האויב כבר יודע | אלישע ירד

הלוחמים נערכים בחשאיות, המודיעין מצביע על היעד, אבל עוד לפני שכוחות צה"ל נכנסים לכפר, פרטי הפעילות כבר עולים בערוצי הטלגרם הערביים • בעקבות החשיפה שלנו הודיע פיקוד המרכז על שינוי הנוהל המחייב תיאום מוקדם עם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, אלא שעדויות חדשות מהשטח מראות כי גם לאחר ההודעה נמשכו העדכונים המוקדמים – ופעולות מבצעיות הסתיימו ללא תוצאות • אפילו כוח שמיהר לתפוס מחבלים לאחר פיגוע אבנים נדרש להסביר מדוע לא המתין לאישור המנגנונים • על הנוהל, העדויות והשאלות הקשות שצה"ל עדיין נדרש להשיב עליהן
מנגנוני הביטחון הפלסטינים

מנגנוני הביטחון הפלסטינים, צילום: רשתות ערביות

דמיינו לכם שאתם לוחמים שמשרתים ביחידה קרבית וקיבלתם הנחיה להיערך למבצע מיוחד ללכידת מבוקשים. המפקדים מדגישים לכם שוב ושוב לשמור על חשאיות, להגיע בלי הטלפונים הניידים ולנסוע ללא סימני זיהוי בולטים, אבל רגע לפני היציאה לפעילות מגיע קצין בכיר, מרים בעצמו טלפון לאותו מבוקש ומעדכן אותו: "יצאנו לדרך, חצי שעה אנחנו אצלך".

סביר להניח שהייתם חשים מגוחכים עד כאב, דורשים להעמיד את הקצין לדין באשמת בגידה ומחזל"שים את הפעילות כולה, שנותרה למעשה חסרת ערך. למרבה הטירוף, זה לא תרחיש היפותטי והזוי אלא מה שמערכת הביטחון הישראלית עושה בצורה רשמית כבר שנים ארוכות.

מהלך דרמטי: בלוט החליט על שינוי משמעותי ביחס לרשות הפלסטינית

בהסכמי אוסלו העניקה מערכת הביטחון לרשות הפלשתינית את השליטה הביטחונית בשטחי A. ברחובות הערים הערביות ובגושי הכפרים הגדולים החלו להסתובב באופן שוטף שוטרים פלשתינים, והם הפכו עם השנים לצבא של ממש, חמוש עד צוואר. מינויו של אהוד אולמרט לתפקיד ראש הממשלה לפני כשני עשורים הוביל להחלטה מופקרת נוספת: מנגנוני הביטחון הפלשתיניים הורשו לפעול בחופשיות גם בשטחי B, כולל הקמת תחנות משטרה רשמיות בהם. כך הוכנסו כוחות פלשתיניים מזוינים למרבית הכפרים ביהודה ושומרון, גם לאלו הסמוכים ליישובים יהודיים.

הרש"פ מעולם לא הסתירה את שנאתה לישראל

הרשות מעולם לא הסתירה את שנאתה לישראל, ורשמה עד היום מאות אם לא אלפי תקריות חמושות ופיגועים של ממש שביצעו חייליה נגד כוחות הביטחון, אך במרוצת השנים החליטה לנקוט אסטרטגיה אחרת ושינתה את אופי פעילותה. המאבק המזוין הוחלף בשקט מלאכותי שנוצל להתחמשות ולעיבוי הצבא. חילופי אש וקרבות קשים בין המנגנונים לצה"ל כבר לא התרחשו כמו בימי האינתיפאדה, אולם הצבא הפלשתיני שהלך וגדל מדי שנה המשיך לאמן את חייליו למטרה המוצהרת: כיבוש ירושלים, חיפה ותל אביב.

