ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הציג השבוע מסמך רזה ומתומצת של "תפיסת הביטחון", שכתב בהנחייתו הישירה ראש המל"ל שמואל בן-עזרא. כצפוי לפני בחירות זכה המסמך לקיתונות של ביקורת ובוז מצד יריביו בלי קשר לתוכנו.

הפעם האחרונה שפרסם ראש הממשלה תפיסת ביטחון הייתה ב-2018, והיה לי הכבוד להיות שותף להתנעתה ב-2017, שכן את עבודת הסיום והליטוש הובילו בעזרת המל"ל המזכיר הצבאי דאז, היום אלוף (במיל') ואז תת-אלוף אליעזר טולדנו וצוותו.

המסמך כלל כעשרה עמודים לא-מסווגים (ועוד כשמונה מסווגים) שהכילו מספר לא-מבוטל של קביעות חדשות ויוצאות דופן, כדוגמת הענשת השולחים ולא רק הענשת מי שיתקפו אותנו ישירות, והכוונה כמובן לאיראן, והכנסת מטרות תשתית "אזרחיות" של המדינה שתוקפים ממנה את ישראל לרשימת המטרות הלגיטימיות לתקיפה, והכוונה כמובן ללבנון. 

חלק מעקרונות התפיסה לא החזיקו מעמד ב-7 באוקטובר, וכבר בוועדת נגל לתקציב הביטחון, שהזכרתי בכמה מאמרים, המלצנו על כמה שינויים מהותיים במה שכינינו "תפיסת ההפעלה", מכיוון שלפי דרישת שר הביטחון דאז יואב גלנט, הוועדה לא הייתה אמורה לעסוק בתפיסת ביטחון חדשה לפני שמשרד הביטחון יגבש את עמדתו. בפועל חלק מהדברים שהמלצנו עליהם חונים בהחלט גם במגרש של תפיסת ביטחון ומופיעים בהבלטה במסמך שפורסם השבוע, כגון המעבר מתפיסת הכלה והגנה לתפיסת מניעה והתקפה וההגדרה שהשמירה על השקט חשובה, אבל לא בכל מחיר.

המסמך שפורסם השבוע קצר בהרבה מהמסמך שפורסם בזמנו, שגם הוא היה קצר לעומת תפיסת ביטחון קלסית. למרות חשיבותו הרבה מאוד אלא הייתי מכנה אותו "תפיסת ביטחון", שאמורה להיות גם רחבה יותר וגם מסווגת בחלקה, אלא קווים מנחים ועקרונות לתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. הגדרה זו לא הייתה מפחיתה מערכו של המסמך, והייתה מעקרת חלק גדול מהביקורת, הלא-מוצדקת.

במאמר זה אני מבקש להתייחס לנקודה אחת במסמך החדש ולהסביר את חשיבותה הקריטית, כפי שהוצגה גם בוועדת נגל: טכנולוגיה ועצמאות בניין הכוח. התפיסה קובעת את הצורך בצמצום התלות בגורמי חוץ ואת הצורך בהעצמת היכולת העצמית בבניין הכוח, במחקר ופיתוח ובייצור מקומי, וכן ביכולת מעצמתית בטכנולוגיות קריטיות (כגון קוונטום, בינה מלאכותית, חלל ועוד). כל זה מצריך הגדלה ניכרת של תקציב הביטחון.

תפיסות אלו נשענות בראש ובראשונה על השקעות מתמשכות במחקר ופיתוח (מו"פ) ביטחוני ואזרחי. בהמשך המאמר אתמקד בעיקר במו"פ הביטחוני.

כפי שנכתב בהמלצות הוועדה, העוצמה הטכנולוגית-מבצעית של צה"ל, כפי שהוכח במלחמת התקומה (גם אם התגלו תקלות ופערים, כפי שקרה במערכים אחרים) ובעימותים אחרים לאורך השנים, היא פרי השקעות מתמשכות וארוכות שנים, שעיקרן בהובלת מפא"ת ובביצוע האקדמיה, מכוני מחקר, התעשיות הביטחוניות הגדולות והקטנות וחברות הזנק. 

