הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל התפרסם בשמירת הלשון המדוקדקת שלו. בישיבת מרכז הרב הוא הנהיג חובת לימוד יומי בספרי החפץ חיים, ופעם כשראה שההוראה אינה מיושמת כראוי, עזב את הישיבה ואיים להתפטר.
הרצי"ה שמר אומנם את לשונו, אבל ממש לא שתק כשהיה צריך לדבר. לא היה חריף כמוהו כשהתחילו דיבורים על החזרת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, והוא הדף בכוח את הטענות שלרבנים אין מה לדבר על פוליטיקה ועל הנהגה ציבורית: "יש טוענים שאין לרבנים להתערב בפוליטיקה", כתב. "איננו עוסקים כאן בפוליטיקה במובן הקטן, אלא בהלכות קידוש השם… הנוסח הזה, שאין לרבנים מה להתערב בפוליטיקה, הוא נוסח נוצרי", קבע בחריפות והסביר: "הממלכתיות הישראלית מקבלת את ערכה האמיתי ואת תכנה האמיתי ממקור הקודש".
המאמרים 'לא תגורו' ו'למען דעת', שבהם התנגד לכל רעיון או הווה אמינא של מסירת שטחי ארץ הקודש לאויב, היו חריפים ותקיפים, אבל הם היו ליטוף נעים בגב לעומת מה שכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשגולדה ניסתה, ואחריה רבין הצליח, להקים ממשלת מיעוט יהודית שזכתה לרוב רק בזכות הערבים.
"הממשלה הזו היא טרגי קומדיה", תקף. "אין עכשיו ממשלה! זהו חילול ה' לעיני כל ישראל, ולעיני כל העולם כולו… לממשלה הזאת, שנשענת על מיעוט של ערבים, אין שום ערך קיום של ממשות. היא לא כלום".
הרצי"ה לא ראה בעיניים: "רוב אמיתי של יהודים, אפילו אם יש מגוון של דעות, זהו רוב נורמלי… וזהו מצב נורמלי. אבל סדור ממלכתיות בעזרת נציגים ערביים, זהו חרפה, חילול ה' שאין לו תיקון ואין לו כפרה". הרב שב ותקף את הממשלה וקבע שאין לה תוקף: "הוא בטל ומבוטל מעיקרו, לא שריר ולא בריר ולא קיים, ואין לו שום ערך תוכן קיום ממשות מציאות".
ליבי ליבי על מתן כהנא. כשהפך ליברמן את עורו בשבוע שעבר היו מי שהופתעו באמת ובתמים. הם היו בטוחים שלפחות בסוגיית הגיוס ליברמן נחוש ולא העלו על דעתם שהשנאה לביבי מקלקלת כל כך את השורה. תומכיו מהמגזר הדתי, שהצביעו לו על תיק הגיוס, חווים כעת משבר ונתונים בתקופת התאוששות. מהזיגזגים של כהנא לעומת זאת איש לא התרגש, כי איש לא באמת הופתע, כי איש גם לא ציפה. כמה מכמיר לב.
כהנא אינו יושב ראש כנסת ישראל. הוא אולי יושב ראש הכנסת באופן פורמלי, אבל בשום אופן אינו יושב ראש כנסת ישראל של מדינת היהודים. ללא רוב יהודי שתמך במועמדותו, למינוי שלו אין שום תוקף מוסרי ושום תוקף יהודי לאומי, והוא בטל ומבוטל כעפרא דארעא.
שיהיה ברור: גם מינוי יושב ראש הכנסת הקודם היה תקלה גדולה ומבישה, כתם רוחני שהעיב מאוד על הכנסת ועל הממשלה היוצאת. אבל מינויו של כהנא בקולותיהם של גויים שונאי ישראל, אנשים שאינם מסוגלים להכיר ברוע של הגרועים שבאויבינו, מינוי שלא זכה לרוב יהודי הארץ הזו, הוא חרפה לאומית בסדר גודל אדיר, חילול השם בלתי נסבל, ביזוי כבוד ישראל ואובדן דה-פקטו של הריבונות היהודית בכנסת.