אבו מאזן, מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית
יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. צילום: שאטרסטוק

דירקטיבת אוסלו ששלטה במערכת הביטחון ובדרג המדיני, כולל ברוב ממשלות נתניהו, ראתה בשלטון הרשות הפלשתינית דבר חיובי והקפידה שלא לערער את יציבותו. כוחות צה"ל נדרשו פעם אחר פעם שלא להתעמת עם חמושי הרשות, ובמידת האפשר אף לתת להם "לעשות את העבודה" במקום להפגין ריבונות ולשלוח למשימה לוחמים ישראלים. מנגנוני הביטחון הפלשתיניים מצידם חשו בעלי הבית ואף העזו לחסום בשורת מקרים כוחות צה"ל שפעלו בכפרים ולא עדכנו מראש על הגעתם.

כך התקבע עם השנים נוהל חובה בצה"ל שזכה לשם "קיפול שו"פים". לפי הנוהל, חמ"ל החטיבה נדרש לעדכן באמצעות המת"ק את מנגנוני הרשות הפלשתינית על הפעילות המתוכננת, וזו מצידה מורה על "קיפול שו"פים" (שוטרים פלשתינים; א"י), קרי הרחקת השוטרים הפלשתינים מהאזור המדובר כדי למנוע חיכוך עם הכוחות. עד שלא התקבל האישור כי החמושים הפלשתינים אכן יצאו מהשטח, לא הורשה הכוח לצאת לפעילות.

סימני שאלה מטרידים ביותר

התמיכה הפומבית בטרור שהביעה הרשות לא גרמה לשום גורם במערכת לתהות שוב לגבי מהימנותה ויכולתה לקבל עדכון מקדים בלי להדליפו, וגם לא אלפי הפעולות לתפיסת אמל"ח ומעצרי מבוקשים שנכשלו באופן תמוה למרות המידע המודיעיני המדויק. איש לא חיבר את הנקודות. במערכת הביטחון ראו ברשות הפלשתינית פרטנר ולא העלו על דעתם לרגע הרהורי כפירה מעין אלו.

הלוחמים ביו"ש, צילום: דובר צה"ל

השיח הציבורי הער בחודשים האחרונים על תרחיש היפוך קנים מצד צבא הרשות הפלשתינית גרם לרבים לערוך לפתע חשיבה מחודשת ולבחון בביקורתיות את דרכי הפעולה של צה"ל עד היום. עדויות רבות החלו לזרום אליי מלוחמים שמשרתים ביהודה ושומרון בסדיר ובמילואים, והן העלו סימני שאלה מטרידים ביותר.

שוב ושוב חזר על עצמו סיפור דומה: "נערכנו לפעילות, אבל עוד לפני שיצאנו לדרך דיווחו בערוצי הטלגרם הערביים באזור על הגעתנו. זה קורה פעם אחר פעם, וכשאנחנו מגיעים ליעד הציפור כבר ברחה מהקן". לדברי הלוחמים, לא רק הכפר שנמצא בו יעד הפעילות פורסם מבעוד מועד בכל פעם, אלא גם המסלול המתוכנן אם מדובר בכפר שנמצא בעומק השטח ונדרש מעבר בכפרים נוספים כדי להגיע אליו. אחרי כמה עדויות שקיבלתי החלה לחלחל בי ההבנה שזו תופעה חמורה משחשבתי, אבל עד שלא ראיתי את זה בעיניים לא שיערתי עד כמה.

בפיקוד טרם הפנימו

יום ראשון בצהריים לפני שישה שבועות, אני מתניע את הטנדר ויוצא לנסיעה שגרתית בכביש הביטחון ההיקפי של הגבעה. בפנייה מכביש 60 לכפר דיר דיבוואן ממתינים רכבי טיגריס ודוד צה"ליים. הלוחמים בחוץ, עולים על ציוד ונראים כמי שמחכים לאישור כניסה לסיור כפרים באזור. עוד פעילות שגרתית, אני חושב לעצמי וממשיך הלאה בנסיעה.

