על פי הדוח, השכר החודשי הממוצע לשכיר עמד בחציון הראשון של השנה על 15,098 שקלים, עליה ריאלית צנועה של כ-0.7% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. רוב השכירים בישראל משתכרים פחות מכך, כאשר השכר החציוני – זה שמחלק את העובדים בדיוק לחצי – עומד על 10,586 שקלים בלבד.
תהום פעורה בין המינים
הנתון המטריד ביותר בדוח נוגע לפער המגדרי. גבר בישראל מרוויח בממוצע 18,441 שקלים בחודש, לעומת אישה שמרוויחה 11,940 שקלים בלבד. המשמעות היא שהשכר של הגברים גבוה ב-54% מזה של הנשים.
הדוח מסביר כי נשים מרוכזות יותר בתחתית סולם השכר, בעוד שבעשירונים העליונים (7-10) יש רוב גברי ברור. בעשירון העליון הפער הזה צומח לממדים עצומים של 166% לטובת הגברים. נתון מעניין נוסף מראה שדווקא הנשים הן אלו שנוטות יותר להחזיק ביותר ממשרה אחת כדי לסגור את החודש.
מפת העושר והעוני של ישראל
כשבוחנים את הנתונים לפי ערים, הפערים החברתיים בישראל נחשפים במלוא עוצמתם. בראש טבלת השכר מככבות ערי המרכז והשרון: הרצליה מובילה עם שכר ממוצע של כ-23 אלף שקלים, ואחריה רעננה, מודיעין-מכבים-רעות ותל אביב.
לעומת זאת, בתחתית הרשימה נמצאות הערים החרדיות והערביות. העיר עם השכר הממוצע הנמוך ביותר היא מודיעין עילית (8,161 שקלים), כשמעליה נמצאות רהט, בני ברק ונצרת. הנתונים מצביעים שוב על המתאם הישיר בין המגזר ומקום המגורים לבין כושר ההשתכרות.
הייטק מול אירוח
בחלוקה לפי ענפים, אין הפתעות גדולות: עובדי חברות החשמל והמידע והתקשורת (הייטק) ממשיכים להוביל את הטבלה עם שכר ממוצע של כ-30 אלף שקלים ומעלה. בצד השני של הסקאלה נמצאים עובדי ענף האירוח והאוכל, המרוויחים בממוצע כ-6,306 שקלים בלבד – כמחצית מהשכר הממוצע במשק.
חשוב לדעת שרוב המעסיקים בישראל הם עסקים קטנים. כ-73% מהעסקים מעסיקים עד חמישה עובדים בלבד, נתון שמזכיר שמאחורי המספרים הגדולים עומדים בעלי עסקים קטנים שנלחמים יום-יום על הפרנסה.
