הרב קוק – חיבור מוחלט בין לימוד תורה, אהבת העם ומסירות נפש למען ארץ ישראל.