מנגנוני הביטחון הפלסטינים
מנגנוני הביטחון הפלסטינים, צילום: רשתות ערביות

אחרי כמה דקות מזמזם הטלפון. אני שולף אותו מהכיס ורואה שדיווח נוסף עלה בערוץ הטלגרם הערבי המקומי ומדווח על תנועות צה"ל במרחב. אחרי רגע אני מבחין שאת ההודעה הקודמת, שעלתה עשר דקות לפני כן, פספסתי. כמה שניות נוספות עוברות עד שאני מחבר בראש בין הטקסט בערבית למה שראיתי לפני רגע. "פעילות (כוחות הכיבוש)": דיר דיבואן – רמון – טייבה – דיר ג'ריר – אלמזרעא אלשרקייה – כפר מאלכ – ח'רבת אבו פלאח". מסלול מדויק של הפעילות הצבאית המתוכננת עוד לפני שהג'יפ הראשון נכנס בכלל לכפר. הכול מתחבר בראש מייד, רק עכשיו בלייב לתוך הפנים.

לא פחות משעה תמימה חולפת עד שבערוצי הטלגרם מדווחים: "כוחות הכיבוש מסתערים על כפר מאלכ". שעה תמימה שבה יכלו מחבלי הכפר להשלים בנינוחות את שתיית הקפה, ועוד נותר להם די זמן להיערך לכל מה שרצו. ראיתי בחיי דבר או שניים הזויים, אבל המחזה הזה הותיר אותי נסער כמה ימים. החלטתי להעלות אותו על הכתב ולפרסם ברשתות. קיבלתי תגובות רבות מאנשים מזועזעים שלא האמינו שדבר כזה מתרחש, אך בעיקר שטף של עדויות נוספות מלוחמים.

בפיקוד המרכז הודו: "השינוי ביחס למנגנוני הביטחון התרחש בזכות הפרסום של אלישע ירד"

למען האמת, לא חשבתי שמשהו ישתנה. במדינת ישראל נהוג להסיק מסקנות רק לאחר מחדל קולוסלי, וגם זה לא תמיד, אבל לפחות שכבר יהיה מוכן לוועדת החקירה שתקום. לכן הופתעתי שכעבור כמה שבועות פרסם הכתב הצבאי של מקור ראשון ישי אלמקייס כי מחשש להדלפות החליטו בצה"ל על הפסקת הנוהל שחייב עדכון מקדים של המנגנונים הפלשתיניים לפני פעילות.

למרות ההנחיות: צה"ל עדכן את הרש"פ והמבצעים נכשלו

בפיקוד המרכז היו ישרים דיים להודות שהדבר קרה בעקבות המקרה שפרסמתי. "גורמים בכירים בפיקוד מרכז הודו שהרקע להחלטה הוא טענה שהעלה לאחרונה פעיל הימין אלישע ירד, שסיפר כי בעת שנסע בכביש 60, בסמוך לכפר דיר דיבוואן, הבחין בכלי רכב צבאיים ובלוחמים שנערכו לכניסה לסיור בכפרים באזור.

"דקות לאחר מכן הבחין בהודעה שעלתה בערוץ טלגרם ערבי מקומי, ובה פורסמו פרטים על הפעילות המתוכננת והכפרים שבהן תתבצע", צוטט במקור ראשון. "ההודעה פורסמה כעשר דקות לפני שזיהה את הכוחות בשטח, וכללה את מסלול הכוחות עוד בטרם נכנסו החיילים לכפרים. הדבר מצביע על כך שלא מדובר בתצפית אלא במידע מודיעיני שהגיע מראש".

כותרות לחוד ומציאות לחוד

הפרסום התפשט כאש בשדה קוצים, ורבים בירכו על כך, אך בפיקוד הצבאי מיהרו לצנן את ההתלהבות. במענה על שאלת 'חדשות עולם קטן' הזדרזו בצה"ל להבהיר כי הנוהל הופסק רק במקרים של מעצרי מבוקשים ותפיסת אמל"ח, אך פעילויות משילות 'רגילות' ימשיכו להיות מדווחות מבעוד מועד. גם זה משהו, חשבתי לעצמי. בסוף כל פעולה כזאת שמצליחה יכולה להציל חיי אדם.

