בעקבות כתבה על גיוס נשים דתיות לצבא, שלח יו"ר ארגון 'בוחרים במשפחה', מיכאל פואה, מכתב לראש מכללת לינדנבאום, הרב טהרלב, ובו שורה של שאלות הנוגעות לעידוד בנות לשירות קרבי ולמידע המוצג להן בטרם קבלת ההחלטה. במכתב, שנשלח לפני מספר שבועות ועד כה לא קיבל מענה, מעלה פואה שורה של שאלות שעלו מתוך הכתבה ועל הבעיות שנוצרות לחיילות. בסוף מכתבו מבקש פואה מהרב טהרלב להיפגש עם הרב ועם בנות המדרשה במטרה ללבן ביחד סוגיות אלו.
"צפיתי בכתבה המרשימה על מכללת לינדנבאום שאתה עומד בראשה, ועל הבנות הנפלאות המבקשות לתרום לעם ישראל מתוך מסירות ואידיאליזם", כותב פואה במכתבו לרב טהרלב. לדבריו, "הדברים עוררו בי הערכה רבה לרצון הנתינה והשליחות שאתה ובנות המדרשה מובילים. יחד עם זאת, כמי שעוסק בנושא זה שנים רבות, ברצוני לשאול האם במסגרת הפתיחות והאחריות החינוכית שאתם מבקשים להוביל, נחשפות הבנות גם לקולות המציגים תמונה מורכבת יותר ביחס לשירות נשים ביחידות לוחמות".
פציעות קשות והורדת רף האימונים
בהמשך מכתבו מעלה פואה מספר שאלות בפני הרב טהרלב. "צה"ל נמנע מלהתפרסם לציבור נתונים מהותיים הנוגעים לגיוס לוחמות ולשירותן. עם זאת, ידוע כי שיעור הפגיעות הפיזיות בקרב נשים באימונים קרביים גבוה משמעותית מזה של גברים, ובכלל זה פגיעות המאפיינות נשים דווקא. עו"ד אלדד פלד, המלווה לאורך השנים מאות מקרים של חיילות שנפגעו במהלך שירותן, מעיד על תופעה רחבה ומדאיגה של פציעות ולעיתים גם של הסרת אחריות מצד המערכת. האם נשקלת האפשרות לחשוף את הבנות גם לעדויות מסוג זה, כדי שיוכלו לקבל החלטה מתוך היכרות מלאה עם המציאות?"
"לאחר שנחשפה הורדת רף הכשירות באימוני לוחמות, בין היתר באמצעות התאמות שונות במסלולי ההכשרה, החל הצבא במדיניות רחבה יותר של התאמת האימונים למתאמנות. ייתכן שיש בכך יתרון מסוים בצמצום פציעות באימונים, אולם עולה גם שאלה מקצועית: האם התאמות אלו אינן פוגעות לבסוף בכשירות המבצעית הנדרשת בשדה הקרב? נדמה כי שילוב נשים ביחידות לוחמות נבחן פעמים רבות בעיקר דרך ערך השוויון והמימוש העצמי, ופחות דרך שאלת התוצאה המבצעית ארוכת הטווח. האם אין מקום לבחון בכנות גם את המחירים האפשריים של התהליך, הן עבור הבנות עצמן והן עבור כשירות הצבא?" מוסיף ושואל פואה.
מה באמת השתנה בתוך הטנק?
לדבריו, "בראיון סיפרת שכשריונר היה ברור לך שאין מקום לשירות משותף של גברים ונשים בתוך טנק. כשריונר לשעבר חשתי הזדהות עם קביעה זו. הוספת שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר משהו השתנה. אשמח להבין מהו אותו שינוי. האם המתחים המובנים בין גברים לנשים בגילאים הללו נעלמו? האם הפערים הפיזיים המובנים השתנו? האם המציאות המבצעית של לינה משותפת, שמירה על פרטיות והיגיינה בתוך רק"ם אינה מציבה אתגרים מהותיים שראוי להימנע מהם מלכתחילה?"
"אתה מתאר בגאווה את המסלול הנפרד שבו משתלבות חלק מן הבנות, ובצדק. יחד עם זאת, בפועל רבות מן הלוחמות משרתות במסגרות מעורבות, ואף נדרשות לחתום על מסמך 'דין אישה כדין גבר', שמשמעותו ויתור על אפשרות לערער בעתיד על שיבוץ או תנאי שירות. נוסף על כך, קיימות שאלות משמעותיות ביחס להשפעות ארוכות הטווח של שירות קרבי על בריאותן של נשים ועל הקמת משפחה בעתיד. מחקרים שנעשו בעולם מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של פגיעות מסוימות בקרב נשים בשירות קרבי, ובכללן צניחות רחם, פגיעות באגן ודלקות בדרכי השתן. למרות זאת, צה"ל נמנע עד היום מלבצע מחקר מקיף ושקוף בנושא. האם סוגיות אלו מוצגות לבנות כחלק מהאחריות החינוכית והערכית כלפיהן?" הוא ממשיך ושואל.
לבחון באומץ את המוסכמות
עוד הוא כותב: "סוגיה נוספת נוגעת לבניין הכוח של צה"ל לאורך זמן. בעקבות שילוב נשים בחילות מסוימים נוצרו, לפי פרסומים שונים, קשיים בהיקף כוח האדם הזמין לשירות מילואים ממושך. גם כאן צה"ל מסרב לחשוף נתונים מלאים לציבור, ובימים אלו אף מתנהל הליך משפטי בנושא. כל אלו מעלים שאלות כבדות משקל: האם הבנות המבקשות לתרום לעם ישראל נחשפות גם למחירים האפשריים של המהלך? האם ייתכן שחלק מן התהליכים מונעים בראש ובראשונה משיקולים אידיאולוגיים, ולא רק משיקולי ביטחון ומקצועיות?"
"אירועי שמחת תורה לימדו את כולנו עד כמה חובה לבחון לעומק תפיסות ומוסכמות, גם כאשר הן זוכות לגיבוי מערכתי ותקשורתי רחב. האחריות שלנו כאנשי חינוך וכאנשי ציבור היא לא רק להתכוון לטוב, אלא גם לבחון באומץ האם הדרך אכן מובילה לטוב. אשמח מאוד להיפגש עמך ועם בנות המדרשה, מתוך שיח מכבד ופתוח, ולהציג בפירוט את הסוגיות שהעליתי במכתבי זה", חותם פואה את מכתבו לרב טהרלב.
