המאבק של שופטי בג"ץ בכנסת ובממשלה כבר ידוע לכל, אבל מתברר שיש זירה נוספת ומוכרת פחות שבה בית המשפט העליון מנהל מלחמת התשה שקטה אך אגרסיבית מול משפט התורה. בכנס מיוחד שנערך השבוע ע"י תנועת הריבונות אשר עסק במערכת המשפט, חשף הרב קובי יקיר, ראש בית המדרש 'תורת המדינה', את הדרך השיטתית שבה העליון מכווץ ומעלים את סמכויות בתי הדין הרבניים במדינת ישראל.
בדברים שנשא במליאת הדיינים השנתית של רשת בתי הדין 'לכתחילה', מבית פורום קוהלת, תיאר הרב יקיר מהלך מכוון של עשרות שנים. "הזירה שבין בית המשפט העליון לבין משפט בתי הדין מאוד תוססת", הוא מסביר, ומצביע על כך שההשתלטות של בג"ץ מגיעה היישר על חשבון האוטונומיה של ההלכה היהודית.
מחיקת סמכויות בכוונת מכוון
עם קום המדינה, למרות חלומם של הרבנים הראשיים דאז לגבש חוקה שמבוססת על ההלכה, המדינה בחרה לאמץ משפט אזרחי חילוני. לבתי הדין הושארו רק דיני המשפחה, הגיור והמעמד האישי. תחום נוסף וחשוב שהושאר בידיהם היה דיני ממונות בהסכמה – כך ששני יהודים שרצו לפתור סכסוך עסקי לפי דין תורה, יכלו לעשות זאת בבית הדין הרשמי של המדינה, ממש כפי שנהגו יהודים לעשות בכל הדורות.
אבל מתברר שלשופטי העליון המצב הזה הפריע. הרב יקיר מצטט את פסיקתו של השופט חיים ברנזון שחשפה את השיטה: "כי מדובר בהענקת סמכויות לבית דין שמחוץ למערכת בתי המשפט האזרחיים הרגילים, וכידוע סמכות כזאת יש לפרשה בצמצום ככל האפשר". במקום לבדוק מה המחוקק רצה, השופטים פשוט החליטו לכווץ את כוחם של הדיינים כדי למנוע ממערכת מקבילה לצמוח.
20 שנה של גזלה והצביעות של פרוקצ'ה
הדוגמה המובהקת ביותר לכרסום הסמכויות התרחשה לפני 20 שנה. השופטת אילה פרוקצ'ה קבעה פתאום שלבתי הדין אין סמכות לדון בדיני ממונות, גם כשהצדדים מבקשים זאת בהסכמה מלאה. התירוץ שלה היה פורמלי: היא טענה שהחוק לא מסמיך אותם במפורש לעשות זאת, וקראה למחוקק לתקן את החוק.
במשך שני עשורים ניסו חברי כנסת רבים לתקן את המעוות ולהשיב את הסמכות שנגזלה, עד שבכנסת ה-25 הצליח יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן להעביר את התיקון ההיסטורי. ואיך הגיבה השופטת שטענה שהיא רק ממתינה להסמכת המחוקק? "יומיים אחרי שהחוק עובר, מאמר דעה של פרוקצ'ה בעיתון הארץ שמבקר את החוק", מתאר הרב יקיר. המהלך הזה חשף כי ההתנגדות שלה לא הייתה משפטית טכנית, אלא אידיאולוגית עמוקה נגד נוכחותו של משפט עברי בישראל.
אהרן ברק מחסל את התחרות
הרב יקיר חזר אחורה והזכיר מוסד משפטי רשמי וכמעט נשכח שנקרא "בית הדין המיוחד". תפקידו של המוסד הזה, שהורכב משופטים ודיינים שישבו יחד, היה להכריע בדיוק במקרי ספק – למי יש סמכות לדון בתיק מסוים. לא פעם, הפורום המאוזן הזה פסק לטובת בתי הדין ובלם את התפשטות בתי המשפט האזרחיים.
אבל נשיא העליון לשעבר אהרן ברק דאג לקבור את המוסד הזה ורוקן אותו מתוכן בשורת צעדים משפטיים תקדימיים. בימים אלו כבר מתחילים להישמע קולות אחרים. השופט נועם סולברג רמז לאחרונה במאמר שכתב שכדאי להחזיר את בית הדין המיוחד לפעילות, והרב יקיר מנצל את הבמה וקורא להשיב את המוסד החשוב הזה לחיים כדי לייצר איזון מחודש.
"בג"ץ הבוגדת" וקדושת הפרוגרס
שיא ההתנגשות הערכית הגיע בתיק שמכונה "בג"ץ הבוגדת". מדובר באישה שבגדה בבעלה, פירקה את המשפחה, ודרשה לקבל חצי מהנכסים שהבעל קיבל בירושה ממשפחתו לפני הנישואים. בית הדין הרבני הגדול פסק בצדק רב שלא מגיע לה פרס על מעשיה, ושנכסים חיצוניים לא יתחלקו במקרה של ניאוף ופירוק התא המשפחתי.
בתחילה, שופטי העליון אלכס שטיין ודוד מינץ סירבו להתערב והכירו בזכות הלגיטימית של דיינים במדינת ישראל לפסוק מתוך מתן משקל לערכי הנאמנות. אבל אז נשיאת העליון דאז אסתר חיות נזעקה, כינסה דנג"ץ של תשעה שופטים והפכה את ההחלטה. בג"ץ דרס את פסיקת בית הדין בטענה שהיא פוגעת בזכות האדם לעשות כרצונו, והוכיח שהוא לא מסוגל לסבול פסיקה ששואבת את כוחה מ"לא תנאף".
למרות התמונה המקוממת, הרב יקיר סיים את דבריו בתקווה ענקית כשהוא נשען על המקורות שלנו. הוא הזכיר את הגמרא במסכת מגילה שמלמדת כי לאחר קיבוץ הגלויות הגדול – השלב הבא בגאולה הוא השבת המשפט לישראל. "כמו שהתקבצנו לכאן קיבוץ גליות גדול ויש לנו מדינה לתפארת יהיה לנו גם משפט לתפארת", הוא סיכם לקול תשואות הקהל.
