השבוע יצאתי למילואים, וכמו שאתם יודעים, בצה"ל לא נהוג לעסוק בפוליטיקה כשאתה על מדים, והטור שלי לא בדיוק עוסק במתכונים לעוגות שמרים ובטיפים לסידור השיער. אז מצאתי פתרון: יצאתי מהשער של הבסיס, התיישבתי על סלע ופתחתי את המחשב. עכשיו אני רק מקווה שיונתן שלו לא יזמן אותי לבירור בוועדת החוץ והביטחון על ניסיון להחדיר פוליטיקה לשטח צבאי. אבל זה סיכון שאני מוכן לקחת. ועד שזה יקרה, בואו נעבור על כמה מהבטחות הבחירות המרכזיות של גוש השינוי ונבדוק מה שלומן.
ברית המשרתים
אח, ברית המשרתים. אותו מושג קסום שכל מפלגות גוש השינוי התאהבו בו ערב הבחירות ונועד להבטיח לציבור המשרתים שהפעם הם יהיו בראש סדר העדיפויות. אנחנו ישבנו פה וצעקנו שוב ושוב לאנשי הימין הערכי שהם הופכים את עצמם בכוח לאידיוטים שימושיים של השמאל ושהדבר היחיד שמעניין את ראשי גוש האיחוי הוא ליצור איחוי בינם ובין כיסאות השלטון. שברגע האמת הם ימכרו את ההבטחות שלהם על גיוס חרדים בלי למצמץ. אבל שום דבר לא עזר.
שעות אחדות אחרי פרסום התוצאות כבר התחילו להתעופף באוויר רעיונות יצירתיים להתגברות על המכשול החרדי. בהמשך ראינו את אביגדור ליברמן, האויב המושבע של המפלגות החרדיות, מחליף הלצות וחיוכים עם נציגיהן במליאת הכנסת. והשבוע כבר פורסם מתווה הגיוס של איזנקוט, וליברמן הבטיח להציג מתווה שיעבור גם את בג"ץ וגם את הרב לנדו. כך גילו אנשי הימין הערכי, שהיו בטוחים שהם מצטרפים לברית המשרתים, שבברית הזאת הם קיבלו את תפקיד המשרתים.
תמיכה מבחוץ, כיסא מבפנים
"לא נישען על תומכי טרור", הבטיחו ראשי גוש החרטוט שוב ושוב לאורך מערכת הבחירות, כשהם בוחרים בכוח לעצום עיניים לנוכח תוצאות הסקרים, שהבהירו שבלי חרדים, ערבים או שנוא נפשם נתניהו הם לא יתקרבו אפילו לאזור החיוג של רוב בעם. אנשי ימין שהיו בטוחים שאנשים כמו ליברמן ובנט לעולם לא יפרו את הבטחותיהם ולא ילכו נגד הערכים שלכאורה יש להם, גילו גם כאן כמה הערכים האלה נזילים כשמהצד השני מחכה כיסא נחשק.

