בניגוד לתחקירים עיתונאיים סטנדרטיים העוסקים בשחיתות או במחדלים, הסיפור שנחשף השבוע בסדרת הדוקו החדשה בערוץ 14 (בתמיכת קרן קולנוע שומרון) הוא לא רק סיפור ביטחוני ולאומי אלא גם טרגדיה אנושית מתמשכת המשלבת ניצול ציני של מצוקות אישיות, הונאה מתוחכמת בחסות ערכים ליברליים ועיוורון ממסדי שאנחנו איננו מצליחים להתנער ממנו.

במרכז התחקיר עומד מרכז דאר א-סלאם בוואדי עארה. כלפי חוץ המקום הציג את עצמו כנווה מדבר של שלום, אחווה ודיאלוג בין-דתי. המצג היה כה משכנע עד כי המקום זכה להכרה ממסדית ואירח קבוצות תיירים, חיילים, ומעל הכול סיורים של מוסדות חינוך. אלא שמתחת לפני השטח התגלתה מציאות הפוכה לחלוטין: מערכת משומנת של דעווה (השתלטות בדרכי נועם), הממומנת על ידי ארגוני טרור ובהם חמאס, שמטרתה אחת: ציד נפשות. איתור צעירים וצעירות יהודים והעברתם על דתם.

הסוכן הכפול שחזר בתשובה

עלילת הסרט, שעולה על כל תסריט דמיוני, מגוללת את סיפורו האמיתי של א' (המכנה עצמו בסדרה "אשרף מרוואן"), יהודי ישראלי ממשפחה ליכודניקית מעפולה, שבשל משבר אישי וחיפוש רוחני התאסלם ונשאב אל המרכז בוואדי עארה ואף היה לשיח' ומטיף בולט בארגון. הוא נישא למוסלמית והקים משפחה בכפר.

נקודת המפנה הייתה כאשר התחיל א' להבין לאן נפל. הוא יצר קשר עם בנצי גופשטיין, וזה הפנה אותו לאלחנן גרונר, תחקירן 'הקול היהודי'. תקופה ארוכה שימש א' חפרפרת בלב הארגון. הוא העביר לגרונר חומרים מהמרכז החושפים את הקשרים הכלכליים לחמאס, את השיטות לאסלום יהודיות ואת הקשרים לגורמי ג'יהאד עולמי.

הדרמה הגיעה לשיאה כאשר נשלח א' לקורס הכשרה בטורקייה, ושם הוא פגש את גדולי המסיתים בעולם המוסלמי והבין שהארגון שהוא חבר בו הוא חלק מתשתית טרור על מלא. ההבנה הזו הובילה אותו להחלטה להימלט. החילוץ הדרמטי, שמתואר בסדרה, הותיר מאחוריו שובל של הרס אישי. א' נאלץ להותיר את ילדיו מאחור ויצא חסר כול למסע שיקום פיזי ורוחני.

"אנחנו לא מנהלים את העולם" 

כדי לטעום מעט מהתהליך שעבר בדרך לפרויקט התיעודי הזה, שנמשך כחמש שנים, שוחחנו עם יוצר הסדרה, הבמאי אברהם שפירא. שפירא וגרונר ליוו את א' מרגע החשיפה ועד לניסיונות השיקום והיו לחלק בלתי נפרד מהסיפור.

מה השאיר אותך בהרפתקה הזאת חמש שנים? אתה לא רק מתעד מהצד, אתה ממש בתוך האירוע.

"הרבה היבטים משכו אותי. יש כמובן הסיפור עצמו, סוכן שעובד בפנים, החשיפה של המקום, התעלומה והשקר שצריך לגלות. אבל גם מבחינה אישית זה מאוד סחף, פתאום אני ואלחנן היינו היחידים שבקשר עם בן אדם שנמצא במציאות מטורפת, וגם אחרי זה בשיקום ובהמשך הסיפור לאורך השנים. פשוט נשאבתי לסיפור שהוא גדול בכמה מידות, אבל אתה היחיד שנמצא בו, אז אתה עושה מה שאפשר".

