הקדמה שתקדים: הטור הזה כבד מטבעו. אני מנסה ב"משחקי הכס" להאיר בעיות מורכבות שמאמללות אותנו וגוזלות את חירותנו, שאין להן בדרך כלל פתרון פשוט וקל. אבל מודעות, היא צעד ראשון הכרחי לפתרון בעיות. אז השבוע, אני רוצה לנסות לספר לכם סיפור, אמיתי, אך מעורר חיוך (אני מקווה), על הטרלול הביורוקרטי העוטף את חיינו.
מעשה שהיה, כך היה:
התרעה: בקרוב תחדלי להתקיים
לפני כשש שנים הלכתי ביום ההולדת שלי להפיק תעודת זהות ביומטרית, במחשבה שזה שווה את ההשקעה אם אזכור את תאריך ההנפקה שלה, שהוא הססמה להמון דברים במדינת ישראל בימים אלו. למעשה, את התעודה בכלל לא צריך בשוטף. רק את תאריך ההנפקה שלה. אז הביומטריות המהוללת? מיותרת להדהים….
זה עזר לי בדיוק כמו שאתם חושבים כי התעודה אולי ביומטרית, אבל אם לשפוט לפי התאריך שבו בפועל הונפקה לי תעודה, אמצעי ההעברה של המידע ליעדו לא היה האינטרנט, אלא יוני דואר.
אני לא סומכת על אבטחת המידע של ממשלת ישראל לכן, התעודה שלי לא במאגר ותקפה רק לחמש שנים. למה? כי המדינה לא אוהבת שאומרים לה "לא" על חשיפה של מידע אישי לגורמים עוינים.
מתוך מודעות לתורים ההולכים ומתארכים להשתלות של תאריכי הנפקה חדשים, מדינת ישראל הזכירה לי שהגיעה זמנו של התאריך שלי, כבר שנה מראש.
זה לא היה מספיק. מצאתי תור באילת ואחד בצפון באיפשהו שפונה ועד היום תושביו לא חזרו. בקיצור – מצאתי רק תורים שמתחילים חודשים צפונה מהתאריך הקובע.
ובעודי מנסה לפצח את משוואת ההיצע והביקוש של התורים, כל מערכת ביורוקרטית אפשרית חוזרת ומאיימת עלי שבקרוב מאד, המדינה לא תכיר בקיומי למטרות רלוונטיות לקיום.
כל מערכת חוץ, כמובן, מרשות המיסים. מסתבר שלגבות כסף אפשר גם כשאני לא קיימת ביורוקרטית. הם עובדים בלינוקס כנראה, זו סביבת עבודה יציבה יותר. מודה, לו היה נילווה לאבדן בטרם עת של קיומי הביורוקרטי פטור ממיסים זה עשוי היה לגרום לי לשקול מחדש את הויה דולורוזה בדרך לתאריך הנפקה חדש.
תור להשתלה (של תאריך)
בלית ברירה, קבעתי תור להשתלה בתאריך הכי קרוב האפשרי, משהו כמו שלושה ימים אחרי בוא המשיח, בחשש לא בלתי סביר שנתקוף איפשהו יום לפני התור שלי, ובתקווה מאד לא סבירה, שלא יקרה בחיים שלי שום דבר שמחייב הזדהות לפני יום ההשתלה.
במצבי הנפשי השברירי הזה, יום אחד, איתרע מזלי להצטרך לחכות לגודו בדיוק ליד סניף של משרד הפנים. אז החלטתי שכיוון שהזמן מבוזבז ממילא, לא יזיק למקבל ולבזבז אותו גם על ביורוקרטיה ממשלתית חסרת תוחלת. לא היו לי יותר מדי תקוות. זה היה יותר עניין של "כאשר אבדתי" כי ממילא נמכרנו אני ותעודת הזהות שלי לפגות תוקף אז מה כבר יש לי להפסיד.
זמניות קבועה
ניגשתי בדחילו לבחורה שהעבודה שלה בחיים היא להקליד את מספר תעודת הזהות שלך למערכת הנפקת התורים המשוכללת בכניסה לסניף. אל יקל הדבר בעיניכם. זה תפקיד חיוני כשחוויית המשתמש מאפשרת לקבל תור ללא תור, רק אם מבקשים "שינוי מען" למרות שככל הנראה אי אפשר לקבל תור בשביל שינוי מען.
ושאלתי אם יש, אולי, מצב, שיש לה פתרון למצבי העגום וחסר תאריך ההנפקה.
מסתבר שיש – "תעודת זהות זמנית". היא תקפה לשנה, אבל זו שנה אחת יותר שבה אני עדיין קיימת למרות שטרם הגיע תורי לבוא בשערי גן העדן הביומטרי.
חיכיתי הרבה פחות משהעזתי לקוות. העובדים של משרד הפנים היו באמת ובתמים אנשים מקסימים וענייניים שרק רוצים לעזור. הם לא הבעיה. זו המערכת שבה הם עובדים.
