את היהדות גיליתי במקרה, את החרדים למדתי לאהוב מבחירה. דווקא עכשיו, כשהשמאל מגלה לפתע את קסמם, יש לי כמה דברים לומר לאחים שלי לא נולדתי לבית יהודי במיוחד. שמרו כמובן חגים, עשיתי בר מצווה. אבל היהדות לא הייתה נוכחת מספיק. קידוש בליל שבת לא נהגנו לעשות, והטקס הכי קבוע שאני זוכר זה אימא שלי מדליקה נרות בכל שבוע לפני כניסת השבת.
כילד הייתי אפילו די אנטי דת, לא שונא אבל מתנגד לכפייה דתית (לא שחוויתי כזאת), צועק שירים של אביב גפן עם כל מיני דברים לא יפים על דתיים, ובית כנסת היה מקום די זר לי. זה לא שההורים שלי חלילה חינכו אותנו נגד, אבל גם לא היה המון בעד. את היהדות שלי גיליתי במקרה, פגשתי אותה בפוקס בכל מיני מקומות (כן כן, אין מקרה אלא רק מה', אני יודע, זרמו רגע). כבר כתבתי על זה כמה פעמים בבמה אחרת, אבל מאחר שהעולם קטן והמלאכה מרובה אחזור על זה בקטנה.
המפגש הראשון שנגע בי היה בהודו, כשחבר שטייל איתי נעדר אחרי שחגגנו יחד פורים בגואה, ואחת השלוחות מבית חב"ד ביקשה ממני לבוא להגיד פרק תהלים למציאתו. הלכתי וראיתי עשרות אם לא מאות אנשים עוזבים את הטיול שלהם ובאים מכל רחבי גואה לקרוא פרק תהלים למציאתו. הסוף עצוב, וגופתו נמצאה בנהר שבוע לאחר מכן, אבל נגע בי שיהודים בטיול עזבו הכול ובאו במיוחד לקרוא תהלים על מישהו שלא הכירו.
עדיין חושב שהכל תרגיל
הסיפור השני כבר קרה בתל אביב אחרי כמה שנים. ישבנו אצל חבר ושתינו, כמה קופירייטרים צעירים, כשלפתע דפקו בדלת. ניגשתי ופתחתי, ומולי עמדו שני חרדים. הוצאתי חמישה שקלים מהכיס, ואז אחד מהם עצר אותי ואמר: "אנחנו עושים שיעורי תורה לחבר'ה שמעוניינים". אמרתי לו שאנחנו רואים משחק ושאם הוא יחזור בשבוע הבא נלמד, והוא חזר. כך במשך שבע שנים, אולי יותר, למדנו בכל שבוע פרשת השבוע בשיעורים רוויי עראק, שאלות והתאהבות ביהדות.
למה אני מספר את זה דווקא עכשיו? כי עם השנים התאהבתי לא רק ביהדות אלא ביהודים, בדגש על חרדים. 'הפטריוטים', גלי ישראל ואפילו מקור ראשון, בכל פלטפורמה היה לי תמיד הקהל שצפיתי שיהיה והקהל החרדי, שתמיד אהב יותר, שאל יותר, פירגן יותר וביקר יותר כשצריך. טלפונים בשתים עשרה בלילה מבחורי ישיבות, ואטסאפים באורך הגלות שמסבירים לי כמה צדקתי מהזווית היהודית או טעיתי מאותה זווית, תמיד בנימוס, תמיד בענווה, תמיד בראש יהודי חכם שמביא איתו אלפי שנות היסטוריה ורדיפות שמעריכות כל מי שאוהב אותם מבחוץ.
ואחרי כל הערכים נצלול לאירוע הפוליטי הנוכחי. אני אישית לא מאמין שמפלגה שנקראת יהדות התורה תהיה מוכנה לזנוח כל כך הרבה ערכים שכתובים באותה תורה ממש רק כדי לקבל משהו מיידי שאיש אינו בטוח שישרוד. אולי זה חוסר הרצון שלי להאמין, אבל אני עדיין חושב שהכול תרגיל, שעצם הפלרטוט עם השמאל נועד כדי לחשוף את הבלוף ולהכניס לפרופורציה בכל מערכת בחירות עתידית את נושא הגיוס, החשוב אך מורכב.
ארבע שניות וחצי מרגע היוודע התוצאות ליברמן עטה על עצמו שטריימל
המהירות שבה התפשטו בשמאל מהקמפיין האנטישמי נגד הציבור החרדי ועברו לדבר במונחים של פיוס והכלה שברה את שיא העולם בהבטחות למאה מטר. ארבע שנים עמדו ליברמן וחבריו וחבטו במקל בכל חרדי שעבר בסביבה, מריצות השליכו לזבל, רבנים בוזו, אברכים כונו טפילים, ופשרות לא נראו באופק. והנה בתוך ארבע שניות וחצי מרגע היוודע התוצאות ליברמן עטה על עצמו שטריימל, יונתן שלו פתח דף גמרא, ונפתלי בנט, שהאשים חרדים במות לוחמים, מילא פיו מים וכנראה נכנס לפרדס להתבודדות.
אז נכון, זה נראה מאוד אטרקטיבי, והמצב של הציבור החרדי כיום באמת קשה. צווי מעצר, גזרות כלכליות וקמפיין שנאה מטורף הפכו את החיים הצנועים של המגזר הזה לקשים עוד יותר. אבל עם כל הפיתוי לעבור צד ולהקל את הסבל, יש בזה משהו קצת לא יהודי. נראה לי שלאורך ההיסטוריה היו לא מעט רגעים שהעם היהודי עמד בהם בין בחירה בנוחות לא מוסרית לבחירה בשמירה על היהדות, ובחר דווקא בדרך הקשה יותר.
גם התייוונות נראית לי פשוטה יותר מהבחירה להילחם, גם כריעת ברך לפני המן נראית לי בסך הכול די נוחה לעומת האפשרות השנייה, גם ויתור על מנהגים יהודיים בגטו כדי שלא לסכן את עצמך נראה לי בחירה קלה יותר. אני לא משווה בין הצוררים מהעבר למחנה השמאל, אבל אתם יודעים מה, הקמפיין הבזוי שנוהל פה בשנים האחרונות הוא חרפה מסוג שונה ואכזרי במיוחד, כי אנחנו מגלים עכשיו שהוא היה רק כלי פוליטי עלוב שנועד לשבור את רוחם ולהחליף את קבוצתם.
יש בחירה קשה לעשות, אבל היא הבחירה המוסרית
כניעה לאיום המאפיוזי של השמאל, שבעצם אומר לחרדים "בואו אלינו, יהיה לכם יותר קל, חבל, יש לכם פאות יפות…" זו בחירה קלה ונוחה, אבל עם הנצח לא מפחד מבחירות קשות. המחשבה שאיזה חוק גיוס מקומבן שייהנה מתמיכת בג"ץ והתקשורת יחזיק פה מים רק כי השמאל העביר אותו, היא נאיבית. זה יחזיק אולי חצי שנה, שנה, אבל קריעת הברית עם המחנה האמוני עלולה להישאר פה לדורות.
לאחיי החרדים מיהדות התורה יש בחירה קשה לעשות, אבל היא הבחירה המוסרית. אתה לא נותן לשומר ששנים הכה בך במקל פרס על כמה שהוא הרביץ טוב. נכון, הקדנציה הזאת הייתה קשה לחרדים, אבל על המדינה כולה עברה קדנציה קשה.
חבירה עכשיו לשמאל, על כל הכרוך בכך, החל מעשרה שופטי בג"ץ, יועץ משפטי חדש, השפעה רבה למפלגות תומכות טרור ועוד, ישפיעו על עם ישראל וגם על החרדים הרבה יותר מקדנציה אחת. ויותר מכל זה, התורה הזאת, שהגיעה אליי די מאוחר אבל מלווה אותי מאז, תקבל בתפיסה שלי, עגלה ריקה מעפולה, מכה קשה מנקודת המבט שלי. אותי לימדו תמיד שהתנ"ך הוא לא ספר היסטוריה, ואם משהו מוזכר בו, זה כדי ללמד אותנו משהו על הימים שלנו.
ואללה, אני אומנם לא גאון הדור, אפילו לא סביר הדור, אבל לא זכור לי שקראתי איפשהו שם שהפתרון כשמכים בך כי אתה יהודי הוא להסכים לוותר על ערכיך רק כי המכה התחייב להרביץ קצת פחות חזק. בכל מקרה, אחיי החרדים, אתם תמיד תישארו אחים שלי. מה שכן, אם אני זוכר נכון, בתורה יש לא מעט אחים שזה נגמר ביניהם לא משהו. אז עשו טובה ותישארו עם מי שמחובר אליכם באמת.