ההישג הכי גדול של השמאל ב-4 השנים האחרונות הוא לא רק ריסוק מחנה הימין לרסיסים בבחירות אלא החרפת אווירת העוינות הציבורית כלפי אחינו החרדים ומיצובם כ"אויבי העם".
ממשלת הימין "על מלא" נאלמה דום לנוכח רדיפת יהודים בשל אורח חייהם ונירמלה במחדלה את הענשתם באופן חסר תקדים.
במקביל למלחמה ביתר הזירות, הממשלה הקודמת לא נלחמה מספיק על כבודה של התורה וכבודם של מי שמקדישים את חייהם למענה. בדיוק כמו ברפורמה המשפטית, כמו בסוגיות בטחון, גם בנושא הגיוס – הפקידות הבלתי נבחרת השתלטה על האירוע ורמסה את יסודות הברית שעליה מושתתת האחדות במחנה האמוני.
הטענות שמופרחות לאוויר בסגנון "אבל בג"ץ", "זה בגלל היועצת המשפטית לממשלה", "לא הייתה לנו תמיכה מבפנים", "מחסור בלוחמים", צר לי אך אלו תירוצים שאינם מתקבלים על הדעת, לא בליל גלנט ולא כעת. זוהי הודאה בחוסר היכולת למשול גם בנושא הזה על כל המשתמע מכך.
ושלא יישמע לרגע שאני מתנגדת לגיוס חרדים כעיקרון. להיפך.
אבל אני מבקשת להישאר נאמנה לאידיאולוגיה היהודית שלי במדינת ישראל הדמוקרטית ולבחון לאורה את סוגיית גיוס החרדים.
כאן המקום להזכיר שהאירוע המתגלגל שהתחיל בחוק טל ב-2002, ממשיך להתרגש עלינו כבר למעלה מ-20 שנה. ולא בכדי. זה אירוע שלא ניתן להפריז בחשיבותו והשלכותיו וזו בדיוק הסיבה שבג״ץ פוסל אותו שוב ושוב. גיוס מיעוטים בישראל, בפרט כאלה שעד היום לא נדרשו להתגייס, הוא אירוע תיאולוגי-סוציולוגי- פסיכולוגי מורכב, שצריך להיפתר בין כותלי הכנסת ותוך הידברות בין נבחרי הציבור וכדברי פרופ׳ רות גביזון: "של העם, ע"י העם, למען העם. העם! העם יחליט!" והנה, הוא הופקע מן העם.
השמאל שבחוכמתו הבין את נפיצות העניין, דואג לחמש את המוקש הזה, בגיבוי בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה, שוב ושוב שוב.
גניבת הדעת שמבכרת את חוק הגיוס כאילו מדובר באיום הקיומי האמיתי למדינת ישראל בכל רגע נתון, היא חומר למחקר באומנות הנדסת התודעה בפקולטה לתקשורת. כמי שצפתה באדיקות בדיוני ועדת חוץ וביטחון וקראה את נוסח החוק שכמעט עבר בקדנציה האחרונה, טענתי ואני עדיין טוענת כי האירוע כולו היה בלוף אחד גדול. המטרה מעולם לא הייתה לגייס חרדים לצבא, אלא לגייס את החרדים נגד הימין – והמשימה הושלמה.
אני מציעה להקשיב מדי פעם לאמת הצרופה שיוצאת מפיו של יאיר גולן שאומר את מה שאחרים בשמאל מנסים להסתיר: הם לא רוצים חרדים בצבא. כי הוא יהפוך לצבא חרדי, כמובן. הם לא רוצים מג"דים או מח"טים או מאו"גים חרדים – רחמנא ליצלן. הם רוצים את מפלת שלטון הימין וחוק הגיוס הוא האמצעי האפקטיבי ביותר לגרום לזה לקרות, בין היתר בגלל התמימים מהימין הממלכתי שמאמינים לכל שטות. איזה כאוס זרעו פה אבירי ואבירות הגיוס הפתאים רק כדי לסלול את הדרך לחרדים למלא דף לבן עם כל דרישותיהם היום.