מושל יריחו ועמק הירדן
קרדיט: דוברות מחוז יריחו והבקעה ברש"פ

אלא ששוב התברר שכותרות לחוד ומציאות לחוד. שבוע חלף מאז, ונראה שדבר לא השתנה. בחמ"לים של החטיבות המשיכו להתעקש על עדכון מקדים למנגנונים, והפעולות נכשלו בזו אחר זו. הנה שתי דוגמאות טריות מסוף השבוע האחרון: הראשונה הייתה פעילות של כוח צה"ל בהר חברון שכללה שני יעדים. המטרה: חיפוש אמל"ח שעל פי מידע מודיעיני מדויק נמצא במקום. בשעה 23:30 עדכנו בגדוד: "שו"פים קופלו". בשעה 00:30 יצאה הפעילות לדרך. התוצאה: לא אותרו אמצעי לחימה אף באחד מהיעדים.

המקרה השני היה בוטה אף יותר. יעד הפעילות הפעם: בית במחנה הטרור עקבת ג'אבר ביריחו, שלפי מידע מודיעיני מוחזק בו אמל"ח. בצה"ל העבירו שוב עדכון מקדים לצבא הרשות הפלשתינית. החמ"ל עדכן: "שו"פים קופלו", והכוח יצא לדרך. הלוחמים פרצו לבית, ערכו בו חיפוש נרחב, אך מצאו בו רק ילדים קטנים שישנו באותה העת. פריקת מצלמות אבטחה בסביבה חשפה: עשר דקות לפני הגעת הכוח יצאו מהבית כמה ערבים מבוגרים והתרחקו ממנו במהירות. מיותר לציין ששום פריט אמל"ח לא אותר, והפעולה נכשלה לצערנו.

מה קורה בשטח עם עדכון מנגנוני הביטחון?

ב'חדשות עולם קטן' פנו שוב לדובר צה"ל ודרשו להבין מדוע הנוהל שהופסק עדיין מיושם בשטח. בצה"ל התעקשו ליישב את הסתירה בטענה: "חידוד הנהלים טרם ירד לכל דרגי השטח". כשהתגובה המביכה עוררה סערה, שיגרו בצה"ל תגובה ארוכה יותר ובה טענו: "לא מועבר לאף גורם מידע שמסכן את ביטחון כוחותינו או מסכן הצלחה של פעילויות מבצעיות כמו מעצרים, סריקות אמצעי לחימה וכדומה". גם התגובה הזאת, כאמור, רחוקה מאוד מהמציאות.

אמל"ח שנתפס ביו"ש
אמל"ח שנתפס ביו"ש, צילום: דובר צה"ל

ואם חשבנו שבכל זאת יש סיכוי כלשהו שאכן מדובר בקצר בין הפיקוד ללוחמים, הגיע המקרה הזה בתחילת השבוע הנוכחי והסיר את אחרוני הספקות. כוח צה"ל שקיבל דיווח על פיגוע אבנים שביצעו מחבלים נגד רכבים יהודיים באחד מכבישי השומרון, מיהר לקפוץ לשטח, לבצע איגוף ולחתור למגע בניסיון לתפוס את המחבלים. חרף הנחישות שהפגינו הלוחמים פתחו בפיקוד הצבאי בתחקיר חמור בטענה שהכוח לא חיכה כנדרש עד לעדכון ולקיפול של המנגנונים הפלשתיניים.

מיותר לציין שהמתנה של חצי שעה הייתה הופכת את ההגעה ללא רלוונטית בפיגוע כזה, שמתרחש בזמן אמת. חידוד הנהלים, כך נראה, דווקא הגיע לדרגי השטח, שנותרו מפוכחים ובריאים, אבל משום מה טרם חלחל לפיקוד הבכיר. חשוב לחדד את היקף הסכנה. בכל יום שעובר ומערכת הביטחון ממשיכה לעדכן את הרשות הפלשתינית בפעולותיה, האויב ממשיך להתחמש בחופשיות, ופעילות צה"ל מתנהלת בכאילו. כל זה מעבר לסכנה הנשקפת ללוחמים עצמם. כולי תקווה שההצהרות יהפכו למעשים ולא נצטרך כמה סטירות מצלצלות כדי להתעורר.

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך