דניאלה וייס התארחה בוועידת עולם קטן והתייחסה למהלך ההתיישבות סמוך לרצועת עזה וליעד הבא מבחינתה – כניסה להתיישבות בתוך הרצועה עצמה.

"אם היה בית מקדש קיים אז הייתי צריכה להביא קורבן תודה", אמרה וייס. לדבריה, כיום היא מבטאת את תחושת התודה באמצעות הפעילות ההתיישבותית: "היינו חלוצי עזה, היינו רחוקים יותר ועכשיו אנחנו ממש ממש צמודים לגבול, על יד ניר עוז, על יד כפר עזה, על יד סעד ועלומים".

וייס הבהירה כי המטרה מבחינתה אינה להישאר באזור הגבול. "המטרה היא לא להישאר שם, אלא להיות או בניסנית, בדוגית, באלי סיני, ואחר כך בעזה, בעיר עזה, בכל אזור גוש קטיף ובכל השאר".

"מיידי"

כשנשאלה בתוך כמה זמן היא מצפה לראות התיישבות בתוך הרצועה, השיבה וייס בקצרה: "מיידי".

לדבריה, אם לאחר הבחירות תקום ממשלת ימין, התמיכה הציבורית והפוליטית במהלך תאפשר לקדם אותו במהירות. היא הזכירה את התמיכה בהתיישבות בעזה מצד גורמים וחברי כנסת בימין ואמרה: "זה הולך להיות מיידי".

במהלך השיחה עלה גם מצבו של אזור צפון הרצועה. המשתתפים ציינו כי מבחינה מעשית השטח באזור התוחמת הצפונית הוא מבחינתם אחד היעדים הראשונים האפשריים להתיישבות, אם תתקבל לכך החלטה מדינית.

"אם אנחנו משאירים ריק"

וייס הדגישה כי מבחינתה אין די בשליטה ביטחונית בלבד. לדבריה, נוכחות אזרחית יהודית היא חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון שלה: "אם אנחנו משאירים ריק – 'והבור ריק אין בו מים', נחשים ועקרבים".

היא הוסיפה כי לשיטתה אין אפשרות להשאיר את שלטון חמאס ברצועה: "אין אופציה להשאיר את הרוצחים של חמאס בעזה. הפרק הזה של חמאס בעזה נגמר".

בהמשך קשרה וייס בין אמונה, התיישבות וביטחון, והצביעה על יהודה ושומרון כדוגמה לתפיסה שהיא מבקשת להחיל גם בדרום. לדבריה, התיישבות וביטחון אינם שני מסלולים נפרדים אלא חלק מאותה תפיסה, וללא נוכחות ישראלית קבועה בשטח קשה יהיה לשנות את המציאות לאורך זמן.