מדברים בפריז, חושדים בשטח
דרמה מדינית או הימור מסוכן? אחרי יומיים של שיחות אינטנסיביות בפריז, ישראל, סוריה וארצות הברית הגיעו להבנות על הקמת מנגנון תיאום משותף. המטרה הרשמית היא למנוע חיכוכים ואי-הבנות, אבל מאחורי המילים היפות על "תא תקשורת" ייעודי, מסתתרת מציאות מורכבת של חשדנות הדדית ופערים שלא בטוח שניתן לגשר עליהם.
לפי הסיכומים, המנגנון יאפשר קשר טלפוני ישיר ומיידי בין הצדדים כדי לטפל במחלוקות בשטח. האמריקנים, שדחפו למהלך בכל הכוח, מקווים שהקשר הזה יוביל בהמשך גם לשיתוף פעולה מודיעיני ואפילו לבחינת אפיקים כלכליים, אבל בינתיים נראה שהדרך לשם עוד ארוכה מאוד.
הדרישה הסורית: צה"ל החוצה
החשדנות הישראלית לא מגיעה משום מקום. כבר בתוך חדר הדיונים, הנציגים הסורים לא בזבזו זמן והעלו דרישות חצופות לנסיגה מלאה של כוחות צה"ל מהאזורים שבהם חיילנו פועלים בדרום סוריה מאז דצמבר 2024. מבחינת דמשק, אין שום לגיטימציה לנוכחות ישראלית בשטח שלהם, והם אפילו העזו להעלות מחדש את סוגיית רמת הגולן.
בישראל מיהרו להציב קווים אדומים ברורים. גורם ישראלי שהיה בשיחות הבהיר כי למרות הנכונות לדבר על נקודות ספציפיות שנתפסו לאחרונה, יש דברים שהם מחוץ לתחום. "החרמון והגולן הם קו אדום ברור", אמר הגורם, והדגיש כי ישראל לא תעזוב את הנכסים האסטרטגיים האלו תמורת שום הבטחה על הנייר.
מי שמתמרנים בין הצדדים הם אנשי הממשל של דונלד טראמפ, ביניהם ג'ארד קושניר וסטיב ויטקוף, שמנסים לייצר פריצת דרך בכל מחיר. הם מדברים על עדכון הסכמי הפרדת הכוחות מ-1974 ועל בניית אמון, אבל בירושלים זוכרים היטב עם מי יש לנו עסק.
כרגע, "הקו החם" הוא בעיקר כלי טכני לניהול המתיחות, ולא מבשר על הסכם שלום באופק. כל הסדר עתידי, אם בכלל יגיע, יצטרך לכלול ערבויות ביטחוניות ברורות ופירוז של אזורים רגישים, כדי לוודא שהשקט לא יהפוך להזדמנות עבור מחבלים להתבסס שוב ממש על הגבול שלנו