עלילת הסרט, שעולה על כל תסריט דמיוני, מגוללת את סיפורו האמיתי של א' (המכנה עצמו בסדרה "אשרף מרוואן"), יהודי ישראלי ממשפחה ליכודניקית מעפולה, שבשל משבר אישי וחיפוש רוחני התאסלם

כשזדונות נהפכים לזכויות 

מבחינת שפירא נקודת המפגש הראשונה נותרה זאת שהותירה עליו רושם יותר מכל ההרפתקאות והחילוצים שהוא עתיד לעבור בשנים הבאות: "זה היה רגע כזה של שנייה לפני שקיעה, והוא הגיע חבוש בכיפה המוסלמית וביקש שנביא לו תפילין. הבאנו איתנו עוד איזה בחור שניגן. וזה היה רגע… לראות אותו ככה עם הכיפה המוסלמית מניח תפילין. זה היה חיבור לא רק של תחקיר ואנשים רעים, אלא גם איזה תהליך נפשי שלו של חזרה. זה היה רגע חזק מאוד, ודרכו התעוררנו לתוך זה.

"רגע נוסף היה הפגישה אצל בנצי גופשטיין. לראות את האנשים שעוסקים בתחום הזה, שיש להם הכלים והניסיון, פוגשים את הסיפורים הבלתי ייאמנו האלה. לראות איך מכניסים את זה לכלים פרקטיים, לאן הבן אדם הולך, איך הוא מסתדר, איך הוא שורד נפשית. זו מעטפת של חשיבה על כל פרט בחיים של היהודי שמולך".

בין השורות עולה דמות מורכבת. א' הוא לא רק קורבן, הוא היה שם בעל תפקיד פעיל. הוא אסלם אנשים אחרים. איך אתם מחזיקים את זה עם כל האמפתיה? 

"נכון. אבל אנחנו לא מנהלים את העולם ולא יכולים להחליף את הקב"ה. שום סיפור פה הוא לא פשוט, וזה לא נגמר ב'הם חיו באושר ועושר'. בן אדם לא יוצא מכפר סובל מבעיית זהות חמורה כל כך, והכול פשוט מסתדר. הוא היה סוג של מודל שם. הוא בא לשם ממקום של חיפוש רוחני, של 'שלום ואהבה', וזה דיבר אליו ברמה התאולוגית. הם הסתירו טוב מאוד את החלקים הלא-יפים – הקשרים לטרור, לחמאס, לדאעש. לכן מהרגע שהוא נתפס הוא נהיה שגריר שלהם. הוא הלך להרצאות, שכנע אחרים להתאסלם. הוא נפל להם לידיים כמו דג שמן – ישראלי, חכם, מכיר את המנטליות. 

"אבל דווקא בגלל שהוא נכנס עמוק כל כך ועשה דברים לא טובים, משם הוא היה יכול לזכות שזדונות יהפכו לזכויות. עם הזמן הוא השתמש בכוח הזה, ובזכותו יהודים שהתאסלמו חזרו הביתה".

לא היה רגע שחשדתם שהוא עובד עליכם? שזו מלכודת?

"היה חשד, בטח. אתה לא יודע בהתחלה לאן אתה נכנס. אבל אנחנו מאוד התמסרנו לקשר הזה באמונה ובתמימות וגילינו יהודי שעבר הרבה וברגע הזה רצה מאוד לתקן. לא שלא היינו זהירים, אבל בקשר ובמפגש היינו שם בשבילו. לא שכנענו אותו לעשות כלום, אבל כשהוא בחר היינו שם לתמוך".

"לראות אותו ככה עם הכיפה המוסלמית מניח תפילין. זה היה חיבור לא רק של תחקיר ואנשים רעים, אלא גם איזה תהליך נפשי שלו של חזרה"

הפנים המחייכות של הטרור 

אחת הנקודות הקשות להבנה בסיפורים מהסוג הזה היא החשיבה האסלאמית שנעה בין רצון להשמיד ובין ניסיון לאסלאם ולהשפיע תאולוגית על המציאות. מה גורם לארגוני טרור רצחניים להשקיע גם במקומות מהסוג הזה?