ניגשתי בדחילו לבחורה שהעבודה שלה בחיים היא להקליד את מספר תעודת הזהות שלך למערכת הנפקת התורים המשוכללת בכניסה לסניף
כך גיליתי שאזרח ישראלי שרוצה תעודת זהות זמנית, צריך לשם כך, להנפיק אחת ביומטרית.
אני חוזרת על זה, כי חשוב לי לוודא שכולנו הבנו מה אמרתי הרגע. כדי לקבל את התעודה הזמנית, שרק בשבילה מוכנים להנפיק לי תור בלי תור, (וגם זה, על בסיס "שינוי מען" בלתי אפשרי) אני צריכה קודם, לעשות תעודה ביומטרית. שהתור "האמיתי" שהונפק לי כדי לעשות אותה, הוא כאמור, אחרי שהתפריט יוחלף לשור הבר וליוויתן.
שאלתי לפחות שלוש פעמים כי רציתי להבין שהבנתי נכון וכן כן, הם לגמרי התכוונו לזה:
משרד הפנים ינפיק לי תור מיידי לביומטרית (המתנה של רבע שעה ולא רבע מאה), כדי. להנפיק. לי. תעודת. זהות. זמנית.
אז שאלתי בשקט, כי מצד אחד אחז בי פחד מצמית שאם אשאל נפול עמוק יותר למחילת הארנב ואצטרך לחזור ב-2075, אבל מצד שני איפוק מעולם לא היה פיצ'ר אצלי והסקרנות בערה בי:
בשביל מה אני צריכה את הזמנית בעצם?
התעודה ביומטרית, המשלוח פרה-היסטורי והיונים בשביתה
ובכן, מסתבר שליוני הדואר יש חוזה קיבוצי של ההסתדרות. הצילום הביומטרי הוא כצפוי ממוחשב. אבל לוקח 30-45 ימי עסקים להעביר מידע ממחשב למחשב ואז בחזרה אלי הביתה. את התעודה "הסופית" אוכל לקבל בדואר ישראל תוך 6 שבועות.
לא הספקתי לשאול למה אי אפשר פשוט להדפיס אותה במקום כי באותה ההזדמנות הגברת החביבה עדכנה אותי, שכדי להנפיק לי תעודה זמנית, אני צריכה לספק 2 תמונות פספורט.
התאפקתי ולא שאלתי אם צריך לשלוח אותן בפקס, אבל מודה שהסתובבתי לחפש את המצלמה הניסתרת לרגע.
כי משרד הפנים בדיוק צילם תמונה סופר משוכללת שלי. אבל הרעיון של להדפיס אותה על נייר לא מחייב עבור הזמנית היה גדול עליו. במקום, אני צריכה לספק תמונה (שבכלל לא ברור לי שעוד קיימים הצלמים שמייצרים אותה), שנצמיד לנייר של "הזמנית" כמו בתעודה הראשונה שקיבלתי בסביבות קום המדינה (אני לא באמת עד כדי כך זקנה, אבל פער הטכנולוגיה בין 1948 ו-1995 שבה הונפקה התעודה הראשונה שלי, היה קטן הרבה יותר מהפער בין אז ו-2026). שתיים למעשה. צריך גם אחת לתיוק במערכת, שכבר מכילה כאמור, תמונה מאד איכותית שלי, שהרגע צילמנו. שוב. כי כבר יש אחת מלפני חמש שנים.
סיכמנו על ביומטרית עם אופציה לזמנית אם יהיה לי שוב זמן שאני ממש רוצה לבזבז על תמונת פספורט וסבב ביורוקרטיה מיותרת נוסף.
קיבלתי על עצמי את דין התנועה שבעצם הקדמתי בנצח את התור שלי לחזרה לחיים הביורוקרטיים והתיישבתי לענות על סט שאלות זיהוי שאפילו הבחורה ששאלה אותן נקרעה מצחוק ("איך קוראים לאח שלך שנשוי ל****", ומייד אחריה, "מה שמה של אשתו של אותו אחיך מהשאלה הקודמת").
צריך להסיר משקפיים כדי להצטלם. אבל אמרתי כבר שלאנשים במשרד הפנים יש לב יהודי חם?
היא חיכתה בסבלנות שאחזור ממוד "עטלף" ל"רואה יורה" (בעיקר שאלות אינסוף לגבי חוסר ההגיון הקיצוני של התהליך, משהו שאני מעודדת את כולנו לעשות כמה שיותר. אפשר בחיוך ובהומור, לא חייבים להתעצבן. אבל ממש כן חייבים לזהות את הטרלול ולהצביע עליו) ואאשר שהתמונה היא מהסוג שלא יגרום לאמא שלי לשאול אותי למה לא הסתרקתי לפני שיצאתי מהבית,
לפני שלחצה על הכפתור שמזמין יונת הדואר שתיקח את התמונה הביומטרית שלי, באש, במים ותוך התחמקות מטילים איראנים, למורדור, לצריבה של תאריך ההנפקה.
ועכשיו שאלה לקהל – איך משלמים ליוני הדואר כשמגיעה אליך התעודה? בגוזים?
שנזכה לתקן בלי לאבד את חוש ההומור!