עבודת המו"פ מבוצעת בעיקרה באמצעות תקציב המו"פ המרכזי (מו"פ בסיסי, הנבטות ובדיקות היתכנות ומדגימים) ובאמצעות ערוץ שיתופי הפעולה בין ממשלות (Government-to-Government). תקציב המו"פ חייב להיות מותאם ליכולת לקדם טכנולוגיות ופיתוחים בחוד החנית העולמי על מנת להשאירם רלוונטיים ואטרקטיביים ברמה העולמית אגב שימור העליונות הטכנולוגית והיתרון האיכותי לצה"ל ולמערכת הביטחון.

תקציב המו"פ מספק לצד הנבטת הטכנולוגיות הצבאיות גם מכפיל כוח לתעשייה, המכונה "מכפיל המו"פ". כמה בדיקות בלתי תלויות העלו כי על כל שקל שהוקצה למחקר ופיתוח נוצר החזר של לפחות פי שבעה (ולעיתים אף הרבה יותר) במכירות עתידיות, שרובן המוחלט נעשה בעסקאות ייצוא ביטחוני של התעשייה הביטחונית הרלוונטית. בעת האחרונה נעשתה המגמה מעורבת, והמו"פ הביטחוני נהנה גם הוא מספילאובר הפוך, מהצד האזרחי.

בשנים האחרונות, ובמיוחד לנוכח המלחמות האחרונות והאיומים המורגשים ברוב המדינות בעולם, חלה עלייה דרמטית בביקוש העולמי לטכנולוגיות צבאיות ישראליות, אך גם התחרות גוברת, כולל ממדינות שבעבר לא השתתפו במשחק. קצב השינויים המהיר, עלות התשומות, ההתפתחויות הטכנולוגיות ותמורות מַקרו נוספות הובילו את הוועדה להמליץ על הגדלת התקציב המוקצה למו"פ מרכזי במפא"ת מעבר לתקציבים שמפא"ת מנחה על אופן השקעתם במו"פ בתעשיות, בעקבות עסקאות "ממשלה לממשלה" שהיא מובילה.

בשנים האחרונות היטשטשו עד מאוד הגבולות בין הטכנולוגיות האזרחיות לטכנולוגיות הצבאיות, ואתגר זה גורם לתחרות עזה על כוח האדם המוקצה לתחום הצבאי לעומת הטכנולוגיות האזרחיות, אף שחלקן זולג לתחום הצבאי. דוגמאות לכך אפשר לראות בתחום הכלים הרובוטיים האוטונומיים, כדוגמת רחפנים מכל הסוגים, שמשמשים גורם מכריע במלחמת רוסיה-אוקראינה ובזירה המקומית. התחרות קיימת גם בעולמות טכנולוגיים נוספים, כגון AI, קוונטים, אנרגייה, יכולות חישוב מתקדמות, אופטיקה מתקדמת, חלל ועוד, והיא צפויה להתגבר בשנים הקרובות. 

בסביבה הביטחונית המאתגרת של ישראל, שאיומים מתפתחים בה באופן מתמיד, עליונות טכנולוגית אינה מותרות אלא תנאי הכרחי להישרדות. מדינות וארגוני טרור משקיעים עוד ועוד בטכנולוגיות מתקדמות, ואיום זה מחייב את ישראל לשמר פער טכנולוגי ניכר

המרכיבים המרכזיים ביצירת העליונות הטכנולוגית באמצעות ההשקעה במו"פ

יש כמה כיוונים מרכזיים שבהם המליצה הוועדה למקד חלק ניכר ממאמצי המו"פ ובניין הכוח כדי ליצור יכולת מערכתית שלמה (תפיסה, מסגרת ואמל"ח).

נדרש המשך חיזוק הווקטורים החשובים שהושקעו בהם תקציבים בשנים האחרונות, כדוגמת בינה מלאכותית (AI), רובוטיקה, טכנולוגיות חלל, אנרגייה מוכוונת (בדגש על HPEM) וטכנולוגיות עמוקות (Deep Technologies). תחומים אלו יהיו תשתית מכרעת ליצירת העליונות של מדינת ישראל בראי העשור הקרוב.

בה בעת המערכת חייבת להמשיך ולזהות "טכנולוגיות משבשות" (disruptive technologies) בדגש על יכולות low end, שבחלקן מאופיינות בפתרונות מסוג good enough, שיאפשרו להצטייד במערכות זולות והמוניות (כדוגמת מל"ט ל-2,000 ק"מ החמוש ב-50 קילו חומר נפץ מרסק בפחות מ-100,000 דולר ליחידה).

רשימה חלקית של הכיוונים המרכזיים, ללא פירוט (אותו אפשר למצוא בפרסום הבלתי מסווג של דו"ח הוועדה):

• יכולות טילאות וחימושים ארוכי טווח המשוגרים מהקרקע;
• מערכות ניתוח והחלטה מבוססות AI;
• רובוטיקה ואוטונומיה לשדה הקרב;
• טכנולוגיות מתקדמות לחלל;
• טכנולוגיות עמוקות (Deep Tech); 
• אנרגייה מוכוונת בדגש על HPEM;
• יכולות היפרסוניות – תעופה מהירה;
• כיוונים חדשים בכלים בלתי מאוישים באוויר, ביבשה, בתת-קרקע ובים.

האקדמיה וההיי-טק: מנוע לחדשנות ביטחונית

המשאב העיקרי שנדרש כדי לקדם את המחקר והפיתוח בצה"ל ובתעשיות הוא כוח האדם הטכנולוגי. בשנים האחרונות הולך ומעמיק משבר ההון האנושי הטכנולוגי בצה"ל (וארחיב עליו במאמר נפרד, כולל המלצות מיידיות שיש ליישם, שאת חלקן הנחה ראש הממשלה ליישם באופן מיידי, כפי שקרה ב-2025), לפני שנגיע לנקודת האל-חזור.

האקדמיה היא יסוד חשוב שנשענים עליו תחומים רבים של טכנולוגיה ומדע המשרתים את ביטחון המדינה. המוסדות האקדמיים בישראל, כגון הטכניון, מכון ויצמן, וכן שאר האוניברסיטאות, הם מקור ידע מרכזי בתחומים כמו בינה מלאכותית, סייבר, ננוטכנולוגיה ופיזיקה גרעינית. חוקרים ישראלים מפתחים פתרונות פורצי דרך שמשמשים את מערכת הביטחון, החל מפיתוח מערכות הגנה מפני טילים כמו כיפת ברזל ועד טכנולוגיות סייבר מתקדמות המשמשות את מערך המודיעין.

בסביבה הביטחונית המאתגרת של ישראל, שאיומים מתפתחים בה באופן מתמיד, עליונות טכנולוגית אינה מותרות אלא תנאי הכרחי להישרדות. מדינות וארגוני טרור משקיעים עוד ועוד בטכנולוגיות מתקדמות, ואיום זה מחייב את ישראל לשמר פער טכנולוגי ניכר.

השקעה במחקר ופיתוח באקדמיה לצד השקעה בתשתיות אזרחיות דואליות והשקעה בחברות הזנק, האצתם והעצמתם לצד התעשייה הביטחונית הקלסית, יאפשרו לישראל להיות צעד אחד לפני אויביה. טכנולוגיות כדוגמת להקת רחפנים אוטונומיים, מערכות בינה מלאכותית לניתוח מודיעין ופתרונות אבטחת מידע מבוססי למידת מכונה – כולן תוצר של מחקר אקדמי ששולב בתעשייה הביטחונית לצד האצה של ממש גם בסקטור הפרטי. חשוב מאוד לנצל ולמנף נכסים אלו בראייה כוללת ולהשקיע בתוכניות המאפשרות מינוף ממשי והתפתחות מדעית וכלכלית בראייה לאומית.

תא"ל (במיל') פרופ' יעקב נגל הוא עמית בכיר (senior fellow) במכון המחקר FDD בוושינגטון, פרופסור אורח בטכניון, ושימש היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וראש המל"ל בפועל