"הנקודה היא שיש להם מטרה סופית שכל העולם יהיה מוסלמי", מסביר שפירא את נקודת המבט שלו. "אם זה הולך בטוב, סבבה. אם לא, אז בכוח. כשארגון כמו חמאס משקיע במקום כמו דאר אל-סלאם כסף, והרבה כסף, במקום לקנות רובים או רקטות, הוא רוצה להפחית את ההתנגדות. ליצור מצב שבו הכול נהיה רצף אחד. 

"מבחינתנו יש מוסלמי חמוד ויש מחבל, ואנחנו לא עושים את הקישור. הסיפור הזה חושף שאותם אנשים הכי נחמדים קשורים לאותם גופים קיצוניים. זה משהו שאנחנו כישראלים מתקשים להבין, את ההיגיון הזה שבו הדברים הנחמדים והדברים הלא-נחמדים משרתים את אותה מטרה".

מיראה לאהבה

בסיום השיחה שלנו אני משתף את שפירא במחשבות שעוברות לי בכל פעם שמתפרסמים סיפורים מהסוג הזה: הם אומנם מזכירים לנו את הכוונות הרעות של האסלאם לעומת האשליות שאנחנו יוצרים לעצמנו, אבל אינם נוגעים במהות של הייעוד היהודי בלי קשר לאיומים שיש עליו. ממש כמו סיפורי נישואי ההתבוללות קצת יוצא מבין השורות מסר שטוח שאומר: "אל תתחתני עם ערבי כי הוא בסוף ירביץ לך", בעוד יהודים צריכים לחיות כיהודים לא רק מהפחד אלא כדי למלא את תפקידם. 

שפירא משוכנע שמחשיפות של סיפורים כאלה יצמח בסופו של דבר גם המסר הזה של הייעוד. "אתה רואה יהודים כל כך מבולבלים, הולכים למקומות כאלה, וכשבסוף הם נחשפים לאן הם הגיעו, אני חושב שזה מחזיר את כולנו הביתה. מחזיר אותנו באמת לשורש שלנו. זה קרה להרבה אנשים גם בטבח, זה ישר מחזיר אותנו לשורש שלנו. 

"זה ליווה אותנו בכל הפרויקט הזה. זה באמת לא רק הפלילי או אפילו לא הקשרים לטרור, אלא זה מחזיר את כולנו לשורש. כמו שאומר אחד המרואיינים בסרט, קודם כול להפנים שאנחנו במלחמת דת. עכשיו יש צד כזה שאומר 'הם רוצים להיות במלחמת דת אבל אנחנו לא שם', אבל לאט לאט אנחנו קולטים שבהתעקשות שלהם על מלחמת דת הם משקפים לנו שיש לנו פה שליחות, יש לנו פה ייעוד, אנחנו בארץ שלנו, יש לנו יהדות ויש לנו מקורות ויש לנו תורה ויש לנו הקב"ה. כי לברוח כל היום מהתקפות ולכבות שרפות, את זה עשינו אלפיים שנה. עכשיו זה לחזור הביתה באמת". 

קרן קולנוע שומרון: יצירה שאינה מפחדת לומר אמת

הסרט 'אשרף מרואן שם בדוי' הופק בסיוע קרן קולנוע שומרון. יוסי דגן, יושבת ראש הקרן וראש מועצת שומרון: "זו יצירה אמיצה שחושפת אמת שכולם צריכים להכיר, של ארגון שככל הנראה מתחזה לארגון שלום. 

"היצירה מסירה מסכה מעל תופעה מסוכנת שמתרחשת כאן מתחת לרדאר. דווקא בשם דו-קיום ושלום מנסים לפגוע בצעירים ובצעירות. קרן קולנוע שומרון תמשיך לתמוך ביצירה שאינה מפחדת לומר אמת ולעורר דיון ציבורי שנוגע לזהות של כולנו".

תגובת משרד החינוך: "משרד החינוך מבהיר באופן חד-משמעי: אין כל קשר, התקשרות או מכרז פעיל בין משרד החינוך לבין המרכז המדובר. מנכ"ל משרד החינוך הנחה לבדוק באופן מיידי את הטענות שלפיהן פועל מחוץ למערכת החינוך מרכז קיצוני במסווה חינוכי, ולהפעיל בהתאם לממצאים את כל הכלים העומדים לרשות המשרד למגר את הפעילות".