הכנסת היא הריבון, היא הרשות המחוקקת שנותנת את הסמכות החוקית המוסרית לממשלה שבאה מכוחה ולכל שאר סדרי השלטון. יושב ראש הכנסת הוא ראש בית נבחרי האומה, עם ישראל לדורותיו, שחיכה אלפיים שנה כדי להגיע לארץ הזו, להקים בה מדינה. אומה ששכלה את אלפי בניה במלחמות ובמעשי טרור על הארץ הזו, שנקנית בייסורים רבים כל כך.
כהנא דומה לכוהנים הגדולים שרכשו את הכהונה הגדולה בכסף בימי הבית השני: הוא לא זכה לרוב היהודי והסכים להתמנות בקולם של שונאי ישראל ומחרפי שם ה', המיט קלון על עצמו ועל מדינת ישראל, וכתם זה יימחה רק עם ביטול המופע הזה, הטרגיקומדיה העצובה שהתרחשה השבוע בבית המחוקקים.
ממשלת המיעוט של רבין, שהסתמכה על הערבים, כמעט התפרקה. בצר לו פנה רבין למפד"ל, שאנשיה סירבו מראש להיכנס בשל המחלוקת על חוק 'מיהו יהודי', הבטיח להתפשר בנושאי דת ומדינה והזמין אותם להצטרף לממשלה, וכך לתת לה רוב יציב. מרבית אנשי המפד"ל ראו בכך הזדמנות פז לקידום ערכי הציונות הדתית וחסימת היוזמות החילוניות של שולמית אלוני וחבריה. ולכאורה גם בתוספת בונוס: בזכות כניסת המפלגה יהיה לרבין רוב יהודי.
אבל למקלחת הזו הם לא ציפו: הרצי"ה, שתמך כל ימיו במפד"ל, השתמש כעת במילים שקשה להאמין שרב במעמדו היה מעז להוציא היום: "אל הנאמנים מול הבוגדים", כתב בכרוז לאחר שהצטרפה המפד"ל לממשלת רבין. "כולם כולם פורשים בשאט-נפש ובזועה מן היצור הזה, בניוולו – המכונה עוד "מפד"ל", כתב בחריפות בלתי רגילה.
"מפד"ל, במובנו הארגוני וההסתדרותי, אין עכשיו בעולם, אחרי שנהרס לצערנו, על ידי אלה שדגלו בשמו וחיללו את שמו, ואשר בהצטרפותם המגונה אל הטראגי-קומדיה הזאת שללו מעצמם את הרשות והזכות להופיע בשם הציבור, ואינם כלל שלוחי ציבור".
לניסיונות הפיוס בינו ובין נציגי המפד"ל הגיב הרב: "הפיוס אפשרי רק אחרי שהם יעזבו את הממשלה הזאת בכשלונה. הם נכנסו ונצטרפו אל הממשלה הזאת שלא כתורה ושלא בצדק, והם שותפים ואחראים לדברי-עבירה". הרצי"ה היה נחרץ: את ממשלת רבין, שהוקמה בחטא ללא רוב יהודי, אסור להציל. היא נולדה בחטא, ודינה ליפול. שנה לאחר מכן זה קרה: מטוסי F15 הגיעו בשבת, ונציגי המפד"ל לא תמכו בממשלה בהצעת אי-אמון ופוטרו. ישראל הלכה לבחירות.
הדברים מדברים בעד עצמם בדין קל וחומר. הערבים של אז לא היו תומכי טרור, והם היו בסך הכול שלושה. היום יש 19, ושנאת ישראל בוקעת מגרונם. קולו הרועם של הרצי"ה בוקע והולך מקצה העולם ועד סופו. לטרגיקומדיה הזו, שהחל בה כהנא וחלילה אולי תסתיים גם בהקמת ממשלה, אין תקנה ולמעשה הזה אין סליחה. אבוי לאותה בושה.