ועוד דבר, מתעקשים לצייר לנו את גיוס החרדים כאירוע תיאורטי כשלמעשה – הוא כבר מתממש ובהצלחה. לפי נתוני צה"ל מאוגוסט 2026 יש עלייה משמעותית בגיוס החרדים – מ־1,700 לפני המלחמה ל־4,298 בשנת 2025- זה פי 2.5! תשאלו את בן סבו, שהיה מפקד מגמת ההכשרות בחטיבת החשמונאים והוא יספר לכם שאף לא חרדי אחד התגייס בגלל סנקציות. החטיבה שלו מתקדמת ומתפתחת, נפתחות יחידות נוספות, השינוי כבר פה וזה מעודד מאוד. אבל תזכרו, הדבר האחרון שהשמאל רוצה לראות במטכ"ל זה פאות וציצית, ולכן לא ברור לאן כל זה הולך.
כרגיל, במחוזות תקשורת השקר, במקום לדבר על הגיוס, מפמפמים לנו השתמטות.
התקשורת המגויסת תעשה הכל כדי להסתיר את השינוי הטקטוני שכבר מתרחש לנו מתחת לאף. למה? כי זה מנוגד לנראטיב החרדים המשתמטים-הפרזיטים-הפרימיטיביים. והפלג הירושלמי, מיעוט שבמיעוט של הזרם הקיצוני, שהשמועות אומרות שמתודלק ע״י גורמי שמאל ימשיך להבעיר פרובוקציות של "נמות ולא נתגייס". הרוב מוחלט של החרדים הם הרוב המתון, שמקבל את הגזירות בכאב ובהכנעה אבל לא יוותר על מהות חייו.
מי שחושב שאיומים, כוחניות, אלימות, שלילת זכויות יסוד – יגרמו לחרדים להתגייס, לא מבין כלום.
מי שבאמת רוצה שיתגייסו חרדים – חייב להשקיע את המשאבים בחינוך ובתרבות. זה המפתח להעצמת המגמה החיובית. לעשות את זה בחוכמה ובדרך ארץ. וזה יקרה כי זה כבר קורה. אם רק נשכיל לא להרוס את מה שכבר קורה באופן טבעי ובריא, לנגד עינינו.
זאת ועוד; לא תצליחו לשכנע אותי שבמדינה דמוקרטית ניתן להפעיל סנקציות נגד מיעוט אחד בלבד בזמן שמיעוטים אחרים נהנים מאותם תנאים אבל הם לא מתויגים כ"משתמטים" ולא "אויבי העם". המחאה החרישית של הציבור החרדי המתקומם נגד הוקעתו, התקיימה ביום הבוחר ומתקיימת גם כעת – במו"מ להרכבת הממשלה.
ולכן, אין לי ציפיות מהמפלגות החרדיות ואם יסגרו עם השמאל כדי להציל את עורן, לא אופתע ולא אתאכזב.
נכון שהן לא היו שם לצידנו במחאה על הרפורמה וזה הכעיס את הימין מאוד. ייתכן שכניסה שלהם לאירוע באופן אקטיבי הייתה טורפת את הקלפים. היום אני רוצה להאמין שכן היו נכנסים כשותפים כי הם חוו על בשרם את הקלקול במערכת המשפט.
אבל, במערכה על הזכות להיות חרדי הם נותרו לבד. כאמור, רוב הימין בלע את בלוף הגיוס שהאכיל אותו השמאל והעדיף לקרוע את הברית הטבעית שנרקמה בינינו לבין אחינו החרדים יותר מלפעול בשום-שכל וברגישות בסוגיה שהיא במהותה חינוכית-תרבותית, לא משפטית ולא בטחונית.
בממשלת הימין על מלא האחרונה, היינו עדים לכרוניקה של הסתה חסרת גבולות שהתירה את דמם של החרדים עד כדי נירמול רעיון העיוועים לשלול מ"החרדים האלה" את זכות ההצבעה בבחירות. הימין עמד מנגד, דומם במקרה הטוב ושמח לאיד במקרה הרע.
למיטב ידיעתי, זכויות הציבור החרדי מעולם לא נפגעו בעוצמה שבה נפגעו בממשלה האחרונה ומתוך הקואליציה שלה הם שותפים.
ומי יוכל להבטיח להם שאם תקום ממשלת אחדות, משהו באמת ישתנה?
אם זו גזרה שהציבור החרדי, שנלחם לשמר את גחלת העם היהודי במשך אלפי שנים, לא יכול לעמוד בה, והימין נכשל בהגנה הבסיסית עליו, אז אין לי טיפת ביקורת כלפיו.
וצריך להודות, שיש צדק פואטי בכך שבסופו של דבר, מחנה הימין נתון במובן מסוים לחסדי החרדים. כעת השאלה היא האם נלמד את הלקח החשוב בדרך הקשה או הקשה יותר.