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מתן כהנא. האיש שהבטיח בקולו שאחרי הניסיון עם מנסור עבאס ואחרי מה שגילה על רע"ם בעקבות ממשלת השינוי, הוא לא יחזור על הטעות הזאת. האיש שאמר שאין מקום למפלגות שתומכות בטרור, ואף דאג להדגיש שהוא עצמו מחזיק בהוכחות לכך שנציגי הציבור הערבי בכנסת תומכים בטרור. הוא גם הבהיר שלא רק שאין להן מקום בקואליציה, אלא שמבחינתו אין להן מקום אפילו בכנסת ישראל.
אותו מתן כהנא, שהבטיח לעמוד על הרגליים האחוריות כדי למנוע הקמת ממשלה שנשענת על רע"ם, נזף השבוע בבצלאל סמוטריץ' על שהוא מתעלם מ-21 אחוזים מהאוכלוסייה. פתאום הוא נשמע כמו אחד מהשוליים הצעקניים של קפלן, כאילו הוא כותב טור דעה ב'הארץ' ושותה תה עם יותר מדי פטרוזיליה. מסתבר שמתן כהנא באמת עומד על הרגליים האחוריות. אבל רק כדי לוודא שכשהוא יתיישב, זה יהיה על כיסא יושב ראש הכנסת. ולא משנה בזכות מי הוא הגיע אליו.
החקירה נדחית, התיקון דחוף
אין דבר שהיה בקונצנזוס רחב יותר בקרב ראשי גוש השיסוי מהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר. גם רבים מתומכי הקואליציה היוצאת רוצים שהאסון הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל ייחקר עד היסוד, גם אם הם אינם מסכימים דווקא על המבנה הממלכתי של הוועדה.
ההבטחות היו מפליגות, וראשי מחנה התיקון התחרו ביניהם מי מבטיח להקים את הוועדה מהר יותר. גדי איזנקוט הבטיח לעשות זאת בתוך שבועיים מכינון הממשלה, ואביגדור ליברמן הודיע שזו חייבת להיות ההחלטה הראשונה שלה. אבל מתברר שאפילו ההבטחה הזאת יכולה להמתין בתור. בגוש השיסוי החליטו להקפיא בינתיים את קידום החוק שיאפשר לכנסת להקים ועדת חקירה ממלכתית בלי להמתין להחלטת ממשלה. הסיבה הרשמית היא מגבלות הזמן והחקיקה בתקופת המעבר.

אלא שבאורח פלא אותן מגבלות לא מנעו מהם להקים ועדות מיוחדות שיקדמו בדחיפות את ביטול חוקי הרפורמה במערכת המשפט, ובראשם החוקים הנוגעים לסמכויות היועצת המשפטית לממשלה ולהרכב הוועדה לבחירת שופטים. כלומר, חקירת המחדל הגדול בתולדות המדינה יכולה לחכות. אבל הבטחת מעמדה וסמכויותיה של היועצת המשפטית הקדושה לממשלה, גלי בהרב-מיארה? זה כבר עניין שלא סובל דיחוי.
אפילו במועצת אוקטובר, המאגדת משפחות שכולות, משפחות חטופים ונפגעי הטבח, לא הצליחו להבין את סדר העדיפויות החדש. השבוע הם דרשו מראשי הגוש: "קודם ועדת חקירה ממלכתית, אחר כך הפוליטיקה שלכם". ואולי זאת בעצם ההבטחה היחידה שראשי גוש השיסוי באמת מתכוונים לקיים: הם הבטיחו לשנות את סדר העדיפויות במדינה. הם רק שכחו לספר לנו של מי.
זמן אחדות
הפתרון לכל הבלגן שאנחנו נמצאים בו הונח השבוע בצורה בולטת ממש מול העיניים שלנו. אלישע מדן, חבר כנסת טרי מהליכוד שאיבד את שתי רגליו בקרב בעזה וכמעט שילם בחייו על הגנת המדינה, הקים במוצאי שבת אוהל מחוץ לכנסת בדרישה להקמת ממשלת אחדות.
במהלך השבוע הגיעו לאוהל שלו אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית, וגם אם הם עוד לא דיברו ביניהם, לפחות הם ישבו לדבר ולדון באותו מקום.

מדן, שכבר שילם בגופו מחיר בלתי נתפס על האחדות שלנו בשדה הקרב, מבקש עכשיו לראות אותה גם בבית הנבחרים. ראשי גוש הפילוג יצטרכו להחליט אם הם מוכנים לקפל דווקא את הדגל היחיד שהם ממשיכים להתעקש עליו ללא פשרות, הדגל שאין מאחוריו תוכנית מדינית או תפיסת עולם כלכלית או ביטחונית, ולהפסיק את החרם המיותר על בנימין נתניהו ויותר ממיליון בוחריו. אל תקשיבו לי, תקשיבו לאלישע.
יפה וחכם כתבת.